הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 15), התשפ"ב–2022

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, בפתח הדברים אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת מירב בן ארי, על נחישות ומאמץ גדול כדי להביא את החוק הזה לקו הגמר על אדי הדלק האחרונים של המושב הזה. אבל אני רוצה, ברשותך, לנצל את הזמן שעומד לרשותי כדי להתייחס לפחות לסוגיה אחת, אולי לשתי סוגיות, שעומדות על סדר-היום ונדמה לי שמחייבות דיון, בוודאי כאשר אנחנו ניצבים ערב היציאה לפגרה – מה שלא כל כך יאפשר דיון ממצה בהן כפי שהיה צריך להיות כאן בכנסת.

אני מוכרח לומר, אדוני השר, שבכל פעם אני נדהם מחדש מהנכונות – גם שלך באופן אישי, אבל לא רק שלך, גם של כמה שרים נוספים בממשלה – ללכת כל כך רחוק למחוזות שהם כל כך הפוכים – אני לא יודע אם מהאידיאולוגיה שיש לכם, אבל לפחות מהאידיאולוגיה שבשמה דיברתם; אולי היא לא הייתה באמת דבר אמיתי – רק כדי שבנימין נתניהו לא יהיה ראש ממשלה. אין דרך אחרת להסביר לא את הממשלה הזו ולא את הצעד שעשיתם ולא את העובדה שאתם ממשיכים ויושבים בממשלה הזו ומחזיקים אותה.

אחד השיאים שנשברים ממש לנגד עינינו הוא בהתנהלות של הממשלה באחד הנושאים הכי רגישים, הכי חשובים, הכי קריטיים לעתידה של מדינת ישראל ולעצם קיומה, והוא – וצריך לקרוא לילד בשמו בצורה חדה וברורה – הסוגיה הדמוגרפית והיכולת שלנו לקיים בישראל רוב יהודי. אדוני השר, אתה היית גם שר הפנים בעבר, ואתה יודע היטב שלו היינו פותחים את שערי המדינה – לא להגירה מאפריקה, ששם זה מובן מאליו שהיינו מוצפים אולי במאות מיליוני אנשים – אם היינו פותחים את שערי המדינה להגירה מאירופה, כולל מהארצות המתקדמות ומאלה שנמצאות במצב הכלכלי הטוב ביותר באירופה, היינו מאבדים את המדינה היהודית ברגע אחד. כי האמת היא ש-12 שנות השלטון של ממשלות נתניהו הפכו את ישראל בהרבה מאוד מובנים למדינה שמעטות הדומות אליה, אם בכלל, במה שיש לה להציע לאזרחיה בכל התחומים: ברווחה הכלכלית – הכול כמובן יחסי – וביכולת שלה לתמוך, לסייע לחלשים יותר בחברה, שזקוקים לסיוע הזה.

אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת להב הרצנו, מה היינו עושים בלי הגז שהוצאנו מהאדמה, למרות כל ההפרעות שלכם, למרות שעשיתם הכול כדי למנוע את זה – הכול מכול כול, כולל להודיע שתצביעו כאן במליאה נגד כל ניסיון לאשר מתווה גז כזה או אחר באשר הוא. כשבכל העולם המחירים של החשמל מזנקים לשמיים, אנחנו מהווים אי בודד של יציבות יחסית. למה? כי יש לנו את מאגרי גז שלנו. למה? כי עשינו הסכמים עם החברות שהוציאו את הגז שמקבעים את המחיר. מילת תודה אחת לא שמעתי אתכם אומרים; מילה של הרהור ומחשבה שמא טעיתם. אף מילה, כלום. אבל אדוני השר, את הלקח מהטעויות הנוראות האלה שהיו עלולות להתרחש כאן לו הממשלה הזאת הייתה מכהנת אז, אתם מסרבים ללמוד גם עכשיו.

ליבי יוצא אל כל פליט בעולם באשר הוא, אבל אני מבקש תשובה: מה ההבדל בין פליטים ממלחמה באוקראינה לבין פליטים ממלחמה בכל מקום אחר? על הגבול שלנו בסוריה – טרגדיה אנושית אדירה – מיליוני פליטים; ביבשת אפריקה, בשורה ארוכה של מדינות – סכסוכי דמים בלתי נגמרים. אז למה אלה כן ואלה לא?

למה אלה כן ואלה לא? מה זאת הצביעות הזאת?

אז אני אגיד לך למה – – –

אז אני אענה לך, אני אסביר לך בדיוק למה, ואני אומר לך את זה, אדוני השר – אתה יודע למה? אני אענה לך.

כי אנחנו – ואני חשבתי לתומי שגם אתה וגם שרת הפנים אילת שקד, שהרבתה לדבר על הנושא הזה במשך שנים – אנחנו חושבים שעם כל כאב הלב, מדינת ישראל, שיש בה כשבעה מיליון יהודים, לא יכולה לפתוח את שעריה. היא חייבת לשמור על הרוב היהודי המובהק בה. תכליתה, לפני דאגה לכל בעיות העולם, היא להיות המקלט היחיד לעם היהודי – עם שנרדף במשך שנים ארוכות וממשיך לסבול מאנטישמיות כמעט בכל רחבי העולם, כולל באותם מקומות שבהם יש מלחמות.

אני אזכיר לך, אדוני השר, את מנחם בגין, שפעל בתבונה – לא כפי שאתם עושים – וכאשר היה המשבר הגדול בווייטנאם קלט מספר מצומצם של פליטים במחווה סמלית שריגשה, אגב, את כל העולם. אבל אף אחד לא העלה על דעתו שאנחנו הפתרון לכל בעיות הפליטים בעולם. אז לי יש עמדה ברורה: אני אומר לא לאלה מאריתריאה; אני אומר לא לאלה מסודאן; אני אומר לא לאנשים מאוקראינה. ולא כי ליבי גס בהם, אלא כי אנחנו צריכים לשמור על עצם קיומנו כאן כמדינה יהודית ואין לנו ברירה.

יהודים – בוודאי.

רגע, רגע, תכף אני אענה לך גם על זה. יהודים – בוודאי, אין שאלה. יותר מזה – אם כבר אנחנו תורמים ורוצים לתרום, אנחנו תורמים יותר מכל אחד אחר, כי אנחנו מוכנים לקלוט כאן את כל היהודים מכל העולם, כולל מכל אזור לחימה באשר הוא, כאן ומייד, עם כל הזכויות, עם דברים שאף מדינה לא נותנת לאף אחד. זאת עבורנו זכות גדולה ומהות הקיום שלנו.

תכף אני אענה לך על זה. אל תיתמם. אבל, אדוני השר – – –

הבנתי. למזלך, אתה אומר.

מאה אחוז.

– – – עוזרות ככוסות רוח למת, אבל אני אשמיע את דבריי. אבל דווקא אולי טוב שהגיעה השרה מיכאלי, כי אמרתי שהשרה מיכאלי – – –

לא, אני אעשה את זה בתמצית, כי יש לי עוד רבות.

השרה מיכאלי, אמרתי קודם לשר גדעון סער מה שאני בוודאי לא יכול להגיד עלייך. אמרתי לשר גדעון סער שחשבתי שגם לו וגם לשרה שקד יש איזו אידיאולוגיה של שמירת האופי של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שמירת הרוב הדמוגרפי וכו'. אלייך אני לא יכול לבוא בטענות. את כל הזמן היית בעד זה שנאפשר למסתננים להיכנס, ניתן להם עבודה ונשאיר אותם. בעניין הזה דווקא היית עקבית.

אבל אני שואל אותך ככה, בינינו, כאן. אפשר להיות בעמדה שלי שאומרת לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית, ואפשר להיות בעמדה שלך שאנחנו נפתור כאן את כל בעיות הפליטים של כל העולם. שתי העמדות הן כמובן לגיטימיות. אבל אם יש עמדה, כפי שמגלים עכשיו אילת שקד וחבריה, שכשזה מלחמה בסודאן צריך לא לתת לאף אחד להיכנס ולהוציא את כולם, אבל כשזאת מלחמה באוקראינה צריך לאפשר לאנשים לבוא – איך קוראים לזה בעברית, לדבר הזה? איך קוראים לזה? תלמדו אותי. יש לזה רק מילה אחת: זאת גזענות בוטה מאין כמוה, ואתם יודעים שזה כך.

עכשיו אני שואל אתכם, ממשלת ישראל: למה אתם מקבלים החלטה רק על אוקראינה? למה אתם לא מקבלים החלטה על מקומות אחרים באפריקה שיש בהם מלחמות? איפה קולכם המוסרי, השרה מיכאלי? איזה צבועים אתם. אתם פשוט גזענים, זה הכול, גזענות טהורה, בוטה, מבישה, שלא הייתה כמוה אף פעם. ממשלות ישראל אמרו: זה מקלט ליהודים, זה הבית של העם היהודי. הן אף פעם לא אמרו: זה מקלט רק לפליטים עם צבע עור או מוצא מסוים. איזו חרפה. איזה דבר מביש. ואתם עוד מספרים לנו שאתם קולטים פליטים למען האדרת שמה של ישראל בעולם. איך אתם לא מתביישים? איך לא נשמע בתוככם אחד שמשמיע קול ואומר: לא יכול להיות? זה פשוט נורא.

אבל עכשיו אני רוצה לומר לשרה אילת שקד: האחריות היא של כל הממשלה, אבל היא קודם כול אחריות אישית שלך. במשך שנים הטפת לנו, וסיפרת, ודרשת, והקמת שדולות בכנסת, כדי לעצור כניסה של פליטים ולהוציא את אלה שנמצאים. אתה זוכר את זה, חבר הכנסת להב הרצנו – אתה זוכר את הנאומים שלה כאן, מעל הדוכן והינה, הגעת לרגע: מכרת את הנגב, ויתרת על ארץ ישראל, מכרת את כל העקרונות שבשמם דיברת כל השנים, רימית את הציבור שהצביע עבורך. עשית את כל זה כדי להיות שרת הפנים, להחזיק את המפתחות של שערי הכניסה לארץ. היית אמורה לטפל קודם כול ולפני הכול בדברים האלה, אבל מה את עושה? כמו תמיד, הפוך. כמו תמיד, אומרת א' ועושה לא רק ב' אלא ההפך מא'. פתאום יש לנו מהגרי שקד. כשהם מסודאן, היא נלחמת בהם, וכשהם מאוקראינה היא משכנת אותם בבתי מלון. איזה מין דבר זה? אני רוצה לומר לכם, רבותיי, בצורה הברורה ביותר: אנחנו עומדים בפני הזדמנות היסטורית לעלייה משמעותית של יהודים לכאן, והממשלה צריכה לעסוק רק בזה.

ועכשיו אומר לך על ועדת העלייה והקליטה, חבר הכנסת להב הרצנו: אתה ישבת על הספסלים האלה ואני ישבתי על הדוכן הזה ולא אפשרתי שיקרה מה שאתם עשיתם. אי-אפשר, חבר הכנסת להב הרצנו, ללכת לבחירות, להגיע לתוצאות בחירות, ואחר כך, כאשר בצד אחד יש 61 או אפילו 62, נניח, לשיטתכם, ובצד אחד 58, להגיד: לא, במליאה התוצאות יהיו 74 כנגד 46. אפשר? אפשר?

אי-אפשר. אז איך אפשר לעשות את זה בוועדות? מה פתאום? סיעת הליכוד, חבר הכנסת להב הרצנו – – –

חבר הכנסת להב הרצנו, אי-אפשר לשים בצד. אני לא אשים בצד, כי אתם הרסתם את הכנסת, הרסתם אותה עד היסוד. סיעת הליכוד בכנסת, יש בה 29 חברי כנסת. היא רבע מכלל חברי הכנסת פחות אחד. לסיעת ימינה יש שבעה, אם אני סופר את שיקלי בפנים. בוא תסביר לי אתה איך יכול להיות שבוועדת הכנסת, עם 16 חברים, הליכוד, שהוא רבע מהכנסת, מקבל שניים, שמינית, וגם ימינה, עם שבעה חברים, מקבלת שניים.

אז אני אענה לך. אז אני אענה לך. לך – – –

לך להנהלת הקואליציה, לך להנהלת הקואליציה – – –

חבר הכנסת להב הרצנו, אל תיתמם. לך להנהלת הקואליציה ותגיד להם: רבותיי, גם מפאת כבוד הבניין, או מה שנשאר בו, גם מפאת הדמוקרטיה וגם כדי לדאוג לעולים, בואו תנו לאופוזיציה רק את מה שמגיע לה, לא שום דבר מעבר לזה.

זה סחיטה? להשיב את הגזלה שמגיעה לנו? איך אתה לא מתבייש?

תתבייש לך. תתבייש לך. אז תחזיר לנו את מה שמגיע לנו.

תחזיר את הבניין לתפקוד.

חבר הכנסת להב הרצנו, תחזיר את הבניין לתפקוד.

אי-אפשר להקים ועדות כאשר הרכבן לא משקף את ההרכב בכנסת. אי-אפשר. ואני אגיד לך עוד דבר – – –

ואני אגיד לך עוד דבר: האחריות לקליטת העולים ולעלייה שלהם היא של הממשלה – –

– – היא לא של הכנסת. היא לא של הכנסת. אבל הממשלה שלך מתעסקת בלהכניס לכאן מהגרים שאינם יהודים במקום לטפל בעלייה של היהודים. זה מה שאתם עושים, סביב זה אתם מתעסקים כל היום.

אז אל תבוא בטענות. הינה, אני עושה את עבודת הפיקוח עכשיו, מול עיניך, מול עיניך.

מדיניות הזויה, מדיניות שאי-אפשר לקבל אותה, מדיניות מסוכנת, מדיניות שמפקירה את היהודים בישראל ואת היהודים באוקראינה וברוסיה – זה מה שאתם עושים עכשיו. ואני שב ואומר לך – – –

אני שב ואומר לך: השמדתם כל הסדר, כל סדר דין, כל רוח – – –

אה, שמעת? "הוא מתעדף פוליטיקה". תתבייש לך.

תתבייש לך אתה.

כן. אני? אני? אני לקחתי לך את כל הייצוג שמגיע לך, ועכשיו אתה תקים ועדות לפי רצוני. כל הכבוד. תתבייש לך, באמת תתבייש לך.

אני, אגב, מודה ליושב-ראש, אבל אני לא נבהל מהדברים האלה, כי הם באמת דברים – סליחה שאני אומר את זה, חבר הכנסת להב הרצנו, יש לי כבוד אליך – דברים שלא מכבדים את אומרם. כי מה לעשות, כשאתה תשב פה עוד מעט בצד הזה של האופוזיציה, ותיזכר איך שהרכבתם אז ועדות, ויבואו ויגידו לך שסיעת האופוזיציה הגדולה, שכנראה תהיה יש עתיד, תקבל חצי ממה שמגיע לה – למה? ככה, כי לא נוח לנו שיהיה לה כל הייצוג שהציבור נתן לה – תאמין לי, תצטער מאוד על הדברים שאמרת לי עכשיו. תצטער מאוד.

בוודאי, בוודאי. אז אני קורא לך: תתגייס למשימה לאומית להצלת הכנסת.

להצלת הכנסת, להצלת הדמוקרטיה שרמסתם ברגל גסה. זה לא מספיק חשוב, הדמוקרטיה, הייצוג השווה? זה לא מספיק חשוב.

אה, הבנתי, הבנתי, שמעתי.

נאמת על הדמוקרטיה שנים פה, ורמסת אותה ברגל גסה.

עכשיו אני רוצה לומר – אני לא יודע אם השרה מיכאלי מקשיבה לי, אבל אני באמת, השרה מיכאלי, הייתי שמח – אני אפילו מוכן לוותר לך על חלק מזמן הדיבור שלי כדי לדעת במה זכו האוקראינים שהם יותר טובים מהסודאנים, במה, שהם יותר טובים מנפגעי מלחמות במקומות אחרים. במה הם זכו? למה? האם בכלל זה עלה בדיונים בממשלה? שום דבר. אני חושב שזאת בושה וחרפה, ולכן גם קשה לקבל את ההתנהלות הזאת.

עכשיו אני רוצה לומר, אדוני, עוד דבר בזמן שנשאר לי.

אני, בוודאי, מוכן תמיד.

רגע, אריתריאה היא ישות עוינת?

נכון, ודאי, אתה צודק. אז אני אענה לך – – –

חבר הכנסת שיין, אני מייד אענה. חבר הכנסת שיין, אני אענה לך. אתה צודק. אנחנו לא קיבלנו את הרעיון שהם פליטים, כמו שאנחנו לא מקבלים את הרעיון שמי שעכשיו ברח וחצה את הגבול לפולין מאוקראינה הוא פליט שצריך להגיע הנה. את שני הרעיונות האלה – – –

את שני הרעיונות האלה אנחנו לא מקבלים.

אני חושב שדינם של אלה ואלה הוא זהה. אני אגיד לך עוד יותר מזה, חבר הכנסת שיין: אריתריאה וסודאן הם לא המקומות היחידים שיש בהם מלחמות. אז בוא – – –

אז בוא נעשה מאמץ, בוא נבטל את משרד הקליטה והעלייה, ובמקומו נקים משרד חדש שיהיה אחראי לחפש מלחמות בעולם, בכל מקום, לחפש פליטים ולהביא אותם הנה. זה מה שאתם מציעים. אז תעשה לי טובה, באמת.

הבנתי, הבנתי.

הבנתי, הבנתי, הבנתי.

אז תפתח ותפרוץ. אז למה רק 25,000? בוא נביא מיליון, למה רק 25,000?

אה, הבנתי. אז תעשה לי טובה, אדוני – – –

אני אענה לך בצורה ברורה. אני חושב שמדינת ישראל צריכה באירוע כזה לעשות כמו שעשה מנחם בגין, בתבונה ובחוכמה וברגישות: לקלוט מספר קטן מאוד, מצומצם, כמחווה – – –

נכון. כמחווה, מספר קטן, מצומצם, של עשרות, אולי מאות בודדות, כמחווה הומניטרית – –

– – כחלק ממאמץ בין-לאומי רחב – זה מה שישראל יכולה להרשות לעצמה לעשות – ולצד זה, מאמץ עליון להעלות לכאן כל יהודי שאפשר להעלות, גם בעיתות מלחמה וגם בעיתות שלום. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זה ההפך ממה שהממשלה שלך עושה, בדיוק ההפך.

עכשיו אגיד לסיכום עוד משפט אחד, אדוני היושב-ראש, בסוגיה נוספת. אל מול כל הדבר הזה – וכאן אני פונה אליך, כי אני חושב שאתה אולי חבר בוועדת החוץ והביטחון, אתה היית יושב-ראש הוועדה, אז אולי אתה תוכל להושיע אותנו בעניין הזה – בשקט אל מול כל האירוע העצום הזה שמתרחש באוקראינה, מתרחש עוד אירוע אחד. אם אתה שואל אותי, אדוני היושב-ראש, לישראל הוא אירוע הרבה יותר חשוב, ויש לי לומר גם משהו אולי לעולם. העולם עוד יגלה שהאירוע הזה הוא יותר חשוב גם לו, בגלל שהאיום שנשקף לעולם כולו מאיראן גרעינית הוא לא איום שרלוונטי רק למדינת ישראל.

ומה הוא עושה ראש הממשלה שלנו? אתה ראית את הבקשה שהוגשה לדחיית ההכרעה בבית המשפט העליון בעניין ח'אן אל-אחמר. מה הנימוק? שראש הממשלה עסוק בתיווך במשבר באוקראינה או בהתמודדות עם המשבר באוקראינה, לא יודע איך זה בדיוק נוסח שם. הוא לא עסוק בלמנוע את הסכם הגרעין עם איראן, בזה הוא בכלל לא מטפל. איזו הפקרות זאת, איזה קוצר ראייה. מה, זה משחק? הוא משחק את המדינאי, את המתווך? מה, הוא רוצה להיות מזכ"ל האו"ם? מה זה הדבר הזה? יש לו אחריות עליונה לביטחונה של מדינת ישראל, לעתיד של כולנו. מתנהל משא ומתן על הסכם נורא שהתוצאה שלו יכולה להיות איום קיומי מיידי על מדינת ישראל, על עצם קיומה, ובמה עסוק ראש הממשלה? לא בזה בכלל, לא לפי דבריי – לפי מה שהוא מודיע לבית המשפט.

ואתה חבר ועדת החוץ והביטחון. ביקשת דיון דחוף בעניין הזה? מישהו העלה את זה בכלל? איזו הפקרות זאת. כמה אפשר להפקיר את הכול בשם איזו שנאה תהומית לאדם אחד? איך תחיו עם עצמכם אחר כך, כשתעמדו ותסתכלו אחורה על מה שעשיתם בנגב, על מה שעשיתם מול איראן, על מה שאתם עושים עכשיו עם ההכנסה של המהגרים לכאן? אולי הגיע הזמן לומר די? אולי הפגרה הזאת תהיה לא רק פגרה מדיוני הכנסת אלא שעה של חשבון נפש?