אני יכולה לפטפט לי עם ידידי, חבר הכנסת מרגי, ארוכות, מכיוון שאנחנו, יש לנו היסטוריה. מה?
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): שבוע אחרון.
ימים אחרונים, יש לומר. נכון, אז אני התחלתי את תפקידי בכנסת איתו. הוא היה יו"ר ועדת החינוך, ואני הייתי, מה שנקרא, סגנית לענייני נושאים שמרגי פחות התחבר אליהם – אז אני החלפתי אותו בוועדת החינוך. וזה היה – תשמעי, אני הגעתי חברת כנסת צעירה, 2015, לא מבינה כלום מהחיים שלי, וקיבלתי כאן שועל ותיק, והוא לימד אותי הרבה דברים.
נאור שירי (יש עתיד): בכל זאת, אנחנו לא למדנו בישיבה, אבל - - - לפני ההתנתקות - - -
היו"ר יעקב מרגי: עוד אפשר היה להיכנס עם רכב לעזה. הקצין שלי, קצין המילואים, אומר לי: בוא איתי, סיבוב. הולכים איתו לסיבוב, מטייל ליד הממשל, ליד המינהל האזרחי, מי שמכיר את הממשל והמינהל האזרחי, יורד, נותן צ'פחה לאיזה מישהו, מחבק אותו. אמרתי לו: מה היה פה? הוא אמר לי: אל תדאג, עוד כמה דקות תשמע. ככה מחסלים בן אדם בעזה. זה מה שהיא כנראה מנסה לעשות. קדימה.
תראה, מרגי היה יושב-ראש ועדת החינוך, וייאמר לזכותו שבנושאים שהוא פחות התחבר אליהם, הוא נתן לי לנהל. אחד הדברים הראשונים שלמדתי ממרגי בכנסת – מכיוון שאנחנו קצת חיים שכאלה שבועיים – מרגי אמר לי: מירב, לא כל דבר שאת חושבת את צריכה להגיד. תעשי לעצמך מערכת סינון.
ויום אחד אני נפלתי בלשוני. כמובן, למה זה לא מפתיע? ואמרתי את מה שאני חושבת. הייתי חברת כנסת ממש צעירה, לדעתי בחודשים הראשונים שלי. והוא ישב לידי, וכשאני אמרתי את המשפט שאמרתי - -
אני רוצה להחזיק אתכם במתח בשעות האלה. - - הוא אמר לי: מירב, די, די. שומר נגיעה כמובן, אבל נתן לי איזה מרפק, יעני.
היו"ר יעקב מרגי: באוויר, וירטואלי. אמרתי לך, היא החליטה לחסל אותי היום.
מירב, די. ואני, אתה יודע מה קורה, לפעמים כשאנחנו עושים טעות, אנחנו מתחפרים בה. והוא ניסה לתת לי עוד חילוץ, ואני התחפרתי, והתחפרתי. סיימנו את ועדת החינוך – אני עושה חיים שכאלה עם מרגי, רון.
עוד לא. אני עומדת במזנון ח"כים עם המגש – זה בתקופה שהייתי אוכלת במזנון, היום כבר לא, אני מודה, כבר שנים – ופתאום אני מקבלת שאילתה מעיתונאי: תגידי, חברת הכנסת בן ארי, את אמרת את זה ואת זה? אמרתי לו: כן, אבל.
מה אמרתי שהפעיל עלי גל של צונאמי – וואי, הרשתות, קרעו אותי. אתה יודע, ישר עפים עליך ב-100 קמ"ש. אבל מרגי, ייאמר לזכותו, אמר לי ולימד אותי. אני אומרת לך, לפעמים גם אני חושבת שאתה צריך לקבל סטירה כדי ללמוד לקח, וירטואלית, כן? אנחנו נגד אלימות, אנחנו אנשים לא אלימים.
יש גם קטע – משה, אתה שומע? אני רואה שאתה קשוב. כשאתה אומר משהו, כולם נופלים עליך, ואז אחרי יום הצונאמי, פתאום אנשים באים ואומרים לך: אתה יודע מה? סתם נפלו עליך.
נאור שירי (יש עתיד): - - - תגיד עליי - - - יקבלו, לא סתם נפלו עליך.
סתם נפלו עליך. אז מה אני אמרתי? אנחנו ישבנו בוועדת החינוך והיה דיון על תשלומי הורים, ואני עשר שנים ניהלתי מרכזים לנוער בסיכון. עכשיו, אתה יודע מה? מה אמרתי, מרגי? בחייאת מרגי, אתה זוכר?
כי אתה לימדת אותי, קודם כול, איך אמרת לי: מירב, תעבדי בבטן לפני שאת מוציאה, לא יקרה לך כלום. ככה אמרת לי. לא צריך כל דבר – אפשר גם לשמור לעצמך דברים. ואני חושבת שקיבלתי ממך שיעור, ואני - - -
היו"ר יעקב מרגי: ועשינו הרבה דברים טובים ביחד בוועדת החינוך לטובת ילדי ישראל.
עשינו דברים מדהימים ביחד, מרגי ואני. אתה יודע, אף אחד לא ידע להכיל את הצוות הזה.
היו"ר יעקב מרגי: אני ניצלתי את הקשר הזה, כי היה לה שר אוצר טוב, חברתי. ועשינו הרבה דברים.
היו"ר יעקב מרגי: תוך כדי, הייתה סערה בציבור, שהצהרונים מנוהלים כבייביסיטר. כל אחד עושה איך שהוא רוצה.
כל מי שיש לו דופק.
היו"ר יעקב מרגי: אני, כיו"ר ועדת החינוך – עשינו שולחן עגול. אני אהבתי לעשות שולחנות עגולים, לא מחייבים.
כל דבר עשה שולחן עגול.
היו"ר יעקב מרגי: לעצב את דמותו של הצהרון. תוך כדי – מה קורה במדינת ישראל? שמעו את זה: אקזיט של מובילאיי ב-2018.
מיליונים.
היו"ר יעקב מרגי: שעשוע, זוכרים? אנחנו תרגמנו מה המס שמדינת ישראל הולכת להרוויח מזה.
מהעסקה של מובילאיי.
היו"ר יעקב מרגי: אנחנו בשיחה ככה, תוך כדי השולחן העגול, אני אומר לה וליפעת שאשא ביטון, שהיו חברות, אני אומר: מה דעתכן שנעשה סבסוד צהרונים למעמד הביניים?
נכון. פעם חשבו על הציבור.
היו"ר יעקב מרגי: דברו, דברו עם שר האוצר. תאמינו לי, פחות מ-24 שעות, הוא אומר: תכינו מסמך כלכלי. עכשיו, אנחנו חטיארים פה בכנסת; מסמך כלכלי, ייקח לנו – אני פונה לשלטון המקומי, שהיה שותף לשולחן העגול, אני אומר לה, לגב' מיכל מנקס – הלוואי שהיא שומעת – אני אומר לה: תגידי לי, היחידה הכלכלית שלכם יכולה להכין לנו מסמך כלכלי של כמה מודלים לסבסוד?
וכמובן, הוא אומר לנו: 24 שעות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד): פעם, כשרצו לקבל החלטה ביקשו מסמך כלכלי.
היו"ר יעקב מרגי: הבאנו כמה מודלים, הצגנו את זה לשר האוצר, שר החינוך, פנו לשמוע. זה היה אז בשווי של 980 מיליון ש"ח לשנה. מ-2018 מעמד הביניים חוסכים – באשכולות 1עד 3, אם אני לא טועה, המשפחות האלה שולחות את הילדים שלהן לצהרונים במחיר אפס. אני חושב שאין תרומה יותר טובה לילדים האלה בצמצום פערים, בהכנתם לקליטתם האיכותית במערכת החינוך.
ותקשיב, הכול בזכות העסקה של מובילאיי. הבאנו מסמך כלכלי, ולדי, הבנו איך אפשר לממן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד): פעם היה שר אוצר שביקש מסמך כלכלי.
וגם שר חינוך, יש לומר, ובזכותם היום כל הצהרונים מסובסדים ומפוקחים, וגם לא רק זה, 1 עד 3 לא משלמים. אגב, אתה יודע מאיפה המסקנות של 1 עד 3? אתה יודע? ממנואל טרכטנברג. עכשיו אתה זוכר?
היו"ר יעקב מרגי: כל פעם אתה לוקח ממנו פרק, כמו דוח אלאלוף, כמו ועדת ביטון. אלה מסמכים מכוננים שצריכים מדי פעם לעיין בהם ולקחת את הדברים הטובים האלה.
תשמע, אני שמחה שיש לי את ההזדמנות פה ככה לעשות איתך חיים שכאלה, ולדבר על איך פעם באמת שינו כאן לאנשים את החיים, למעמד הביניים, למעמד העני במדינת ישראל.
אתה יודע, אני אספר לכם עוד סיפור עליי ועל מרגי, שגם עשינו ביחד. נראה אם תיזכר. כשאנחנו היינו בוועדת החינוך, עולם המכינות, המכינות – אנחנו עושים חיים שכאלה, זה שבוע - - -
היו"ר יעקב מרגי: אתה יודע מה זה חסד של אמת? זה חסד שאתה עושה כשאתה לא מצפה לקבל תמורה.
נכון.
היו"ר יעקב מרגי: אני הודעתי שאני לא מתמודד, כך שהיא לא עושה לי שירות.
גם מה יוצא לי מהחנופה למרגי? מילא להתחנף אליך.
בקיצור, אנחנו הגענו לעולם המכינות, אתה שומע? ועולם המכינות היה עולם שהיו בו מעטים, ומי הכי טובים? יעני, זה שגדל לצורך העניין בעומר או בלהבים הלך למכינת רבין או עין פרת, אם אתה זוכר, והיו שם 30 כאלה, והמדינה גם מימנה גם. מימנה. יעני, לקחת את הטוב, הפכת אותו לטוב יותר. ואנחנו נכנסנו גם לעולם המכינות כשהיינו בוועדת החינוך.
אני שמחה שאתה מתעניין. אוקיי, אתה יודע, אתה זוכר מה עשינו? פתחנו את תוכניות אופק, מכינות חצי-שנתיות. זה היה מיזם מקסים של כמה חבר'ה אידיאולוגים, מכינה חצי-שנתית לילדים מהפריפריה שלא הגיעו למכינות השנתיות.
פתחנו לאלפים, והיום יש במדינת ישראל מכינות חצי-שנתיות שנמצאות בכל הארץ, בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אתה יודע שהמרכז שלי בנתניה, כן? לא תגיד אופקים, ירוחם – בנתניה, בתי הספר טשרניחובסקי ולבוביץ'. היו לי המרכזים שלי ב-2012, 2013. לא הציעו להם להצטרף למכינות. לא נכנסו אליהם לבית הספר. מילא אנחנו, אבל אתה יודע, זה כבר היה. ופתחנו את עולם המכינות החצי-שנתיות לפריפריה החברתית הגיאוגרפית.
אתה יודע שהיום יש שם כבר אלפים? אלפים. אתה יודע, זה עולם שלם שפעם באמת התעניינו בציבור. אתה זוכר תקופה כזאת? איך אתה מרגיש היום בוועדת חינוך, מתעניינים בציבור?
נאור שירי (יש עתיד): אגב, מירב, יו"ר ועדת חינוך קנה מסור דיסק על חשבון הקשר עם הציבור.
קנה מסור דיסק, והלך והוריד שלט בכניסה לבית ספר. בוא נגיד, ובזה אני מסכמת, שאצל מרגי לא היו דברים כאלה. ואנחנו ביקרנו – אתה זוכר שביקרנו אפילו ברהט – גם במגזר הערבי, גם במגזר היהודי. מעולם יו"ר ועדת החינוך פה לא קנה מסור דיסק.
טוב, בכלל רציתי לדבר על דברים אחרים, אבל לפחות יהיו לנו עוד ימים ככה השבוע?
היו"ר יעקב מרגי: אני חושב, לדורות הבאים, דברים חשובים נאמרו.
אני רואה שדן מאוד מתעניין, שתדע. תודה רבה.
1,182 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.
