כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתייחס בראש ובראשונה לנושא שמדאיג אותי יותר מכול, אבל שמעתי את דבריו של חברי דודי אמסלם. יש לי הצעה: יזמת חקיקת חוק שביטל את נושא התרומות לחברי הכנסת בפריימריז.
במקום להגיש בג"צים, תיזום חוק שמסדיר את נושא התרומות גם לגבי ראשי הערים במישור המוניציפלי ושמונע את הפרצה הזאת, שאתה התייחסת אליה בצדק.
לא, אמרתי, תיזום חוק – – –
דודי, אני אומר: יזמת חוק שביטל, חוק טוב מאוד.
חוק טוב מאוד, שפטר אותנו מהנושא הזה.
אני נואם עכשיו, ואני מציע לך, כמו שחשבתי שהחוק הקודם שיזמת חשוב מאוד – –
– – תיזום חוק שסוגר את הלקונה הזאת.
בסדר, אבל אני נותן הצעה שפותרת את הנושא במכלול.
ואני אתמוך בה, אני כבר אומר לך.
מה?
דודי יזם בצורה מצוינת את החוק הקודם. למה שלא ייזום גם את זה?
הוא עשה את זה מצוין.
חוק מצוין.
מר פינדרוס, איש לא הפריע לדודי, עכשיו תורי להתבטא. אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, גברתי השרה – יש פה שר, דרך אגב, שרה?
אין נציג לממשלה?
מרב.
אה, מרב מיכאלי פה, נציגת הממשלה. אז גברתי השרה, לא טעיתי, השרה פה. בימים אלה אני מאוד מאוד מאוד מודאג ממה שמתפתח לנגד עינינו וישפיע על עתידנו ועל גורלנו, ומאוזלת היד של מדינת ישראל ושל ממשלת ישראל בנושא הכי חשוב, הכי מרכזי, הכי קריטי לעתידנו, לקיומנו, ממש לעתיד המפעל הציוני, וזה נושא הגרעין האיראני. זה נושא הגרעין האיראני כי אם חס וחלילה איראן תגיע לנשק גרעיני, צל כבד, שחור משחור, ירחף מעלינו, מעל המפעל הציוני ומעל עם ישראל.
בימים אלה המעצמות, בראשות ארצות הברית, ידידתנו הגדולה, חותרים, ואומרים לנו שזה או-טו-טו, להסכם גרעין חדש שייחתם בווינה בין המעצמות, ה-P5+1, מול איראן. ראש הממשלה מודה: הסכם גרוע. אני אומר לכם: גרוע מאוד, גרוע בהרבה מההסכם הקודם, ואני אסביר תכף למה הוא כל כך גרוע וכל כך מסוכן, ההסכם הזה. וממשלת ישראל שותקת. שותקת. אין קמפיין בין-לאומי. לא מזעיקים את כל העולם ואשתו. האייתוללות באיראן הולכים לקבל מסלול בטוח לנשק גרעיני, וממשלת ישראל נאלמה דום. הרימה ידיים. מתעסקים בדברים חשובים, לא מזלזל בהם – היחסים עם טורקיה – אני מאחל בהצלחה לנשיא בוז'י הרצוג, שנמצא עכשיו בביקור בטורקיה; התיווך בסכסוך בין רוסיה ואוקראינה. דברים באמת חשובים, אבל בבעיה המרכזית שלנו, בנושא שיקבע לא את עתיד אירופה, את עתידנו שלנו, הממשלה הזאת שותקת ומשותקת.
עכשיו אני שומע שמדברים בחדרי-חדרים. לא רוצים להרגיז את האמריקנים, את הבריטים, את הצרפתים, את הגרמנים, אולי גם לא את הרוסים והסינים. מדברים, אבל בחדרי-חדרים. אדוני היושב-ראש, בשנים 2013–2015, כשר מודיעין, עניינים אסטרטגיים ויחסים בין-לאומיים, אני קיבלתי אחריות לתיק האיראני בממשלת ישראל, לכל המגעים הדיפלומטיים שהיו לנו מול המעצמות. אני רוצה לומר לכם, הסיבה היחידה שהקשיבו לנו ועשו דברים מסוימים – לא מספיק, אבל מה שעשו – זה בזכות העובדה שבנימין נתניהו כראש ממשלה, ואנחנו כולנו בניצוחו ובמצוותו, הזעקנו את דעת הקהל בעולם כולו – בארצות הברית, בקונגרס, באירופה – מול הסכנה שהאייתוללות של איראן ישיגו נשק גרעיני.
אפילו הסנקציות שהוטלו על איראן על ידי הנשיא אובמה ב-2010, כשבעיקר ב-2011 זה הפך כבר לסנקציות כלכליות חמורות – לא מדבר על טראמפ, אני מדבר על אובמה – הסנקציות הראשונות הכבדות שאובמה הטיל על איראן היו בזכות העובדה שבנימין נתניהו וממשלת הליכוד הזעיקו את דעת הקהל בכל העולם ואשתו. הממשל בארצות הברית, וגם ראש הממשלה בבריטניה, ונשיא צרפת והקנצלרית בגרמניה, היו צריכים לתת תשובות לעם, לפרלמנט שלהם, מה עושים כדי לבלום את איראן.
כשאנחנו נפגשנו בחדרים סגורים – אני ניהלתי את המפגשים הללו, שהשתתפו בהם נציגי המוסד, הוועדה לאנרגיה אטומית, אמ"ן, משרד החוץ, המל"ל, כל הגופים הרלוונטיים – הסיבה שהקשיבו לנו בחדרים הסגורים הייתה רק בזכות הרעש הגדול והמהומה הגדולה שיצרנו בציבור, בתקשורת, בקונגרס, בכל מקום. והיו לנו הישגים. ההסכם לא מספיק טוב, אבל להפחית מ-20% ל-3.5% ולהשמיד את כל האורניום שהועשר מעבר לזה – את זה השגנו כבר בהסכם הביניים ב-2013. זה היה בזכות זה. להשמיד את כור המים הכבדים באראק, שהושמד, זה היה בזכות זה. לפרק – רצינו את כל הצנטריפוגות, אבל חלק. זה לא מספיק, אבל המעט הטוב בהסכם הזה, הכול בזכות ישראל הושג.
עכשיו אומרים לי: מדברים עם האמריקנים. אני רוצה לומר לך, זה לא שארצות הברית לא ידידה גדולה של ישראל, אבל מה שלא לוחץ על האמריקנים בדעת הקהל, בקונגרס, בתקשורת האמריקנית, לא מעניין כל כך. לא מעניין. ואומרים עוד שבכל מקרה הסכם הוא יותר טוב מחוסר הסכם, כי בכל זאת משיגים משהו. בכל הסכם הרי יש תן וקח, אז גם מקבלים משהו. אז הינה, בהסכם הזה משהו מקבלים, מעט מדי, מאוחר מדי, ובעיקר – תבינו: בהסכם הזה זה לא רק הביטול של הסנקציות והכסף שיגיע לאיראן. איראן לפי ההסכם הזה בעוד שלוש שנים או ארבע שנים תוכל להתייצב שני סנטימטרים מנשק גרעיני. כל ההגבלות על הצנטריפוגות המתקדמות, על גובה העשרת האורניום, יוסרו, ולכן בהסכם כזה איראן בעצם מקבלת אישור אמריקני ובין-לאומי להתייצב תוך שלוש או ארבע שנים במרחק סף, שני סנטימטרים מנשק גרעיני, כמדינה סף גרעינית. זה אסון, כי אולי אתה מקבל דחייה קלה, לכאורה, אבל למעשה אתה נותן להם מראש אישור להתייצב על מרחק נגיעה מנשק גרעיני בתוך כמה שנים. הובטח לנו שזה לא יקרה, אבל כשממשלת ישראל לא צועקת – בואו נקרא לילד בשמו: שותקת ומשותקת – זה יקרה. זה יקרה.
אנחנו רואים את הסנקציות הכבדות בהובלת ארצות הברית מול רוסיה על הסכסוך באוקראינה. באיראן הולכים לבטל את הסנקציות, להקל על האיראנים ולתת להם אישור: תדחו בשלוש-ארבע שנים, ואז תוכלו להפוך למדינת סף גרעינית. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם: אם איראן, באישור העולם, תהפוך למדינת סף גרעינית, מה אתם חושבים יעשו הסעודים, המצרים, הטורקים, האלג'יראים? אנחנו נקבל פה כמה מדינות סף גרעיניות מייד אחר כך.
אני זוכר שלקראת ההסכם ב-2015, כתבתי מאמר בוושינגטון פוסט שאמר: הסכם רע עם איראן יגביר את התפוצה של נשק גרעיני בלתי חוקי במזרח התיכון המסוכן ובעולם כולו. כי איך האמריקנים והמעצמות יבואו למצרים או לסעודיה ויגידו להן: לאיראן יש אישור להעשיר ל-90% – לא לייצר פצצה, אבל להעשיר ל-90% – ולכם לא? איך? אם נותנים עכשיו בהסכם הזה רישיון עוד שלוש או ארבע שנים לאיראן להגיע לרמת העשרה של 90%-95%, איך יגידו לטורקים, למצרים, לסעודים, לאלג'ירים: לכם אסור?
זה הסכם של פשיטת רגל. הוא מאיים על כל העולם, אבל עלינו במיוחד. בעבר אנחנו הצלחנו להגיע להישגים לא מספקים. אבל כל הטוב – ההסכם הוא בלתי מספיק, אבל מה שטוב בו, מה שכן יש בו, היה בזכותנו, בזכות המגעים שאנחנו ניהלנו. העובדה שהאמריקנים והבריטים והצרפתים, ואפילו הגרמנים והסינים והרוסים, ספרו אותנו במגעים – וזה נכון בעיקר לגבי המערב, לגבי ארצות הברית, צרפת, גרמניה ובריטניה – הייתה שהיה לנו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה מחויב לברית האסטרטגית עם ארצות הברית – בלי קשר אם זה ממשל דמוקרטי או רפובליקני – והזעיק את דעת הקהל. כל העולם ואשתו הבינו שיש כאן איום על ישראל בהשמדה ועל שלום העולם כולו. ואיפה הממשלה הנוכחית? איפה הממשלה?
הממשלה הנוכחית מתעלמת, משותקת, שותקת, והשתיקה הזאת תעלה לנו ביוקר. גם המחאה – כאילו אומרים, כדי לצאת לידי חובה: ההסכם לא מספיק טוב. אם אנחנו לא מוחים בכל תוקף, גם עוד יחשבו אחר כך שאין לנו זכות פעולה עצמאית. כי אתה יכול להגיד את זה, אבל אם אתה לא מזעיק את כל העולם ואשתו, זה לא תופס.
אני רוצה לומר לאזרחי ישראל: אתם צריכים להיות מודאגים היום. לא רק בגלל המלחמה המשתוללת באירופה, שכולנו מקווים שהיא תסתיים, כי יש כאן – – –
זה נכון, זה נכון. בדיוק הפוך ממה שקורה ברוסיה. פה יש סנקציות מקיפות, וכאן, לאיראן – הטענות כלפי רוסיה הן שהיא מאיימת לכבוש מדינה, הם אומרים לא לכבוש, לשנות מצב, אבל כולנו מסתכלים בדאגה רבה על מה שקורה באוקראינה. איראן לא מאיימת לכבוש את ישראל, היא מאיימת למחוק אותנו מהמפה, את מדינת ישראל ואת עם ישראל. זה איום חמור שבעתיים, וממשלת ישראל שותקת, נאלמת, לא רוצה להרגיז, משוחחת בחדרים סגורים. אני אומר לכם, שיחות בחדרים סגורים בלי קמפיין ציבורי משמעותי זה כמו כוסות רוח למת. עתידנו בסכנה. אין דבר שיאיים עלינו יותר מאיראן גרעינית או איראן כמדינת סף גרעינית – אם היא תהיה מדינת סף, היא גם תייצר את פצצות הגרעין יום אחד – והממשלה כאילו לא קיימת בנושא הזה. לא קיימת בנושא הזה.
את שארית זמני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לייחד לעוד שתי סוגיות שעלות כאן. סוגיה אחת היא סוגיית ההגירה מאוקראינה והתביעה שאנחנו שומעים מהשמאל, משר כמו שר התפוצות נחמן שי, ידידי ד"ר נחמן שי, לפתוח את השערים. ואני אומר: רגע רגע רגע, למה לפתוח את השערים? לפתוח את השערים ליהודים – אני מבין, אני בעד. גם היהודים הם פליטים; לפתוח את השערים לזכאי חוק השבות – אני בעד, בתקווה שגם רובם יתגיירו ויהפכו ליהודים בעתיד. אבל פתיחת שערים כללית? ועד איזה מספר? 5,000 לא מספיק? 20,000 לא מספיק? איפה תעצרו, בפליט ה-100,000 ואחד או בפליט ה-2 מיליון ואחד? הרי בכל מקום שתעצרו ישאלו: ומה עם הפליט הבא בתור?
יתרה מזו, לפי החוק הבין-לאומי, הפליטות היא רק כשאתה עובר ממדינה למדינה סמוכה, למדינה שנייה, לא למדינה שלישית. כלומר, לפי החוק הבין-לאומי היינו צריכים לפתוח את השערים מול הפליטים ממלחמת האזרחים בסוריה. מלחמת האזרחים בסוריה לא פחות נוראית ממה שקורה באוקראינה.
אפילו יותר – השתמשו בנשק כימי נגד אזרחים. עשרה מיליון סורים הפכו לפליטים. ממשלת ישראל הציבה גדר ולא אפשרה אפילו לאחד להגיע לארץ. למה? אומרים: אה, סוריה מדינת אויב. אבל הפליטים הם לא אויבים. להפך, הם אויביו של אסד ומבקשים מקלט פה כאויבי המשטר. אז למה הצביעות הזאת? למה כשבסוריה מיליוני פליטים ברחו מההפגזות ומהנשק הכימי, השמאל לא הציע לפתוח את השערים? ודרך אגב, הם באו לגבול, שם החוק הבין-לאומי אומר שזו פליטות אמיתית, כי זו מדינה – חלק מהם רצו לעבור אלינו ישירות, לא דרך מדינה שנייה. וכאן באוקראינה רוצים שנקלוט גם לא יהודים בכמויות גדולות. מה, אנחנו צריכים להתאבד כמדינה יהודית בגלל טרגדיה נוראית באמת של עם אחר? ואם צריך להתאבד, למה לא התאבדנו במקרה הסורי? אנשים פליטים, עשרה מיליון, יותר קרובים אלינו גיאוגרפית ופיזית, מלחמה עם יותר הרוגים ושמופעל בה גם נשק כימי נגד אזרחים. למה? למה? הכול צביעות.
אי-אפשר להתעלם – אנחנו דואגים ונעשה הכול למען ההקלה בטרגדיה באוקראינה, בתקווה שזה גם ייפסק בקרוב, אבל אי-אפשר להתעלם גם מהצורך שלנו לשמור על כבשת הרש שלנו, על מדינת היהודים הקטנטונת שלנו. יש טרגדיות בעולם, נכון, קשות. זה לא אומר שאנחנו – אנחנו לא גוש אירופי של 550 מיליון אזרחים באיחוד האירופי; מדינה קטנה, תשעה מיליון, שבעה מיליון יהודים. אנחנו צריכים להיות בעניין הזה זהירים, ואם נקלוט את היהודים שמגיעים משם כפליטים – עשינו את שלנו, דיינו, והלוואי שנצליח לעשות את זה ולהביא גם בזכות הטרגדיה הזאת עולים חדשים.
ומילה אחרונה אני חייב לומר כאן. שמעתי את הוויכוח שהיה על דמוקרטיה ועל הכנסת. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת קמה כאשר אחת הסיסמאות המרכזיות של חלק ממפלגות הממשלה הזאת בבחירות הייתה "להציל את הדמוקרטיה". ממי להציל את הדמוקרטיה? ממני ומחבריי, מנתניהו, מהליכוד, מהדתיים, מהגוש הלאומי-דתי הזה. בשם – דודי, תקשיב לי – –
– – בשם הסיסמה של הצלת הדמוקרטיה עושים פה דברים שלא נראו מעולם. אני רוצה לשבח את הממשלה על שהיא עובדת כל כך קשה להציל את הדמוקרטיה והיא יוצרת תקדימים כל כך יפים בהצלת הדמוקרטיה. למשל, אחד התקדימים: בבחירות הליכוד מקבל 30 מנדטים, אז בכנסת, במליאה, נותנים לו 30 מנדטים, לא מורידים אותו ל-15, אבל בוועדת כספים – במקום ארבעה ורבע חברים נותנים לו שניים. כאילו בכנסת היו אומרים: קיבלתם 30 מנדטים מהאזרחים – ניתן לכם 15 מושבים בכנסת. רעיון נהדר להצלת הדמוקרטיה. לא נותנים לאופוזיציה את מה שמגיע לה בוועדות הכנסת בשם מה? בשם הצלת הדמוקרטיה; סותמים פיות לאופוזיציה בהצבעת יחיד על סעיף 98 בשם מה? בשם הצלת הדמוקרטיה.
בגלי צה"ל יש פרשן אחד שבאמת לפעמים בבוטות, בחריפות, מבקר את הממשלה, ובעיקר, או במידה רבה מאוד, את שר הביטחון גנץ. בשם הצלת הדמוקרטיה מפטרים את הפרשן שמפריע לשר הביטחון, שמבקר אותו, ברדוגו. אלה דברים שלא היו מעולם. אני לא זוכר שאיזו ממשלת ליכוד גרמה ישירות או בעקיפין לפיטורו של פרשן ברדיו או בטלוויזיה שביקר אותה. למה, מישהו בליכוד ניסה לגרום לפיטוריו של – לא יודע מה – של אמנון אברמוביץ'? של דרוקר? של בן כספית? אני יכול למנות עוד הרבה שמות – של גיא פלג? לא. אבל הממשלה הזאת מצטיינת בהגנת הדמוקרטיה: מי שמבקר אותה, היא סותמת לו את הפה, כי צריך להגן על הדמוקרטיה. זו ממשלה דמוקרטית, צריך להגן עליה.
במשך שנים, אדוני היושב-ראש – אתה היית אז מזכיר הממשלה – שגרירנו בסין היה מתן וילנאי, איש מפלגת העבודה. ידענו שהוא לא בדיוק בעמדות הליכוד, אבל בחיים לא עלה בדעתנו לסתום למתן וילנאי את הפה, להשפיל אותו, לפגוע בו, לנסות להחליף אותו. כיבדנו כל שגריר, גם אם הוא היה ממונה או מזוהה עם מפלגה אחרת, כנציג ישראל. אף פעם לא הייתה לנו בעיה עם זה. ופתאום, בשם הדמוקרטיה, הממשלה הנוכחית סותמת לגלעד ארדן, לשגריר ישראל באו"ם, את הפה בצורה משפילה – גם מפרסמים את זה, כדי להבליט את זה – כי ארדן הוא מהליכוד ואולי הוא לא בדיוק מזדהה עם כל עמדות הממשלה. אנחנו, בחיים לא עלה בדעתנו לסתום למתן וילנאי את הפה כשגריר ישראל בסין או להחליף אותו באיזה ליכודניק. בממשלה הנוכחית – – –
נכון. בממשלה הנוכחית אנחנו שומעים שרוצים להחליף את ציפי חוטובלי בבריטניה, ולגלעד ארדן באו"ם סותמים את הפה.
מה אני אגיד לכם? כמה טוב ומה נעים שהגענו לרגע הזה שבשם השמירה על הדמוקרטיה פוגעים בכנסת, בעצם מסרסים את הכנסת, כי הוועדות הן הליבה של הכנסת ואין ועדות ללא אופוזיציה. שיא הצביעות, שאני שומע פה חבר כנסת – מי זה היה, הרצנו, שדיבר קודם – שאומר: למה אתם לא באים לוועדת הקליטה להציל חיים, או לוועדות הכנסת, עכשיו, כשצריך להציל חיי יהודים? כלומר, הם לא ייתנו לנו את מה שמגיע לנו בוועדה, יסרסו אותנו בוועדה, ואז בצביעות אומרים: תעזבו הכול, סכנת חיים, תבואו. לא ייאמן. אני בכנסת הזאת 20 שנה; היו ויכוחים על פרוצדורות, על מועדים של הצבעות, על כל מיני דברים. דבר כזה? לתת לאופוזיציה חצי מהמקומות המגיעים לה בוועדת כספים או בוועדת הכנסת? לא האמנתי שאנחנו עלולים להגיע לרגע הזה. להגיע למצב שהממשלה – כן, דרך מינוי מפקדת בגלי צה"ל – מפטרת את הפרשן שהכי מציק לה, שמבקר אותה – נכון, מבקר אותה בחריפות, לפעמים בבוטות, אבל שהממשלה, שר הביטחון, מביאים לפיטורו של פרשן בכלי תקשורת? אתם הייתם מאמינים שדבר כזה יכול לקרות? בצפון קוריאה אולי, באיראן. אומרים שברוסיה לפעמים קורים דברים כאלה, שאם פרשן לא מוצא חן בעיני השלטון הוא מוצא את מקומו בחוץ. אצלנו?
בנושא הזה, אדוני היושב-ראש, שיקר לשנינו – אני יודע גם את העמדות שלך ואת הערכים שלך – הדבר הכי בסיסי בדמוקרטיה, מהו? חופש הדיבור, חופש הבעת הדעה. זה הדבר הכי בסיסי. אתם יודעים, מהטמה גנדי כתב מאמר כשהוא היה בכלא הבריטי בהודו שבו הוא אומר: כדי ליצור דמוקרטיה, צריכים חברה פתוחה. שני התנאים הכי בסיסיים של חברה פתוחה, שהם הרבה יותר חשובים מסדרי ההצבעות ומכל הפרוצדורות האחרות, הם חופש הבעת הדעה וחופש ההתארגנות. הפיטורים של ברדוגו, ההדרה של האופוזיציה מהוועדות החשובות בכנסת, סתימת הפה של השגריר גלעד ארדן באו"ם – כל אלה הם פיגוע בדמוקרטיה הישראלית. הם יוצרים תקדים מסוכן של ניסיון של הממשלה לפגוע בנושא הכי בסיסי הזה של חופש הדיבור.
אני אומר לכל מי שיש לו טיפת מצפון בקואליציה – אני באמת שואל: חברי מרצ והעבודה תמיד באו ודיברו בשם ערכים ליברליים ודמוקרטיים. איפה אתם כשגונבים את האופוזיציה בוועדות הכנסת? איפה אתם כשמפטרים פרשן שמפריע לממשלה מכלי תקשורת מרכזי? איפה אתם, אנשי השמאל? נאלמתם דום, בדיוק כמו שהממשלה שותקת כשאיראן מתקרבת להסכם שיאפשר לה להפוך למדינת סף גרעינית. תתביישו לכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
2,449 מילים של יובל שטייניץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.