אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה שקורה עכשיו במירון זו שערורייה ופגיעה עמוקה מאוד ביסודות ובשורשים של כל יהודי מאמין, ובמה שרוב היהודים בארץ ישראל מאמינים בו. זה מראה את ההתנהלות של מדינת ישראל כלפי כל מה שנוגע לשם אלוקי ישראל, לתורת ישראל, לשומרי התורה בישראל ולמאמינים בישראל. קודם כול, אני רוצה לומר שהיום בלילה זה ז' באדר, והגמרא אומרת שזה יום הלידה ויום הפטירה של משה רבנו. וכתוב שרבי שמעון בר יוחאי הוא נשמת משה רבנו, ולכן, היות שקבר משה – ולא ידע איש את קבורתו, אז יהודים עולים בז' באדר למירון, לרבי שמעון בר יוחאי.
אני זוכר, כשהייתי ילד, הרב נריה, זיכרונו לברכה – בצלאל, אתה זוכר את התקופה שהרב נריה ותלמידיו היו באים לרקוד בז' באדר במירון? זה היה חלק מהחינוך של תנועות הנוער, של בני עקיבא, שהיו מגיעים לשם, לצד החרדים שהיו מגיעים מירושלים. לא חלמתי מעולם שיכול לקרות דבר כזה שסוגרים את רבי שמעון בר יוחאי. וכמובן שהסיפור הנורא, שמאוד רגיש לדבר עליו בכלל, מה שקרה בל"ג בעומר וועדת החקירה, והדברים האלה שצריכים תיקון, בוודאי צריכים תיקון. התיקון הראשון הוא שלא יהיה מצב שבו אין בטיחות במקום בכל מה שאפשר, אבל העצה היא לסגור את רבי שמעון בר יוחאי? מישהו יעז לסגור מסגד, להבדיל, בגלל שיש איזו בעיה עם החשמל? היו אומרים לי שמצאו שהייתה רעידת אדמה ושהמבנה מסוכן, גם אז הייתי חושב, אבל חשמל? שמונה חודשים מל"ג בעומר לא היה אפשר להחליף את החשמל?
זה לא החשמל – זה הזלזול. קודם כול, זו ההתנהלות הביורוקרטית הישראלית, שאף אחד לא רוצה לקחת אחריות בשום מקום. מה שקורה אצל רבי שמעון בר יוחאי קורה בכל מקום היום בארץ, בכל תחום. אנשים לא רוצים לקחת אחריות על שום דבר, ולכן אני לא מצביע על האחראי הזה או האחראי הזה. גם ועדת החקירה תצטרך להחליט על דברים כאלה, וגם לא תוכל. אבל עצם העובדה שאפשר למנוע מיהודים להגיע לרבי שמעון בר יוחאי זו חוצפה. זה מצדיק התקוממות. למזלנו, הציבור החרדי הוא ציבור שלא מתקומם. הוא יודע שהוא חי בגלות, גם בין יהודים. הוא חי תחת שלטון שתודה רבה שהוא נותן לנו לחיות פה, אז הוא לא מתקומם. איזשהו ציבור היה מסכים לדבר כזה, לסגור את המקום הקדוש שלו? למה, בגלל בעיות חשמל? לא היה אפשר לתקן את זה לפני ז' באדר? אני לא מאמין שבז' באדר זה קרה.
אבא שלי, זיכרונו לברכה, נסע למירון בל"ג בעומר תשכ"ז; כשהיו ימי המתנה, לפני ששת הימים, אנשים פחדו לנסוע. בצפון היה מאוד מסוכן, ליד הג'רמק. אז היו יהודים, שבמסירות נפש נסעו למירון בל"ג בעומר. ז' באדר, בכל שנה, הם היו מגיעים. מה זה נקרא לסגור את המקום? זה מראה על בוטות, זה מראה על ניכור, ואני לא רוצה להגיד מילים יותר חריפות, אבל זה מראה בעיקר שיש התנהלות של שלטון של חלטורה. תשאלו במשרד הדתות: מי אחראי? יגידו: המרכז. המרכז: מי אחראי? המשרד. המשרד: העירייה. כל התירוצים האלה לא מעניינים אותי כשאני רואה חומות סגורות. ויש מספיק משטרה – אין מספיק שוטרים לטפל בפשע, אבל יש מספיק שוטרים כדי לסגור את רבי שמעון בר יוחאי, שמא יהודי יוכל להיכנס לשם ויש שם איזה חוט חשמל שלא מסודר.
אלה דברים מקוממים, וזה מזכיר לי גם את הסגר שהיה בימי הקורונה. אילו שכונות סגרו בארץ ישראל? הקורונה הייתה מחלה של כולם. רק את השכונות החרדיות סגרו. את בני ברק הפכו לגטו סגור. עיריית רמת גן עשתה חומה שהיהודים לא יעברו מהגטו הזה לעיר רמת גן. מאותו הטעם של קורונה, לא דאגתם לבריאות כשעשיתם סגר, וזעקתי מפה: סגר זה לא תרופה. היום הממשלה החדשה אומרת: סגר זה לא תרופה. תודה רבה. אני טענתי את זה לפני שנה: סגר זה לא תרופה. ועכשיו סגר של רבי שמעון בר יוחאי? אני מתקומם בשם כל המאמינים בארץ ישראל נגד השלטון שמנע את התיקון של החשמל וסגר את רבי שמעון בר יוחאי. אני מרגיש את הזעקה של כולם. אנחנו לא נשכח ולא נסלח שבז' באדר לא נתנו לנו להיכנס לרבי שמעון בר יוחאי, נשמת משה, ולשמוח בהילולת משה רבנו. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.
636 מילים של ישראל אייכלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.