לא ויתרתי, 1:0 לספרד בינתיים.
שלום, מה שלומכם? על מה אתם רוצים שאדבר? תנו לי נושא.
תודה, אדוני היושב-ראש. אז בואו אספר לכם משהו. אתם רואים את האדם המקסים הזה, קוראים לו יעקב מרגי. השר קיש, יעקב מרגי מסיים 25 שנים בכנסת.
24, אני מוסיף לך עם מע"מ. כמעט 25 שנים בכנסת. אם יש בן אדם בכנסת ישראל שמגיעה לו ההערכה הכי גדולה זה האיש הזה.
הבן אדם שיודע לחבר בין כל חלקי הבית, תמיד עם חיוך, תמיד באהבה, תמיד בשיחה טובה. וגם כשצועקים הוא יודע להוריד את האש, וגם כשהוא צועק הוא יודע אחרי זה להירגע – אף פעם לא מרוע, תמיד בכוונה טובה. ואני רוצה להגיד לך, אני מסיים חמש שנים בכנסת, כל פגישה איתך הייתה פגישה שהייתי יוצא ממנה - -
תודה רבה. - - עם הרגשה כל כך טובה, באמת. זה לא משנה, הייתי באופוזיציה, בקואליציה – תמיד רצית לעזור, תמיד, גם כשזה לא בעולמות שלך, בעולמות אחרים לגמרי. וגם עשינו דברים ביחד למען עם ישראל, למען הילדים. ואני חושב שמה שמיוחד בך– ואני אומר לך את זה כאחד שעוד מעט הולך לתקוף את הקואליציה – זה שאתה שונה בנוף של הפוליטיקה הישראלית, במיוחד בנוף של העולם החרדי.
אני מדבר עם אדם שהיה קצין בצבא, שהילדים שלו חיילים ומילואימניקים, שיודע לכבד את שני העולמות, ומבין גם את הכאב שאנחנו – אתמול למשל, מה שהיה לי עם החבר'ה האלו למעלה, שיצא לי מדם ליבי, גם הבנת אותי, הבנת מאיפה זה בא. ואחרי זה נרגעתי, וגם ביקשתי, אמרתי: לא הייתי צריך אולי לצעוק ככה. אז אני רוצה להגיד לך – ואני מקווה שיוציאו את הקטע הזה וייתנו לך אותו – שאתה מבחינתי דוגמה ומופת בכנסת ישראל - -
- - והלוואי ועוד היו כמוך, היינו נראים אחרת לגמרי, כי בסוף אנחנו צריכים ללמוד, להסתדר.
כן, יש. אבל אתה מיוחד, אתה באמת מיוחד.
אתה באמת באמת בן אדם מיוחד.
ואחרי כל מה שאמרתי – איזו קואליציה דפוקה אתם. אי-אפשר, אתה יודע, אני כבר לא יודע מה להגיד, לא יודע מאיפה להתחיל להגיד כמה אתם גרועים, באמת. מה שאני אגיד עכשיו אני אגיד כי יש פה חבר'ה צעירים, זוגות. יש לכם ילדים קטנים, נכון? איזה קשה לחיות בישראל, איזה יקר לחיות בישראל? זה מטורף, אי-אפשר לתאר את זה.
עכשיו אני אגיד לכם למה יקר לחיות בישראל. יש לכל הדברים האלו סיבות, אדוני היושב- ראש. אז בואו אני אספר לכם. אני לא צריך להגיד שעגלה בסופר זה יקר, ואנחנו ב-30% ומשהו יותר יקרים מאירופה; ואני לא צריך להגיד לכם כמה המשכנתה יקרה וכמה יקר לקנות דירה, וכמה יקר לקנות רכב, ודלק ושמלק, הכול. וכמה מטרנה יקר, וסימילאק יקר, וחיתולים. זה מטורף כמה שזה יקר. עכשיו, בואו נספר לכם למה יקר. לפני יותר משנתיים ראש ממשלת ישראל, זה בנימין נתניהו – אתה זוכר, עוז, שהוא ברח היום מהכנסת? בא כאילו להיות עם החרדים וברח, השאיר אותם לבד, ככה. לא משנה, ברח, הוא יודע לברוח. הוא, לפני שנתיים ומשהו אמר: אני, בנימין נתניהו, אני משנה את יוקר המחיה. איך? אני מקים קבינט יוקר המחיה. שמעת על זה, יעקב מרגי?
לא היית צריך להגיד את זה.
ההבטחה הייתה כל כך גדולה. אמרו: קבינט יוקר המחיה.
ראש הממשלה אמר: יהיו תוכניות עבודה, לוחות זמנים, עידוד תחרות, הורדת מכסים, שבירת מונופולים. כל הציבור – אני אפילו ישבתי פה, אמרתי: וואי, איזה כיף, יש שינוי. בוא, בוא, בוא. ההבדל בין המילים למעשים – כמו גשר המכבייה, אתה זוכר שהוא התרסק? ככה ההבדל. מה קרה בפועל? התכנסו, הצטלמו, הצהירו, ואז התפזרו כאילו לא היה כלום. שוב התכנסו, שוב הצטלמו והתפזרו. אבל המחירים לא חיכו לקבינט המדהים הזה. בין מרץ 2023 למרץ 2025 מחירי המזון עלו כמעט ב-18%, גם פירות וירקות, כל דבר בסיסי. בזמן שקבינט יוקר המחיה התכנס – אני אגיד לכם עוד כמה פעמים – המחירים רק עלו, עלו ועלו, והיום אנחנו יותר יקרים מיפן, מניו יורק, מלונדון, אפילו ממיאמי. זה בלתי נתפס. הקבינט – מי שידע כמה פעמים הוא התכנס מקבל פרס. סוף שבוע אצל עוז בבית, גר בבית יפה. כמה פעמים התכנס הקבינט, אולי אתה יודע, חבר הקבינט?
בשלוש שנים.
טוב, שש פעמים בשלוש שנים. אבל שתי הפגישות האחרונות התבטלו, אז גם את זה אנחנו מורידים. בקיצור, לא קרה שום דבר, הקבינט הזה פשוט לא עשה שום דבר. ואחר כך אני אגיד לכם מה אמר יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר שלך, ביטן. אתה יודע מה הוא אמר? הוא אמר את זה בוועדה, ואני מצטט: מה הם עשו? שתו קפה?
את זוכרת שהוא אמר את זה, זה מה שהוא אמר על קבינט יוקר המחיה.
ואם חשבתם שבזה נגמרו ההבטחות, טעיתם. למה? כי הקימו אחרי זה ועדה. איך קראו לה? סלבין. ועדת סלבין, עם הגאון הכלכלי הזה, ואמרו, זה בטוח ישנה את התמונה. מה קרה עם ועדת סלבין? אני אגיד לך מה הוא אמר, ואני מקריא לכם, מצטט לכם מה אמר יושב-ראש הוועדה שמואל סלבין – ציטוט: "אף אחד לא סופר אותנו"; "אין לי ברירה אלא להחזיר את המנדט ולהביא לפירוק הוועדה". לקחו אנשים, הקימו דירקטוריון, עלה ים של כסף, ואחרי זה פירקו את זה. לא יצא מזה כלום, שום דבר. למה? כי כל המלצה שהוא הביא, לא התייחסו אליה. בקיצור, גם זה הלך פייפן.
חברים יקרים, יוקר המחיה הוא לא גזרת גורל. יש צעדים שאפשר לעשות, יש חסמים שאפשר להסיר, יש רפורמות שאפשר לקדם. הבעיה היא שיש ריכוז של כמה מונופולים, וברגע שהממשלה, ולא משנה איזו ממשלה, לא רוצה לפרק את המונופולים – לא תהיה תחרות. ואחרי שאני אומר את מה שאמרתי – ולמה אמרתי "תחרות"? כי אני מגיע לחוק הזה שלכם. אל תתרשמו ממה שכתוב בכותרת, זה בבל"ת. כתוב "חוק איסור הונאה", שטויות במיץ עגבניות. זה חוק הגדלת משגיחי הכשרות ושליטה בכל משגיחי הכשרות. אבל בואו אני אגיד לכם – ואני יודע שהוא יכעס עליי, אבל לא אכפת לי, אנחנו מסיימים את הכנסת.
אדוני היושב-ראש, אני - - -
נכון. רציתי קצת פלפל.
אני, סימון דוידסון, הייתה לי בנתניה מסעדה כשרה. אני יודע מה זה משגיח כשרות, אני יודע מה הכוח שלהם, אני יודע איך זה משפיע על יוקר המחיה, אני יודע איזו עוצמה יש להם ואיך הם מחזיקים אותך, לא רוצה להגיד איפה. תקשיבו טוב, משגיח כשרות מגיע פעם ביום, משחק עם האורז, ככה, מוציא איזה לא יודע, משהו קטן כזה, שחור, אומר – אוי, היה משהו שחור.
שם את זה לשף ואומר לו – יאללה, תתחיל להכין סושי.
הולך הביתה, אתה רואה אותו למוחרת. אתה משלם 7,000 שקל בחודש. עכשיו, אם נגיד המשגיח, לא בא לך עליו – שלי, קורה, נכון? אני מעסיק שפים, מלצרים, מיליון ואחד אנשים – משגיח כשרות אתה לא יכול לפטר, אתה לא יכול להזיז אותו מהתפקיד. הוא יעשה מה שהוא רוצה: הוא יבוא, הוא ישב לך בעסק, הוא יביא חברים, הוא ישתה. תלך למועצה הדתית, תתלונן עליו – אתה לא יכול להזיז אותו.
עכשיו, החוק הזה ייתן להם הרבה יותר כוח. למה? פעם אחת, הוא לכל החיים, אתה לא יכול להזיז אותו; פעם שנייה, יהיו להם את האנשים שלהם, והם שולטים בהם. אבל מה הכי גרוע? וזה יוקר המחיה – שאין תחרות. יש מונופול אחד שקובע את המחיר, ולך תדבר ללמפה. כי אם בא להם, הם ייקחו לך את התעודה, ואין לך עסק, כי יש מקומות מסוימים שרוצים כשרות.
תחרות זה הדבר המרכזי ביוקר המחיה. ברגע שאין לך תחרות המחירים לא ירדו, וזה בכל דבר ככה. תשימו ברחוב כמה פלאפליות – ברגע שיש תחרות ביניהן, המחיר של הפלאפל ירד. ברגע שיש אחד שמוכר קולגייט, המחיר לא ירד. ברגע שיש אחד שאחראי על המחיר של הכשרות, המחיר לא ירד. ולכן מה שרוצים החברים האלו, היקרים – הם רוצים לשלוט, והם רוצים שלחברים שלהם יהיו עוד ג'ובים, והם רוצים לשלוט בכל העולם הזה שנקרא משגיחי כשרות. ולכן, שלא יבלבלו אתכם: זה לא חוק שעוזר למי שרוצה כשרות, זה לא חוק שעוזר לדתיים – זה חוק שעוזר רק לחברים שלהם כדי לקבל ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים.
1,243 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.