קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן היום מול מליאה ריקה, אבל בכל זאת זה עדיין היכל הדמוקרטיה הישראלית. אני מסתכל על השר שמייצג את הממשלה, על אנשי הקואליציה, מביט ותוהה: האם נותר עוד קו אדום אחד שלא חציתם בקואליציה? האם נותר עוד קו אדום אחד שלא חציתם בדרך להפיכת השירותים הציבוריים של ישראל ללשכת תעסוקה פרטית של עסקני חצר? האם נותרה טיפת בושה במסדרונות הממשלה הזאת, שמביאה היום לפתחנו עוד חוק מביש: הצעת חוק איסור הונאה בכשרות? איזה שם מכובס, איזה שם מעונב להונאה הגדולה באמת, הונאת הציבור הישראלי, הונאת העסקים הקטנים והבינוניים, הונאה של אלפי משלמי מיסים, ישראלים טובים, שנקראים שוב לממן את קופת המקורבים הבלתי-נגמרת של ש"ס.
אז בואו נסיר רגע את המסכות. החוק הזה לא עוסק בדת, הוא לא עוסק בהלכה, הוא בוודאי בוודאי לא עוסק בהגנה על שומרי המסורת מפני הונאה. החוק הזה הוא מכונת ג'ובים משומנת המונעת בדלק של כוח פוליטי מושחת, שנועדה להבטיח רק דבר אחד: שליטה מוחלטת, אבסולוטית ונצחית בשוק הכשרות הישראלי, תוך רמיסת הכלכלה החופשית והעסקים הקטנים.
רק לפני כמה שנים נעשה כאן בבית הזה צעד היסטורי קטן: הרפורמה הקודמת פתחה את שוק הכשרות לתחרות, אפשרה לגופים פרטיים להיכנס, להציע אלטרנטיבות, להביא יעילות, להוזיל עלויות ולשבור את המונופול ההרסני של המועצות הדתיות. היא נתנה לעסקים הקטנים, לאותם בעלי מסעדות, בתי קפה, קונדיטוריות, שקורסים היום תחת הנטל, את הזכות הבסיסית לבחור מי יפקח עליהם, איך ובאיזה מחיר. היא הכניסה אוויר נקי של תחרות למערכת חנוקה.
והינה, מגיעה הצעת החוק הזאת ומבקשת להחזיר אותנו לימי הביניים של הכלכלה. היא מבטלת את האזוריות של הכשרות, מוחקת את הגופים הפרטיים, מחזירה את הסמכויות הבלעדיות למועצות הדתיות ולרבנות הראשית. וכל זה למה? כי תחרות, חבריי חברי הכנסת, תחרות היא האויב הגדול ביותר של הממסד המושחת, כי תחרות דורשת יעילות, תחרות דורשת שקיפות, תחרות דורשת יושרה. ושלושת הערכים האלו הם הקריפטונייט עבור מי שרוצה לשלוט ללא מצרים. ולכן גם מר כלכלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכל השנים מנסה לחנך את הציבור ומדבר על תחרות ונגד ביורוקרטיה, ופתיחת השוק – הוא מאפשר את העברת החוק הזה, כי זה נותן לו שקט שלטוני.
ותראו את הציניות המושלמת שמגולמת בסעיפי החוק הזה. אני קראתי אותו. החוק קובע שמשגיחי כשרות לא יועסקו יותר על ידי העסק עצמו, וזה טוהר המידות. אוה, איזה טוהר מידות הבאתם עלינו בש"ס. מעתה המשגיחים יהיו עובדים ישירים – איך קראו לזה? של "רשות כשרות מקומית", כלומר המועצות הדתיות. אבל מי שולט במועצות הדתיות בישראל? מי הגוף שמפקח על השלטון המקומי, ששם אולי יקימו מחלקות דת כשאין מועצה דתית? מי שולט היום במשרד לשירותי דת או במשרד הפנים? מפלגת ש"ס. איזו מקריות נפלאה, מפלגת ש"ס ששולטת במשרדים ממשלתיים ושולטת במועצות הדתיות, מחלקות הדת – היא זו שתפקח.
אז גם כשהם כבר לא יושבים – או נגיד את זה אחרת: גם כשש"ס כבר לא יושבים על הכיסא של השר באופן רשמי, מנגנוני השליטה שלהם נותרו נעוצים עמוק בבשר הציבורי. השרים הוחלפו, אבל הפטרונים נשארו. במשרד הדתות, במשרדים האחרים, השרים שיושבים שם לא זזים בלי אישור של אנשי ש"ס. המנכ"לים עדיין אנשי ש"ס. במשרד הפנים הממשלה הגדילה – לא מינתה אפילו שר. למה צריך שר? יש מנכ"ל. אם צריך, נעביר סמכויות לראש הממשלה, עוד סמכות ועוד סמכות, ועוד סמכות. כל שבוע פה מעבירים סמכויות, למרות שאסור לו להיות שר. להזכירכם, האיש נאשם בעבירות פליליות, ולכן לא יכול להיות שר, אבל הסמכויות של שר הפנים – בשפע. כל שבוע מעבירה הממשלה המושחתת הזאת, כי מה אכפת לה מהחוק, מה אכפת לה מנורמה ציבורית, מה אכפת לה מתקינות פוליטית, מה אכפת לה מניקיון כפיים.
החוק הזה, חבריי חברי הכנסת, יוצר יש מאין אלפי משרות חדשות של משגיחי כשרות, אלפי תקנים של עובדים שיהיו תלויים במישרין בחסדיהן של המועצות הדתיות שנמצאות תחת שליטה פוליטית מובהקת והדוקה של מפלגת ש"ס; אלפי משפחות שידעו היטב למי צריך להצביע ביום הבחירות כדי לשמור על מקום העבודה שלהן. חברים, זו לא דאגה לכשרות. זו לא דאגה לכשרות במזון, זוהי פנסיה תקציבית לכל החיים למקורבי התנועה, במימון ישיר של בעלי העסקים והצרכנים, מימון ישיר של הישראלים משלמי המיסים.
ואלו לא רק האגרות שיזנקו לשמיים כדי לממן את המתווה הכלכלי החדש שבו הוצאות המערך לא יחרגו מההכנסות – ככה זה מנוסח בחוק, כן; הם חושבים שהם עובדים עלינו, שהם יוצרים איזה מין משק כספי סגור, שלא יהיו הוצאות מעבר להכנסות. על מי אתם עובדים, תגידו? מה אתם חושבים, שכולם מטומטמים? זה הרי צועק לשמיים. זה שחור על גבי לבן. החוק הזה כובל את בעלי העסקים באזיקים של ביורוקרטיה דורסנית.
שר החינוך, שיושב כאן, היה חלק מהקבוצה הליברלית בליכוד. כן. נשאו על נס הדגל ליברליות, כלכלה חופשית, שוק חופשי. בוא תשמע, שר החינוך, מעבר לאוזני הפודקאסט, מה החוק הזה עושה לעסקים הקטנים בישראל. הוא אוזק אותם באזיקים של ביורוקרטיה דורסנית. מסעדן קטן בתל אביב, בירושלים או בחיפה – אני אגיד את זה אחרת, מסעדן הוא לא קטן, עסק קטן. בעל עסק קטן בתל אביב, בירושלים או בחיפה כבר לא יכול לבחור את המשגיח שלו. עד היום הוא היה יכול לפנות למשגיח בעיר כזאת, למשגיח בעיר אחרת. היום הוא יהיה מחויב לעבוד עם המונופול המקומי, לשלם את האגרות שהיא קבעה לו, להרכין ראש בפני כל גחמה פקידותית, כי אחרת אין לו משגיח כשרות, אחרת הוא לא יקבל השגחה, הוא לא יקבל תעודה. ואם הוא יעז להתלונן, אז יש לו ועדת השגות מפוארת שהחוק מקים, ועדה שבראשה יעמוד כמובן הרב המקומי. תראו איזו מערכת אובייקטיבית ובלתי תלויה, ממש מופת של הפרדת רשויות לביקורת עצמית. פשוט בושה וזלזול באינטליגנציה.
חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא יריקה בפרצופו של מעמד הביניים הישראלי, של הציבור העובד, הציבור המשרת ומשלם המיסים. היא מסרסת את היוזמה החופשית, היא פוגעת בפרנסה של עשרות אלפי עסקים בישראל, היא מטילה מס דת סמוי על כל צלחת אוכל במדינת ישראל. והכול כדי להשביע את רעבונם הבלתי-נגמר של עסקנים שמנצלים את הכוח הפוליטי גם מחוץ ללשכות המיניסטריאליות שלהם. הם לא שם במשרדים, אבל הם שולטים היטב היטב בחיינו שלנו. המסורת היהודית והכשרות יקרות לליבם של מיליוני ישראלים, אבל מה שאתם מציעים כאן איננו כשרות, זהו חילול השם הגדול ביותר. חיללתם היום עם חוק-יסוד: לימוד תורה, חיללתם היום עם חוק פטור ממעצר לעריקים, ועכשיו אתם מחללים עם חוק הכשרות הבזוי הזה. להפוך את המושג המקודש כשר למילה נרדפת לג'וב, למקורב, זהו שפל מוסרי שאין כדוגמתו. הסירחון הפוליטי העולה מהחוק הזה מגיע עד השמיים, ואתם יודעים מי נמצא בשמיים.
אבל אדוני היושב-ראש, למרות החושך שמביאה עלינו הצעת החוק הזו, אני מסרב לאבד את התקווה. אני מאמין שישנה דרך אחרת, יהודית, ציונית, הגונה וישרה. מגיעים לנו שירותי דת שלא פועלים כקרטל כוחני. מגיעים לנו שירותי דת שמחברים, שירותי דת שמקרבים. אנחנו זקוקים למערך כשרות, אבל כזה שמבוסס על שקיפות מלאה, על תחרות בריאה, על שותפות אמת בין העסק לבין המפקח. מערך שישקם את האמון הציבורי, שיאפשר לכל יהודי בישראל לצרוך מזון כשר בלי להרגיש שהוא שותף בעל כורחו למימון מנגנון של עסקנות פוליטית. ולכן, חבריי חברי הכנסת, יש לי תקווה, יש בי גם אמונה, ואני נושא עיניי ליום שבו נחזיר את הכשרות לעם, ליום שבו המושג כשר יחזור לבטא טוהר, יושרה, הגינות וטוהר מידות מוסרי, לא מנוף סחיטה. זה אפשרי. זה ראוי. זה נכון. וזה התיקון האמיתי שהחברה הישראלית כל כך מייחלת לו, כל כך צריכה אותו.
יושבת כאן חברת הכנסת מלינובסקי שעמדה בראש הוועדה שהעבירה את הרפורמה בכשרות בכנסת הקודמת, בכנסת העשרים-וארבע., איזה פער יש בין שתי הרפורמות. איזה פער יש בין שתי הכוונות.
אני קורא לחברי הכנסת, לאלה שעוד נותר בהם שמץ של יושרה, שמץ של הגינות, שמץ של הוגנות, לכל אותם ליברלים בליכוד שחופש העיסוק והצדק הכלכלי כל כך יקרים לליבם – אני גם מתפלא מאוד על יושב-ראש הוועדה, שמדבר על פירוק מונופולים, על שוק חופשי, על אפס ביורוקרטיה. כל אותם ליברלים בליכוד, בציונות הדתית, תהיו הגונים עם עצמכם, תצביעו נגד חוק הג'ובים המושחת הזה. ותאמרו לא, תאמרו לא מוחלט להשתלטות העסקנית על הצלחת של כולנו. זה לא מגיע לנו. זה לא מגיע לישראלים. זה לא מגיע לאף אחד שרוצה לאכול כשר. תנתקו את השחיתות הזאת מהדת. תאפשרו הוגנות, שקיפות ויושר. בואו ותשתדלו, אולי דווקא בשלהי ימיה של הכנסת הזאת, אולי בהצבעה אחת. אני לא תמים, אדוני היושב-ראש, אבל אפשר להאמין, אפשר לקוות.
טוב לקוות. צודק, אדוני. בואו תנסו לא להצביע בעד החוק הזה. אל תיתנו לזה יד. תודה רבה, אדוני.
1,310 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.