קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש פתרון. אני לא בטוח שצריך בכלל את הכנסת, אני חושב שאפשר להסתפק גם בלי זה. איפה ראיתי? ראיתי היום שלא מצליחים להביא את חוק הגיור, אז מה שעושים – בא מתן כהנא, השר לענייני דתות, והוא אומר: אני אביא את זה להחלטת ממשלה. דברים שיורדים לשורשו של עניין, העם היהודי, איך מצטרפים לעם היהודי, מה מותר מה אסור, לא מביאים את זה לכנסת – לא מביאים לכנסת בגלל שלא מצליחים להביא את זה לכנסת, או מסיבות של ויכוחים פנימיים בתוך הקואליציה, בתוך הממשלה, או מסיבות אחרות. אז מגיע השר מתן כהנא, שאיננו מכיר את עבודת הכנסת, והוא אומר שלא צריך את הכנסת, הוא יביא את זה לממשלה.
אדוני יושב-ראש הכנסת, התופעה הזאת שפשוט מורידים עוד ועוד סמכויות של הכנסת – הוויכוח שמתנהל בחברה דמוקרטית בבניין הזה, מתנהל ויכוח בין ימין ושמאל, בין דתיים למי שאינם דתיים, בין יהודים וערבים. בתוך הקבוצות עצמן כאן מתנהל הוויכוח מה מותר מה אסור. הוא בא והוא רואה שהוא לא מסתדר פה בכנסת, הוא לא יודע, הוא לא יכול לנהל את הוויכוח הזה, אז הוא יביא את זה לממשלה. דבר חמור, דבר שאסור לעשות. אני מוחה על העניין הזה. אני מקווה שזה לא נכון. אני מקווה שבסופו של דבר, אם ירצו לקדם את העניין הזה יביאו את זה לכאן ושכאן יתנהל הוויכוח. ודעתי ברורה.
יושב פה חמד עמאר, השר חמד עמאר. הוא יספר לכם שאצל הדרוזים מי שנולד דרוזי הוא דרוזי, הוא לא יכול פתאום להצטרף. אצל הנוצרים יש מצווה של מיסיון, להביא כמה שיותר אנשים בעולם שיהיו נוצרים. אצלנו לא. אנחנו לא אומרים שמי שנולד יהודי הוא יהודי, אנחנו אומרים שמי שנולד יהודי הוא יהודי, אבל אם מישהו רוצה להצטרף, עם כל הקשיים שבדבר, לאומה היהודית – זה לא קל, זה לא מובן מאליו. ופה באים ורוצים להפוך את הכול, לשנות סדרי בראשית.
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שמעתי כאן את יריב לוין קודם. הוא דיבר היום, וזה נכון: מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. היא נדרשת להציל יהודים שנמצאים בכל העולם. לזה יש את חוק השבות, שהוא חוק לא דמוקרטי. הוא אומר שאם יש יהודי באיזשהו מקום בעולם, אנחנו קוראים לו לעלות לישראל. אנחנו רוצים. גם אם הוא נמצא בצרה, גם אם הוא נמצא במקום של מלחמה, גם אם הוא נמצא במקום של אושר – לא רלוונטי. יהודי שיבוא לכאן, אנחנו נותנים לו את כל מה שהמחוקק קבע, אנחנו מקבלים אותו בזרועות פתוחות. לא קבענו שבכל מקום בעולם שיש מלחמות ושיש קשיים – בסודאן, באריתריאה, בכל מיני מקומות בעולם, אנחנו לא קוראים להם לבוא. אנחנו נעשה מה שאפשר לעזור במקומות שאנחנו יכולים לעזור, אבל אני לא הופכים את מדינת ישראל להיות מדינה שהיא לא מדינת היהודים. והמציאות הזאת – דיבר איתי הרב בקש ודיבר איתי הרב זלצמן ודיברו איתי רבים שנמצאים באוקראינה בסכנת נפשות. לא עובדים כמו שצריך על הצלת יהודים. עובדים על הגירה כללית והופכים את מדינת ישראל למדינה אחרת.
היום המדינה היא, ברוך השם, מדינה שיכולה לעמוד על רגליה. זה לא מה שהיה לפני 70 שנה. זו מדינה שרבים רוצים לעלות אליה. בזה צריך לקבל החלטה, זה לא שהממשלה עושה את זה במחי יד ובמחי החלטה של שרת הפנים. אבל כנראה שבקדנציה הזאת משתנים סדרי בראשית, משתנים דברים, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו, אם אכן הממשלה הזאת תחזיק מעמד זמן רב – ואני מקווה שלא, וגם מסתמן שלא; היא לא תחזיק מעמד זמן רב, אבל אם חס וחלילה זה יקרה, אנחנו נראה משהו אחר כאן במדינה הזאת, נראה מדינה מסוג אחר.
לכן, אני מאוד מקווה שהממשלה הזאת, ימיה ספורים. אני לא יודע אם את עוקבת אחרי מה שקורה בממשלה, אבל שם זה חרב איש ברעהו.
אין לך יכולת לתאר עד כמה – וזה גם מובן מאליו: מה הקשר בין מפלגה כזאת ומפלגה אחרת – אין שם – בין המפלגות השונות? והתוצאה היא תוצאה הרסנית. היא תוצאה הרסנית גם כאשר אנחנו מדברים על המלחמה, שכולנו מתפללים שהיא תיפסק, המלחמה הזאת, שיש בה שפיכות דמים מיותרת. האם אנחנו הופכים להיות המושיעים של העולם? האם זה התפקיד של המדינה כאן? התפקיד של המדינה זה לעזור ליהודים לעלות לארץ. אנחנו קוראים להם לעלות לארץ ואנחנו נעזור להם כאן בארץ. אנחנו לא הולכים לטפל בכל העולם, בגלל שאם מטפלים בכל העולם, למה קיבלו החלטות שלא לעזור לסודאנים, ולמה לא לעזור לאריתריאים ולמסתננים, לכולם?
הרי אם ניתן למתן כהנא להפיק את זממו, יבואו המסתננים ויגידו: מה, גם אני יהודי ומגיע לי על פי חוק השבות.
לכן הסכנה היא גדולה, וצריך כמה שיותר מהר להפיל את הממשלה הזאת.
725 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.