קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אל תמדוד אותי בדקה, אבל אני ממש לא ארחיב.
חשובה לנו פנייתה של חברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת מירב בן ארי פנתה אלינו שאנחנו נצמצם בזמן. אומנם יש לנו מגילות ארוכות, זה זמן של חשבון נפש, אבל נתמקד בנושא אחד. אני מבין שיש – אבל ראוי החוק שלך, מירב, שהכתפיים שלו רחבות, שיכיל הרבה דברים, על החוק שלך, על זמן הדיבור על חוק שלך. אולי הוא יעשה לנו טוב בדברים שאנחנו פונים.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו ממש בדקות האלה נכנסים לתאריך של ז' באדר, ממש עכשיו. ז' באדר זה יום מאוד חשוב, יום מיוחד, יום פטירתו של משה רבנו – יום ראוי לתפילה, לבקשות. אין כמו הימים האלה שהם ימי – יש הרבה מה לבקש על היהודים בכל העולם, על היהודים ברוסיה, על היהודים באוקראינה, באופן כללי על המצב שלנו פה. יש לנו על מה להתפלל.
בז' באדר יש מסורת מאוד גדולה. זה גם היום שבו בחברות הקדישא צמים, באותו יום, ועושים את חשבון הנפש שלהם בטיפול במתים, ומעלים במשניות – מציינים כאלה שמקום קבורתם לא נודע, ז' באדר זה היום שבו מציינים את יום השנה. זה יום של כמה דברים, יום מאוד מכובד ומצוין בלוח העברי, היהודי, של המסורת, של השורשים, יום שראוי לתפילה. אין כמו המקום של מירון. מצאו בו מקום שבו מתפללים, באים אלפי איש להתפלל. זה לא בסדר גודל של ל"ג בעומר, אבל אלפי איש באים נטו להתפלל ביום הזה. זה יום של ערגה, יום של בקשה. והשערים חסומים, השערים חסומים. הרי אי-אפשר לחשוד בנו שאנחנו לא עדים ולא ערים ולא תומכים במה שקרה בל"ג בעומר, ושצריך להיזהר ואסור להסתכן. ואתה רואה שעושים שם מהפכות – הורסים מבנים ששימשו והייתה להם חשיבות, ודרכים. אנחנו מקבלים את זה בצער רב ובכאב רב, אבל בהנחה שרוצים באמת לעשות יותר טוב, שלא יחזור.
אבל לסגור מקום של תפילה בגלל שזה לא עומד בתקנים, שעדיין לא נתנו לכולם את הרשות, זה בריחה, זה חוסר אחריות, זה חוסר רגישות. זה לא משהו שיש עכשיו, שהמקום הזה לא יכול להכיל אלפי איש. צריך לסדר דברים, אבל לסדר, לא לברוח. איך אפשר לעשות דבר כזה? איך אפשר ביום כזה, בימים קשים כאלה, למנוע מאנשים את תפילתם ואת בקשתם ולפגוע ברגשותיהם וגם באמונתם בעניין הזה? הדברים האלה, צריך לדעת שיש להם השפעה. אי-אפשר שאנחנו נדבר ונמחה, ואנחנו יכולנו להאריך בעניין הזה, ובלי להתייחס.
זה מביא אותנו גם לרגשות שהיו בנו במקומות תפילה כשאנחנו היינו מדברים על רוסיה ואוקראינה. אתה הרי יודע, אתם יודעים שאומן הוא מקום שהפציצו. לא נשאר אפילו מישהו אחד, או כמעט לא נשארו אנשים, והיו מאות איש שחיו באומן, חיו יהודים, וכיום עזבו את המקום. ודרך אגב, סיפר לי חבר של בעל מלון שם שהוא לקח שומר מבני המקום באומן שישמור לו על המלון שלו. הוא עזב, סגר את זה על מנעול. לא עוברות שעתיים – הוא מטלפן אליו ואומר לו: יש לי בקשות לפתוח את זה. הוא אומר לי: מי רוצה לפתוח את המלון? הוא אומר לו: יש הרבה אנשים לא יהודים שהיו באוקראינה והם רוצים מקום מפלט. אין להם איפה להיות. הם תיירו, או לצורך עסקים ולצורך דברים אחרים, והמקום הזה, המלון הזה, מלא בפליטים, גם בני ארצות ערב, אנשים בכלל לא יהודים שנמצאים במקום הזה כמקום מפלט. המקום הזה משמש.
אבל אני רק רוצה להזכיר, וזה באמת בערגה ובכאב, וזה הציף לנו את זה שהיום בגבול של בלארוס ואוקראינה – שבגבול הזה לפני שנה וכמה חודשים עמדו מאות אם לא אלפי יהודים, ילדים, מבוגרים, צעירים, כמעט תינוקות, בקור האימים שהיה לקראת ראש השנה, ושם ישבו ימים ולילות על הגבול, וחיילים אוקראינים לא נתנו להם לעבור את הגבול. הם הגיעו לבלארוס, ובבלארוס רצו לעבור משם לאוקראינה ומשם לקייב ולאומן ולא נתנו להם. והיום, במקום הזה, לצערנו, הרוסים נכנסים דרך הגבול הזה, דרך המקום הזה, בדרכם לקייב, להפציץ את קייב. המקום הכי קרוב להם להיכנס זה מהגבול הזה, מהמקום הזה, שנקרא גומל.
אלה דברים שאומרים לנו ומחזירים אותנו לדברים האלה, ואי-אפשר, כשמדברים על מקומות כאלה, לשכוח שראש הממשלה האשים את החוזרים השנה בזיוף בדיקות, ומאות איש נחקרו והואשמו והושמצו והיהדות כולה הושמצה. אני לא נוהג להיות באומן, אבל אני מזדהה עם אנשים שכל חטאם הוא שהם באים להתפלל, באים לפי המסורת ולפי הצרכים הדתיים שלהם, והוא האשים אותם. והרי כמובן שזה לא היה נכון, האשימו אותם לשווא, ואף אחד לא בא והתנצל, גם לא ראש הממשלה. ראש הממשלה לא התנצל. ראש הממשלה הוא שפנה לזלנסקי שלא ייתן להם לעבור, הוא זה שפנה, והיום מערכת היחסים שלהם היא מתוחה. אני לא יודע אם אין חשבונות בדברים האלה, ואנחנו צריכים בסופו של דבר לראות איך מתגלגלים הדברים.
לקחת ראש ממשלה שהיה קומיקאי ונהפך לראש ממשלה, ולצערנו, ראש הממשלה הקיים נהפך לקומיקאי בדברים שלו, בצורת ההתייחסות שלו כאן לאופוזיציה, בהבעת הפנים שלו, בצורת הידיים, בכל מיני דברים שהוא עשה, שהוא יותר קומיקאי מאשר ראש הממשלה, לצערנו. אנחנו חושבים שיש קשר בין הדברים.
אני חושב שצריך לנסוע. על דברים – צריך זכויות, צריך הצלחות. אנחנו לא יודעים מה השליחות שלו תביא. לצערנו, אנחנו לא בטוחים שהיא הייתה שליחות מוצלחת, אבל ודאי שכשראש ממשלה דתי נוסע בשבת, בפגיעה, אם היה מוכח שהדברים היו בדחיפות כזאת שלא יכול לחכות שעתיים-שלוש, היינו אומרים פיקוח נפש, אבל משהתברר לימים שלדברים האלה לא הייתה משמעות אמיתית של שעתיים, אנחנו באמת מצירים על כך.
לא, לא. אני סיימתי את זה. ולכן אנחנו רואים את הדברים האלה – לדרכים יש חשבונות. אנחנו לא יודעים מה מביא את מה. צריך להיות חכמים. היזהרו בדרככם ובדבריכם.
872 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.