קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על אומץ ליבך. שמעתי את הריאיון שלך היום, מה שאמרת – מילים כדורבנות. כל הכבוד. זה לא דבר מובן מאליו. אבל אני רוצה להתחיל דווקא בדברי השר שלמה קרעי, שדיבר פה בחוק הקודם. וחשבתי לעצמי, כך בדיוק תנועת הליכוד, תנועה לאומית ליברלית, הופכת למח"ל: מפלגה חרדית לייט. זה בדיוק מה שקרה לליכוד. ואני הייתי מאוד מציע לשלמה קרעי לקרוא ספר אחד קטן, "מדינת היהודים". יש שם פרק שנקרא תיאוקרטיה.
ובפרק הזה, תיאוקרטיה, כך כותב הרצל: אנחנו ננהל את מדינת היהודים במדע ובחוכמות, ואם כוהני הדת שלנו ינסו להתערב בניהול המדינה, נדע לכלוא אותם בבית מקדשי אל. הוא באמת היה נביא, הבין שמוקדם יותר או מאוחר יותר נגיע למשבר בין התנועה הציונית לממסד הדתי. לצערי, כרגע הממסד החרדי הצליח להכריע. וזה לא מן הסתם. תראו, גם ב-1948, בדיונים לפני הכרזת המדינה, מי מתנגד להכרזה על מדינת ישראל? הממסד החרדי. החזון איש, הרבי מבריסק, עומד על הרגליים האחוריות נגד ההכרזה על מדינת ישראל. החזון איש אומר: אנחנו נתפלל תפילת תחנון ביום העצמאות, תפילת אבל. אז אותם יורשים, ברור כרגע לאן הם מובילים.
ואני רוצה להגיד עוד פעם לנציגים של תנועת הליכוד – שאני לא רואה – פעם הייתה בתל אביב מצודת זאב, שבינתיים הפכה למצודת הזאבים. וכשאתה נכנס לשם, בכל קומה יש לך או פסל או תמונה של הרצל, ז'בוטינסקי וטרומפלדור. מה המשותף לשלושתם, אדוני היושב-ראש? שלושתם אתאיסטים מוחלטים. לא חילונים, אתאיסטים מוכרזים, אתאיסטים מוחלטים.
אני גם רוצה להזכיר, בשנת 1949, בנו של זאב ז'בוטינסקי, ערי ז'בוטינסקי, נבחר לכנסת מטעם תנועת החירות. מה הייתה הדרישה הראשונה שלו, פה במשכן הכנסת? הוא אמר: איפה המזנון הלא-כשר? הוא דרש להקים פה מזנון לא כשר.
כן. אבל אנשים כבר שכחו מזה. שמעתי ששלמה קרעי רותם את המקורות שלנו.
כן. אני מדבר רק על העובדות ההיסטוריות, מדבר על העובדות ההיסטוריות.
כן, אוכלים גם כשר. בבית אני אוכל רק כשר, בחוץ – כל מה שטעים. לי יש חלוקה מאוד מאוד ברורה.
אבל מה שנדהמתי הוא שאותו שר רותם את המקורות שלנו להצדיק השתמטות. השתמטות משירות צבאי, השתמטות מהלחימה. אני הייתי מפנה אותו לעוד ספר. היה פעם יהודי חכם, חי לפני הרבה מאוד שנים, כמובן, יוספוס פלביוס, יוסף בן מתתיהו, "מלחמות היהודים". הוא מתאר את התקופה של המרד הגדול משנת 66 לספירה, שבע שנים, עד שנת 73 לספירה. המרד הגדול. מי מוביל את המרד הגדול, מי נלחמים שם? הכוהנים. הכוהן הגדול יהושע בן גמלא, הוא מוביל את אותו מרד, הוא מוביל את הלחימה נגד הרומאים, וגם המנהיג השני, הבן של הכוהן הגדול, אלעזר בן חנניה, גם הוא ממנהיגי המרד. כלומר, לא סתם הרמב"ם כותב: במלחמת מצווה, גם חתן יוצא מחדרו וגם כלה מחופתה, כנראה יש על מה להסתמך. אבל מאוד הייתי מציע שאת שני הדברים האלו, שני הספרים האלו, ידעו לקרוא גם השרים בתנועת הליכוד.
אני גם זוכר תקופה אחרת, כאן, במשכן הזה. אני עוד זוכר שמנהיג הליטאים פה היה הרב אברהם רביץ. לא יודע מי זוכר את הרב אברהם רביץ, זיכרונו לברכה. הוא היה לוחם בלח"י, שירת בצה"ל, היה איש משכיל, היה כיף לדבר איתו על אומנות, על כל מה שקורה בעולם המודרני. אפרופו, גם הרבנים האחרים – סערט ויז'ניץ, מחיפה, היה אחד הלוחמים הגדולים של צה"ל. ב-48' נלחם, חשבו שיום אחד יהיה רמטכ"ל. הציעו להחתים אותו קבע. הוא נלחם שם, ברמת יוחנן, נפצע. בסופו של דבר, לצערי, חזר לקהילה שלו. אבל היה לו פוטנציאל.
כן, בדיוק. הרבי מלובביץ'. הבן אדם סיים אוניברסיטת סורבון, אוניברסיטת ברלין, כמה דוקטורטים, שירת ב-Navy האמריקאי בתור מהנדס. מהנדס ב-Navy האמריקאי. מאיפה המצאתם את כל הדת הזאת, החדשה, שאין לה שום קשר ליהדות? הדת שלכם זה שלושת הכ"פים – כוח, כבוד וכסף. חוץ מתחפושת חיצונית, אין שום קשר ליהדות. זאת לא היהדות שאנחנו מכירים. זאת לא היהדות שאנחנו ידענו.
כשאני שומע גם מה קורה היום – אתה יודע, בבני ברק, מדרכות נפרדות לגברים ולנשים; חוק הפרדה באקדמיה. למה מתחילים בבני ברק? למה מתחילים באקדמיה? בואו נתחיל פה, במשכן הכנסת. איך יכול להיות? גולדקנופ הולך פה בפרוזדור ורואה נשים. גפני נתקל בצעירות, בנשים. לא כולן לבושות באופן צנוע. אולי גם פה, במליאה – נעשה פה עזרת נשים, עזרת גברים. גם בפרסה, אולי גם במזנון, אולי גם פה נעשה איזשהם - - -
לא, לא, אני דווקא בעד שנתחיל כאן. אני רוצה לראות איך פה בכנסת יפרידו. יעשו שביל לגברים, שביל לנשים. לאן אנחנו הגענו? לאן זה מתגלגל? טירוף מוחלט.
אני חייב להגיד, במולדובה, איפה שגדלתי, בקישינב, היה רב אחד. באמת, הערצתי את האיש. הרבי מריבניץ. למה הערצתי אותו? אז גם לא קראנו לו הרבי מריבניץ, קראנו לו חיים זנוויל. פה הוא הפך לריבניצער רבי.
אבל למה הערצתי את האיש? האיש קודם כול נתן דוגמה: חי בח'רבה, אולי 18 מטר כל הבית, עם – מי שעוד זוכר – היה פעם פרימוס כזה עם מים שהיו מביאים מהנהר. למה הוא היה גר על שפת הנהר? כי לא היה מקווה; הוא היה טובל בנהר. וגם בחורף הוא היה שובר את הקרח וטובל שם בנהר. הגדולה שלו הייתה שהוא ראה את שליחותו בהשכנת שלום בין היהודים. הוא היה יוצא ביום ראשון בבוקר, מסתובב בכל האזור, בכל מקום שהוא שמע שיש בו שני יהודים שרבו: בעל ואישה, אח, אחים, אחות - -
- - זקנים, חברים – הוא לא היה מחכה שיקראו לו; היה מתייצב ולא היה עוזב את המקום עד שהיה משכין שלום בין היהודים. זאת הייתה השליחות. אלה היו מנהיגי הציבור. מה אנחנו רואים פה? הרבנים מעורבים בתקציבים, מעורבים במינויים. זה ביזוי התורה, ביזוי המעמד. ממתי הרבנים צריכים להתעסק בחוק כזה או חוק אחר? הם צריכים להתעסק באמת בתורה, בבתי כנסת, אבל בטח לא בחקיקה ולא בכל חלוקת הכספים הקואליציוניים פה. טירוף מוחלט.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני בטוח שכל מי שצפה היום וכל עם ישראל – שרואה את כל ההתעסקות הזאת, בסופו של דבר, שכל הכביכול-עולם הישיבות, עולם התורה, בסופו של דבר אתם פורטים אותו לשטרות, לכספים, לתקציבים, לכוח, כבוד וכסף – מבין מה קורה כאן. אף אחד לא יעבור פה לסדר-היום.
והפגיעה היום ברמטכ"ל, ההשתלחויות כאן בצבא, הניסיון הזה באמת להפריד, לחלק את עם ישראל, אם צריך למצוא סיסמה, אז "נתניהו יחלק את העם". פעם דיברנו, אני זוכר, בקמפיין 1996, "פרס יחלק את ירושלים". לא. נתניהו יחלק את העם. זה שפה מייצרים מעמדות בתוך העם, אלה שנושאים בחובות ואלה שנהנים מהטבות – הדבר הזה לא יימשך, ואני בטוח שב-27 באוקטובר העם יגיד את דברו, ואנחנו נראה אתכם באופוזיציה להרבה שנים.
בזמנו, משה רבנו הלך 40 שנה במדבר עד שראה דור אחר. אני מאוד מקווה שאנחנו לפחות נוריד אתכם לשמונה שנים לאופוזיציה. רק אחרי שתהיו שמונה שנים באופוזיציה נוכל לחזור ליהדות מקורית, לא לשלושת הכ"פים. נוכל לבנות פה חברה מאוחדת, חברה שמבוססת על אותם ערכים, על אותו חזון. לא יעזור כלום, מי שהקים את המדינה הזאת זה התנועה הציונית, והתנועה הציונית, יש לה חזון, ואת החזון הזה הגדיר הרצל, הגדיר את זה בצורה ברורה: קיבוץ גלויות, מיזוג גלויות, וכמובן הקמת חברת מופת, אור לגויים, חברה שמבוססת על מדע, על מחקר, על החוקה הכי מתקדמת בעולם, וזה מה שאנחנו נעשה. תודה רבה, אדוני.
1,116 מילים של אביגדור ליברמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.