אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת גלנט, אני רוצה להתייחס לכמה נושאים, ונתחיל בזה. בשבועיים האחרונים אנחנו עסוקים, כל העולם, בעיקר במלחמה באוקראינה מול רוסיה, כל הטרגדיה באמת שקורית שם, ואנחנו רואים עלייה למדינת ישראל. דרך אגב, בסוגיה הזאת אפילו לא מסכים עם חלק מחבריי. אני חושב שבעת הזאת בכלל, מדינת ישראל בוודאי, על פי גודלה ויחס האוכלוסייה שלה, יכולה, מה שנקרא, לתת כתף, אפילו זמנית, לפליטים, שיישבו כאן כמה חודשים, עד שהמדינה שם איכשהו בסוף תתאזן, ויחזרו חזרה לביתם.
אני רואה בימים האחרונים את כל המצעדים של הפוליטיקאים, מבנט ועד ליברמן. אני רואה את בנט גם עולה למטוס ומוריד ילדים וגם מזוודות. כבר חשבתי בהתחלה שהוא בעצם הלך ונהיה עובד רשות שדות התעופה. הוא מוריד ומנסה גם לנשק אותם, כל עוד הטלוויזיות דלקו. השתחררו הטלוויזיות – הוא כבר עזב את הילד על הכבש ונסע הביתה. חוצפה. הכול אצלכם פוליטיקה קטנה וזולה.
ראיתי את ליברמן כבר מגיע שם. הוא לא נפגש אפילו – שר האוצר, אני מעדיף שתיפגש, ואני חושב שזה יותר נכון, עם כל העסקים הקטנים, הצרות של עם ישראל, אבל כרגיל, לא מעניין אתכם כלום. אתם נוסעים לשם ועושים פוליטיקה ויחסי ציבור לעצמכם – דרך אגב, כל שרי הממשלה, רובם המוחלט. לא עוסקים בתוכן אף פעם; עוסקים בעיקר ביח"צ. האמת היא, לאחר שהם יעזבו את התפקידים – בעזרת השם, במהירות – אני מציע להם לפתוח משרד יחסי ציבור. להערכתי תעשו כסף טוב, למה אתם יודעים לרמות את הציבור כל הזמן.
אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני הייתי בבוקר בשדולה של יהדות אתיופיה. אני עוסק בסוגיה הזאת למעלה מ-20 שנה. יש באתיופיה 6,000 עד 7,000 יהודים שכבר ממתינים – דרך אגב, ממתינים במחנות איומים ונוראים בתנאים שלהם – לא כמו בפולין – אני אומר לכם, עם דיזנטריה, מחלות, מלחמה באתיופיה, קורונה. ומי אלה שם? הם נכנסים באמצעות חוק הכניסה לישראל, ואלה בעצם משפחות שרובן המכריע נמצאות פה בארץ. מבנה המשפחה התפורר – יש שם אח אחד, ארבעה אחים פה, הורים פה, אימא שם, הילדים פה, וזו הדרך. איך אמרתי? אם זאת הייתה איזו כלבייה או אם זה היה איזה ארגון שמטפל בחתולים, עם הטיעון הזה היו מביאים את כולם לארץ. מפרידים משפחות שלמות. דרך אגב, בודדים שם; רוב המשפחה פה. אני עשיתי דיון אז, בזמנו, בוועדת הפנים. כל האולם היה מלא בחיילים. השתגעתי. כל אחד מספר את הסיפור של אבא שלו, של סבא שלו. הייתי בשוק.
רבותיי, כשאתם מעלים את כל מי שעולה מאוקראינה, קודם כול תתעסקו עם יהדות אתיופיה. הם מחכים שם כבר 20 שנה. 20 שנה. איך אמרתי? אם הם היו בלונדינים עם עיניים כחולות, כבר הייתם מביאים אותם לארץ מזמן. מזמן. את אלה שאתם מביאים מאוקראינה, חלקם, דרך אגב, לא יהודים בהגדרה. אתם יודעים את זה. אבל את היהודים מאתיופיה, שרוצים גם להתגייר לחומרה, זה חס ושלוש. אלה שקי תפוחי אדמה, לא מתאימים לנו; נביא אותם במכסות קטנות. למה? אוכלוסייה חלשה. איך אמרתי, אם הייתם צריכים להביא את סבא שלי היום ממרוקו לא הייתם מביאים אותו, למה, אתה יודע, חלשים. זאת הצביעות שלכם. וכשאני פונה לשרת הקליטה ושואל אותה: פנינה, מה קורה? היא אומרת לי: יש בג"ץ. אמרתי: על מה הבג"ץ? תקשיב טוב, יובל שטייניץ, חבר הכנסת. איזה מאן דהוא – אתה יודע, תמיד יש זבי חוטם שרצים לבג"ץ. להם יש זכות עמידה, לי אין, אתה מבין – אז בג"ץ קיבל אותו והוציא צו נגד הממשלה לא להעלות אותם כרגע, עד הדיון. פשוט לא יאומן כי יסופר. לא חשוב, אמרתי זב חוטם, לא משנה מאיפה. זה איש רע, ויש שופט עם גלימה בירושלים, פה קרוב. מקבל 80,000 עד 100,000, חכם גדול – מוציא את הצו. הרי אם זה דוד אמסלם, גב' חיות, אין שאלה של צו, יש יהודים עולים. איך אמרתי? אם זה היה הבן שלך, לא היה צו. אם זה היה אבא שלך, לא היה צו. לכן, כשאתם מקבלים צווים מהסוג הזה, שזה פיקוח נפש, תחשבו שזה הילדים שלכם גם אם הם שחורים, כהי עור. גם אם אתם חושבים שצריך לטפל בהם במדינת ישראל ולהשקיע כסף במה שנקרא, בהשכלה שלהם וכו', גם אם הם לא מתאימים לתרבות שלכם.
איך אמרתי? גם כשעלתה יהדות צפון אפריקה בשנות החמישים, אני אראה לכם את הפרוטוקולים, הממשלה ביקשה להשאיר שם את המבוגרים; לא כל כך יעילים למדינת ישראל. בגלל זה, ההורים שלי, כשאבא שלי היה צעיר, הגיע לארץ וכשבע-שמונה שנים אחרי – אביו. את אבא שלו לא העלו אז, כי הוא היה מבוגר. כשסבא שלי עלה הוא היה כמעט בגיל 70, 66.
לכן אני חושב שזאת בושה – בושה לבית המשפט במדינת ישראל. בושה לשופטי העליון, שכל שבוע נחשפת – אתה יודע, אני כבר לא יודע איך להגדיר את זה – שטות שלהם ברמות-על, חוסר חשיבה וחוסר רגישות. עלק אלה ליברלים, אלה מאור הגולה שלכם. אתם אפילו לא קוראים להם בשמות. "כבוד בית המשפט העליון". לכן אני אומר, רבותיי, בממשלה שלנו, בעזרת השם, הדבר הראשון שאנחנו נעשה – אני, דודי אמסלם, לא מדבר בשמם – זה ייכנס לקווי היסוד של הממשלה, והם יבואו בתוך שבוע, עם בג"ץ או בלי שמג"ץ, לא מעניין. יגיעו לפה קודם כול.
לכן אני אומר, אני נאבק בנושא הזה הרבה מאוד שנים. דרך אגב, מי שהעלה את רובם ככולם זה הליכוד, אני רוצה להזכיר לך. אל תדאג, מפלגת העבודה לא הייתה מעלה אחד, וגם לא קדימה. זה לא האוכלוסייה שלהם. היות שאנחנו באים בכל מקרה מהאוכלוסיות המוחלשות, אז לכן אנחנו יודעים מה עברנו על בשרנו, ואנחנו לא רוצים שעוד יהודים יעברו את מה שאנחנו עברנו.
אני רוצה, ברשותך, לעבור לעוד נושא. חבר הכנסת שטייניץ, אני שמתי, קראתי באחד העיתונים שהאזרח מנדלבלוף עדיין מאובטח. יש לו גם טובות הנאה. כנראה קיבל מקינה, משרדים, לא יודע מה, מה שמגיע לו, אבל אבטחה, הוא ובני ביתו. אני רוצה לספר לך, דרך אגב, שאבטחה זה אירוע שעולה מאות אלפי שקלים בחודש; הוא ובני ביתו.
אני רוצה עוד להזכיר לציבור: תזכרו, כשאנחנו, הממשלה הזאת, המופקרת הזאת, שחטפה את השלטון – לדעתי, כמו שאמרתי, היא לא לגיטימית – באו לראש הממשלה נתניהו והורידו לו את האבטחה שהגיעה לו ולבני ביתו. במקום שנה שהיה כתוב, אמרו לו: לא, חצי שנה. למה? ככה. ככה זה עובד. בגלל שזה אתה, אז אנחנו יכולים להציק לך. אני חושב שזאת המשפחה הכי מאוימת במדינת ישראל. זה לא, אבל למנדלבליט, האזרח מנדלבליט? אני לא מכיר עוד אזרח כזה. דרך אגב, מר מנדלבליט, אם יש לך בעיה, לך למשטרה, כמו כל אזרח, ותגיד שמאיימים עליך. מה נראה לך? כל אדם במדינת ישראל שמאיימים עליו, שמים לו אבטחה ליד ביתו, אחריו, אשתו, ילדיו, במיליוני שקלים? למה מי אתה? הסתיים התפקיד, נגמר.
דרך אגב, אני הייתי שר. גמרנו להיות שרים, שעה אחרי זה, אני בא הביתה – כבר משאית לוקחת את הבוטקה. ביקשו ממני להחזיר את הרכב אחרי חצי שעה, חצי שעה, אני והעובדים שלי. לקחו לנו את כל המחשבים, סגרו לנו אותם מייד איך שסיימנו פה את ההשבעה. אבל מנדלבליט, אתה כבר לא בתפקיד למעלה משבועיים, אתה אזרח מהשורה. אתה נקרא לחקירות כמו כל אזרח, וצריך, על כל המעללים שעשית. אבל אבטחה? אתה עוד איש חשוב מחזיק מעצמך? כפי שאמרתי, אם יש לך בעיה – כמו כל אזרח במדינת ישראל, גם אם מאיימים עליו, לך למשטרה, תגיש תלונה. לכן אני כתבתי מכתב. אני רוצה להבין מי אישר את זה, כי כהרגלכם בקודש, אצלכם הכול מותר. הכול. לית דין ולית דיין. כסף של אבא שלכם. אתם גונבים, עושים מה שאתם רוצים. הכול מותר. כשרציתי, כשר, ביקשתי לקנות לי אייפד ב-700 שקל, עשו פה ועדות שלמות. אצלכם לית דין ולית דיין. הפקרות כללית. מגדל בבל. הכול מותר. מנדלבלוף מקבל אבטחה על חשבון אזרחי ישראל שאין להם מה לאכול.
אני הגשתי פה הצעת חוק, דרך אגב, לביטול מע"מ על תרופות מצילות חיים. לא נתתם. קחו את האבטחה של מנדלבליט, נממן כמה תרופות לאנשים שמתים כל יום. לא נראה לכם יותר הגיוני? לאיזה שר פה יש אבטחה? לאיזה חבר כנסת? לו ולבני ביתו. תראו לאן הגעתם. אתם שפוכים. המוח נשפך לכם מהשנאה. זה השליח שלכם. זה האפיפיור ששלחתם לחזית. לא מתביישים.
אתמול, חבר הכנסת שטייניץ, היינו עדים לדבר מדהים. חבר הכנסת טופורובסקי פתאום נכנס לוועדת הכנסת – למרות שהוא לא יושב-ראש הוועדה – סגר את הדלת, למרות שאמרו שאנחנו בהפסקה. אתה זוכר, היינו שם. הבן אדם מצביע עם עצמו לבד, איזה 50 הצבעות: מי בעד? מי נגד? מרים את היד – התקבל פה אחד. מי בעד? מי נגד? וכו' וכו'. דרך אגב, זו פעם הראשונה כמעט שראיתי בכנסת מה שנקרא פה אחד. הזכיר לי את סטלין. גם סטלין קיבל החלטות פה אחד. הבן אדם הזוי. תראה איזו רמה יש לנו. הם מודיעים על הפסקה, והבן אדם מצביע עם עצמו.
עכשיו, הרי ברור לכם לחלוטין שהוא מקבל הנחיות. שם אף אחד לא זז – כל הקרטונים לא זזים שם בלי הנחיות. רק תראה לאיזה שפל המדרגה הם הורידו את הכנסת. על זה אני מדבר. יש לנו פה יושב-ראש כנסת שלא מתפקד כיושב-ראש הכנסת. הם יודעים את זה. כולם יודעים את זה. הכנסת הגיעה לשפל חסר תקדים. דרך אגב, אני לא חושב שאפשר לתקן את זה גם בעתיד. כל זה במשמרת שלכם, ההזויה. אני שומע עדיין גם שהשר בר לב אתמול החליט שחברי כנסת – חבר הכנסת בגין, אתה הרי – זכויות האזרח, האדם, התווכחת איתנו תמיד בוועדה. הוא לא נותן לנו לבקר בבתי הכלא. מי? השר שהצבעת בשבילו. מי זה? בר לב. בר לב החליט: אין ביקורים של ח"כים בכלא. למה? ככה בא לו. הרי אתה יודע שחברי הכנסת, התפקיד המרכזי שלהם זה פיקוח פרלמנטרי. על מי? לא על עצמם. על הממשלה, על הדרג המבצע. 72 שנה. לא שמעתי אותך מדבר. דרך אגב, כשזה היה בליכוד ואתה היית – בכל הערוצים, הייתי שומע אותך כל בוקר, כל ערב. אם אתה היית יכול להכניס לליכוד, היו מעלים אותך.
בבקשה, תגיד למה אתה צודק, חבר הכנסת בגין. אתה רואה פה דבר אנטי-דמוקרטי.
מה זה קשור? לא הבנתי. אז זה שנכנסת במקרה, זה אומר שאתה צודק?
תענה אחרי זה. אז לא הייתי נזכר בך. אבל אני, כל פעם שאני רואה אותך, בני בגין – אתה היית חבר איתי בוועדת הפנים. אתה תמיד אמרת לי שהיית מצביע נגד הממשלה, נגד הקואליציה. גם בכנסת. היית אומר לי תמיד. ידעו את מי מביאים לפה.
רק שנייה. אבל אני רוצה להמשיך. כשאני אסיים.
יש לי 20 דקות. אני צריך לסיים אותן.
טוב. עוד מעט. עוד מעט. תרשום לפניך.
כל הכבוד.
בסדר, בני. אני רוצה להמשיך. אחרי זה ניתן גם לך.
אני רוצה לומר משהו.
בגדול, אני רוצה לומר, לחבר הכנסת יש זכות פרלמנטרית מוקנית, יסודית. מי שלא מבין את הערך הדמוקרטי – מה שאתם לא מבינים. הרי חבר הכנסת אמור לבקר. דרך אגב, זה מה שהיה עד היום. חבר כנסת רוצה לבקר בבית הכלא את התנאים, רוצה לבקר מישהו. הוא לא צריך את האישור של השר לביטחון הפנים.
שנייה. אני מספר. היו דברים פורמליים. אבל הוא אומר: אני לא אתן להם לבקר? למה מי אתה?
אז אתם, זה מה שאמרתי לך, השמאל – ואתה עכשיו בתוכם – אתם אנשים אנטי-דמוקרטיים ברמה הבסיסית והמהותית האמיתית.
כן. בגלל שאתה נוהג איתם. אתה מצביע איתם. אני הרי בסוף לא שומע מה אתה אומר. זה לא חשוב, מה אתה עושה.
בוודאי. בוודאי.
בוודאי. בוודאי. דרך אגב, אתה רואה את ההצבעות שלך בכנסת.
אני מניח שאם היית איתנו, אז בחלק מההצבעות לא היית – – –
אבל אני רוצה להמשיך. טוב, אני רוצה לדבר עליך, חבר הכנסת קריב. אין לך בושה.
כן. בראש חודש אתה מגיע כרגיל, כן, לכותל, למרות שאז סיכמנו, מבזה את קודשי ישראל, מבריח ספר תורה לתוך הרחבה. עכשיו בני בגין בטח איתך גם בעניין הזה, ואולי תהפוך אותו גם לרפורמי על הדרך, כדי לפרנס את נשות הכותל.
אתה מדבר על שנאה? אתה מדבר על פילוג? הרי אין לכם שם מניין ורבע. נשים באות, מניחות תפילין, מפריעות למתפללים, יוצרות את הפרובוקציה הכי קשה, במקום הכי קדוש של עם ישראל. כל זה למה? כדי שתקבלו צ'קים מארצות הברית, שהם יראו. אתם מסריטים אותן, אתם שולחים לשם. ככל שהמאבק יותר גדול, ככל שהדחיפות יותר חזקות, אתה מקבל גם צ'ק יותר גדול. אתה לא מתבייש? הרי סיכמנו כאן שאתה לא מתערב, שאתה לא בא – – –
בחודש שעבר.
אני לא יודע כלום. אבל אמרתי, בעצם התפקיד שלך זה להרוס את היהדות. להרוס. אתה בעצם הורס כל נושא יהודי, מסכסך איפה שאתה יכול לסכסך. ואתה יודע לבד שאין לנו אפילו ארבעה מניינים רפורמיים במדינת ישראל. אין רפורמים במדינת ישראל.
אני מציע לך, סע לארצות הברית, תמצא לך קהילה, תהיה הרביי שלהם. ואללה, גם ייתנו לך משכורת יפה. לא פה בארץ. בארץ אין לנו כאלה. אנחנו גם לא מתכוונים שאתה תהרוס לנו את היהדות – לא בגיור, לא בכשרות, לא בשום דבר. בגלל שאתה לא צריך את זה. בסופו של דבר אמרתי לך, הרפורמים, באופן מעשי, הם ביטלו את המצוות המעשיות. ממילא זה לא קיים. אם אתם רוצים מקווה, תלכו לים. לא חשוב. אתה לא צריך כלום. אתה לא צריך לא כיפה, לא כלום, בגלל שבאמת אין לך באופן מעשי מצוות מעשיות, רק כרגע ממציאים לכם כל מיני דברים.
אני, ברשותך, רוצה לעבור לנושא הכמעט-אחרון שלי. לכן, דרך אגב, אני קורא לשר לביטחון הפנים: תקשיב, משטרת ישראל היא לא שלך. אתה הורס את הדמוקרטיה. אתה לא מבין אפילו מה זה הליכים דמוקרטיים. חבר כנסת בהגדרה – בהגדרה, גם אתה כשאתה תהיה חבר כנסת – בהגדרה, תוכל ללכת ולבקר בתי אסירים וכו', לבדוק מה קורה שם, גם אם אתה לא חבר ועדת הפנים. אתה לא צריך להיות חבר ועדת הפנים. אני רוצה לספר לך, גם יושב-ראש ועדת הפנים זה הבן אדם היחיד שיכול להיכנס, לכאורה, רק אם הוא עושה סיור עם ועדת הפנים. אז לכן יש לנו עניין שהדבר הזה יימשך. אני חושב שיש לזה חשיבות עצומה, במיוחד ובדגש על בתי הכלא, שהם החצר האחורית של מדינת ישראל. מי שיושבים בבית הכלא הם לרוב עבריינים, והם צריכים לשבת שם, אבל עדיין לא מדובר בעכברים או בג'וקים. גם לבני אדם, גם כשהם נענשים, יש תנאים מינימליים, או תנאים סבירים של בני אנוש שצריכים להיות כלואים, אבל בתנאים סבירים.
אני רוצה להמשיך איתך, כבוד חבר הכנסת שטייניץ. אלה שופטיך ישראל, אמרתי. אני רוצה לספר לכם סיפור, ואולי יעניין אתכם. בשנת 2018, השר אלקין התמודד לראשות עיריית ירושלים. הוא היה צריך לאסוף תרומות, אבל החוק מאפשר לכל תורם, הוא ומשפחתו, לתרום עד גובה של 5,000 שקל. מדוע? זה החוק. הרציונל של החוק, שבן אדם שנותן לך 5,000 תרומה זה עדיין סכום סביר כדי שאתה לא תרגיש אליו מחויבות גדולה. אחלה. זה חוק בספר החוקים של מדינת ישראל. מה עושה מר אלקין? מר אלקין לוקח ערבויות מאנשים בגובה של למעלה מ-3.5 מיליון שקל. דרך אגב, אני רוצה לומר עוד דבר לעם ישראל: כל תרומה שאתה מקבל, אתה מקבל אותה בצ'ק אישי של הבן אדם, לא מהעסק, והוא אמור להכניס את זה ולשדר את זה לאתר מבקר המדינה בתוך 24 שעות, קרי, הכול חשוף. קיבלתי צ'ק ממאן דהו – זה חייב להיות צ'ק; אסור שזה יהיה מזומן, לא העברה בנקאית, כדי שהתיעוד יהיה מסודר וברור כשמש. כל אזרח יכול להיכנס לאתר מבקר המדינה, לרשום אלקין ולראות.
הבן אדם חייב, כפי שאמרתי, למעלה מ-6.5 מיליון שקל. היום הוא פתוח באתר, אני מזמין את כולכם להיכנס לאתר מבקר המדינה, לרשום שם אלקין, ותראו לבד גם את הסכומים וגם מי תרם וכו'. אבל אמרתי, הוא לקח ערבויות בגובה של 3.5 מיליון שקלים משישה-שבעה אנשים. אתה שומע, יובל? כמובן, נגמרות הבחירות, הבן אדם לא מחזיר את הכסף. כבר עברו ארבע שנים, הבן אדם לא מחזיר את הכסף. ברור לכם שמייד זה הופך להיות תרומה אסורה. בואו נגיד ככה: עד 5,000 מותר לך; מעבר לזה אסור לך. מישהו עשה לך טובה בערבות, אתה בוודאי צריך להחזיר לו אותה. לא החזרת אותה בתוך זמן סביר, חודש, חודשיים – זה הופך להיות תרומה אסורה.
כמובן, מנדלבלוף לא רואה דבר וחצי דבר. לא מעניין. אני כותב לו מכתבים, הוא לא עונה. אני מגיש בג"ץ לפני כשלושה חודשים. אני אומר: תקשיבו, יש פה שני אפיקים. אתה שומע, יובל? יש את הכסף שהוא צריך להחזיר, שזו עבירה פלילית, לטעמי. דרך אגב, זאת דרך לקבל שוחד. הרי מה המשמעות? מייד אחרי זה זה הופך להיות שוחד. הרי מה הרעיון של השוחד? שאתה מקבל מבן אדם סכום כסף שאתה חייב לו, אתה מחזיק או אוחז בעמדה ציבורית, ואתה צריך להחזיר לו מתוקף תפקידך. הבן אדם כמובן לא מחזיר את הכסף, אז אני כתבתי: 1. יש מישור פלילי – עזוב, שים בצד. מר אלקין ממונה פתאום לשר לענייני ירושלים ושר השיכון. שאלתי את עצמי: הרי ממה נפשך? אם הערב באמת התכוון לקבל את הכסף, הוא היה תובע אותו – יובל – –
– – ואם לא תבע אותו, סימן שמלכתחילה הוא לא נתן לו כדי שיחזיר לו. השר אלקין יושב עכשיו, ממונה על משרד עם עשרות מיליארדי שקלים בבינוי. נכנס אליו עכשיו פלוני-אלמוני ששולח אותו בעל הערבות, אומר לו: זה חבר שלי, לך אליו, רק תגיד לו משה חיים, הוא כבר מבין. אפילו אלקין לא יודע מה ניגוד העניינים שלו. הוא לא יכול להיות שר. בן אדם שפתוח בסכומים כאלה לא יכול להיות שר, בגלל שגם אנחנו לא יודעים מהם ניגודי העניינים שלו; זה לא רק אותם אלה שנתנו לו – הם לא יבואו לבקש, בגלל שאנחנו יודעים מי הם. הם ישלחו את החברים.
ואני כותב, אני מגיש בג"ץ בעניין, ומה עונה לי השופטת המכובדת וילנר? אתה שומע, יובל שטייניץ?
אז תקשיב, תסתכל עליי. היא עונה שהיא לא רוצה להתערב בהחלטה של היועץ המשפטי – שעל זה עצמו עתרתי. הרי עתרתי על היועץ המשפטי, ובוודאי גם בניגוד העניינים, אני לא הבאתי שמות, אז היא לא יודעת. אז אני רוצה להגיד עכשיו לכל אזרחי מדינת ישראל, ובעיקר לאנשי הציבור, כל ראשי העיריות: אתם לא צריכים לאסוף תרומות. יש לכם נתיב ישיר לקבלת שוחד באורגינל, כשר, שוחד עם הכשר של וילנר, בג"ץ. תיקחו ערבויות ואל תחזירו – כמה שאתם רוצים, דרך אגב. למה אתם צריכים עכשיו לקושש 5,000 פה, 5,000 שם? תיקחו מיליונים – אל תחזירו. קחו את פסק הדין של הגב' וילנר.
הרי הם בעצם רצו עכשיו לדפוק את דוד אמסלם – באותו יום הרי הם הורידו שלושה בג"צים, זו הייתה המשימה. הם יש להם אינטרס שהממשלה הזאת תימשך, בגלל שהם יודעים שנעשה רפורמות, בעיקר אצלם, נתחיל שם, אז יש עניין בעניין. אני בכלל הייתי מצפה שאיזה עיתונאי ישאל אותה: גב' וילנר, בואי תסבירי לנו את ההיגיון בעניין. איך אמרתי? גם אנחנו מפעילים קצת את תאי המוח שלנו; אנחנו מבינים פחות או יותר מה קורה, מה תכלית החוק, מדוע הייתה תרומה אסורה, באיזה גובה.
אני ממליץ לאזרחי מדינת ישראל, כל ראשי הערים שעומדים לפני בחירות, אמרתי: קחו איזה ערבויות שאתם רוצים, אל תחזירו, לא צריך להחזיר. ואם ישאלו אתכם למה, תגידו הגב' וילנר, שיש שופטת בבית המשפט העליון שקוראים לה וילנר והיא אישרה לנו את זה, היא אמרה: זה טוב. יש לכם מסלול ישיר לקבל שוחד פר אקסלנס במיליונים. לא סיגר מחבר; במיליונים, שקלים, פונטים. כמה שאתם רוצים. ואם ישאלו למה, אמרתי לכם, קחו את פסק הדין של אלקין, תביאו את פסק הדין של וילנר ותגידו: רבותיי, שופטת בית המשפט העליון, האישה החכמה בתבל, וילנר, פסקה – –
היו לי שתי דקות.
הוספת לי?
– – פסקה שזה מותר. אז אתם מבינים – ובזה אני גומר. בגלל זה, דרך אגב, אני מבין את המשפט בקוהלת: "מקום המשפט שמה הרשע". מה שאני נחשף לו בחודשים האחרונים, אני מבין ש"מקום המשפט שמה הרשע", אני לא מצליח – ואמיתי – –
– – זה לא יאומן כי יסופר מה שקורה – הכול בניגוד לכל היגיון, לכל דין, לכל מוסר, לכל צדק.
הכול הפוך: הרשעים הופכים להיות הצדיקים והצדיקים – לרשעים.
תודה.
הם לא עובדים, הם לא עובדים, הם חיים – – –
3,104 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.