כן. זריזים מקדימים למצוות.
אנחנו בערב ראש חודש אב, שעליו נאמר: "משנכנס אב ממעטין בשמחה". אני מודה לכם שאתם עוזרים לנו לקיים את האמירה הזו בהידור רב.
לפני שאני אדבר על חוק הכשרות, יש לי חוב מהחוק הקודם. קראתי בגילוי הנאות, הכאילו-נאות, שכמה חברי כנסת עזי פנים טוענים ככה: בסייעתא דשמיא גם לנו יש ילדים ונכדים מעל גיל 18 המשמשים כשבט לוי, ואנו גאים בהם. אז תקשיבו לי, חצופים עזי רוח. יש פה שני אנשים שהם משבט לוי: מיקי לוי וירון לוי. לא שמעתי על אף אחד, אף אחד פה שקיבל הסמכה כשבט לוי. רק מיקי לוי וירון לוי.
למיטב ידיעתי, אין להם לא ילדים, לא נכדים ולא עריקים במשפחה. ואם היו, חלילה, הם בטח לא היו גאים בהם. אז לא רק בשם חברי הכנסת אני מוחה – גם בשם שבט לוי. כי חברי הכנסת הבורים – אתה יודע, איזה בורים ועמי ארצות אתם. להשתמש בביטוי "שבט לוי" זה רק אומר דבר אחד, שלא הייתם בבית כנסת השבת או שהגעתם והייתם עסוקים בדיבורים, כי אם הייתם מגיעים לבית כנסת השבת, חברי הכנסת החתומים על ההצעה החצופה הזו, הייתם קוראים בתורה – תקשיב טוב, אדוני היושב-ראש: "מן בני הלוי ארבעת אלפים ושש מאות". מה זה ארבעת אלפים ושש מאות? הם מדברים פה על לוחמים. "ויהוידע הנגיד לאהרן ועִמו שלשת אלפים ושבע מאות". שימו לב, דין פרוטה כדין מאה. ו"צדוק נער גִבור חיל ובית אביו שרים עשרים ושניִם". כל אלה – תקשיב לי, גפני, בור ועם הארץ – כל אלה אנשי מלחמה, שבט לוי, "כל אלה אנשי מלחמה עֹדרי מערכה בלבב שלם". איזו בורות. מי שביקש פטור ממשה רבנו היו אנשי גד וראובן. ומה אמר להם משה רבנו? "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה". הציטוט הוא כמובן מדברי הימים, הציטוט הראשון. הציטוט השני מפרשתנו. ומה הם ענו לו? ואנחנו נחלץ חֻשים לפני בני ישראל".
אז תגידו לי בשם איזה שבט לוי דיברתם פה, חתיכת מלאימי שבט. שבט של לוחמים, שבט לוי. לא משתמטים כמוכם. אז פשוט בושה וחרפה. לא שבט לוי. ממציאים המצאות הלכתיות, ועוד גאים בילדים והנכדים המשתמטים שלהם. בושה.
ואחרי זה, בואו נדבר על חוק הכשרות. נעשה הפוך מדברי חז"ל. אני אתחיל בשבח ואסיים בגנות. אז קודם כול, יו"ר הוועדה ח"כ אוהד טל, באת לחוק הזה עם שאיפה אמיתית לשפר אותו, כי ראית שזה חוק גרוע. והאמת, הוא גם קצת השתפר. תודה לך על זה, ולכל מי שהיה שותף לשיפורים האלה. שמחנו לעזור.
ועכשיו לבעיות. החוק הזה הוא כמו רשת דייגים. יש בו יותר חורים מחוק. ראש וראשון וגרוע מכול, החוק הזה מבטל את התחרות בין הרשויות השונות לכשרות. עכשיו, מילא הייתם אומרים: יש תחרות בין מחלקת הכשרות של יואב קיש למחלקת הכשרות של גלעד קריב, ואתם לא רוצים את מחלקת הכשרות של גלעד קריב, כי יואב קיש בא לכם יותר טוב; אתם יודעים מה? נניח.
ברור, ותודה על זה.
אבל מה הבעיה? שמדובר פה על תחרות בתוך הרבנות. אתם ביטלתם פה חלק קריטי מרפורמת כהנא, שגם בה הייתה לי הזכות לשבת, שיצרה תחרות בתוך עולם הכשרות, באיזו תואנה ריקה, כל מיני טענות ריקות שהיו לכם. ובזה החוק הזה עשה יותר גרוע.
בעיה נוספת: תגידו את זה אלף פעם, אוהד טל – החוק הזה הוא חוק ג'ובים. החוק הזה הוא חוק ג'ובים. למה? כי נכון שאלה אותם אנשים, ותיאורטית, אותם אנשים שמועסקים היום – 3,500 תקנים, 5,000 איש – ימשיכו להיות מועסקים. אומנם לא הצלחתם להסביר לנו, ותאמין לי שניסינו, איך יתקיים משק הכספים הסגור הזה, וזה לא יוטל על כתפי המדינה, אבל נגיד; הרי אתם יודעים ש-5,000 אנשי הג'ובים האלה, שרובם ככולם באים מש"ס, מה לעשות? הם כולם יעברו עכשיו מתנאים של פרילנס לתנאים של עובד חברה או עובד רשות. ואללה, שיפור שכל אחד היה חותם עליו. אתם יודעים מה? היה אמור להיות היום דיון על עובדי קרב, שר החינוך, שזועקים במר ליבם. אני לא בעד להפוך אותם לעובדי מדינה, אבל ואללה, אתם נלחמים על זה. גלעד רוצה אותם עובדי מדינה, אני לא. אבל תקשיב לי, זה ברור שהתנאים שלהם ישתפרו. ומי ישלוט במנגנון שימנה אותם? נחשו מאיזו מפלגה הם יהיו.
ועוד בעיה. במהלך כל החקיקה הזו ישב בדיונים, למעט בדיון אחד שהיה בחקירה במשטרה, מנכ"ל משרד הדתות, אדם שנאשם בפלילים. נכון, הוא זכאי. אבל הוא נאשם בפלילים.
נאשם. נאשם, חשוד. מאשימים אותו בפלילים.
אוקיי, אז חשוד. חשוד בפלילים. קיבלתי.
על מה? על כך שמשפחתו קשורה למפעל כשרות שיושפע ישירות מהחוק. תקשיב, יש מה שנקרא בבריכה ויש מהמקפצה. כלומר, מי שמקדם את החוק הזה יותר מכל אדם אחר, יש מעליו דגל שחור שאמור היה למנוע ממנו. אני לא בא בטענות. יכול היה סמנכ"ל לקדם את זה. היו גם סמנכ"לים בדיון, היו גם אנשים אחרים – אבל לא, למעט הפעם האחת שהוא היה בחקירת משטרה, הוא ישב בדיון מאל"ף ועד תי"ו.
בסדר, אני לא פוגע, לא בכבוד המשפחה, ואדם יש לו חזקת חפות. אבל לשבת בדיונים שעוסקים בעניין שעליו אתה נחקר?
ועכשיו להיבט הסוציולוגי, החברתי והדתי. תראו, בכל הכנסת הזו, לצערי, יש מעט מאוד אנשים שאוכלים את כשרות הרבנות הראשית, שהחוק הזה רלוונטי להם. רוב החרדים אומרים שהם לא אוכלים כשרות רבנות. אפילו חלק מהחרד"לים פה לא אוכלים כשרות רבנות. ומי שלא אוכל כשר, בטח שזה לא רלוונטי לו. אני מהאנשים הבודדים בבית הזה שהכשרות הזו ממש רלוונטית לו. אני אוכל קודם כול כשרות רבנות, ובנוסף גם צהר.
כי ספרתי כמה אנשים, שאלתי גם.
לא.
פניתי לאנשים במפלגה שלך.
אז אני מספר לך, פחות משליש מהאנשים בבית הזה – פחות משליש – אמרו שהרבנות זה מה שהם אוכלים. חלק כי לא חשובה להם בכלל כשרות, חלק לא אוכלים כשר, וחלק רוצים כשרות אחרת. הגעתי לפחות משליש. אני אחד מהשליש הזה. אני רוצה כשרות רבנות טובה. כמה מחבריי אפילו עוסקים בתחום. אני רוצה גם צהר וגם תחרות ברבנות. אני רוצה גם OU וכשרויות שפועלות מעולה בחו"ל. כל הדברים האלה נפגעים מהחוק הזה.
ולבסוף אני רוצה לומר, וזאת אולי הנקודה הכי חשובה. אמרתי לאוהד טל ולנוכחים בחדר – וזו עמדתי העקרונית על כל חקיקה שעוסקת בענייני דת: כשאתה מחוקק בענייני דת אתה צריך לגשת לזה בשבעה נקיים, בחיל ורעדה. למה? כי בגדול, מאוד מאוד קל להוציא קלקלה על ידך ויש שם שמיים מתחלל. הרבה מאוד מהחקיקות הדתיות שהוציאה מתחת ידיה כנסת ישראל, ללא קשר למי הוציא אותן, יצרו חילול השם גדול ושנאת דת. אז מה יזכור הציבור מהחוק הזה? אני רוצה לומר – ג'ובים, פגיעה בתחרות, פגיעה גם בכיס של אנשי עסקים. לא נחה דעתי בוועדה, וישבתי כמעט בכל הדיונים, לא נחה דעתי שהחוק לא יפגע בהם. ניסינו למנוע את סוגיית טובות ההנאה במלונות, ולצערי התעקשו ממש לא לשנות את זה בחקיקה. ולכן אני אומר, למרות שנתתי כאן פרגון לנקודת הפתיחה, החקיקה הזו לא טובה לכשרות, היא לא טובה לעם ישראל, ובעיקר היא רעה לשמו של הקדוש ברוך הוא בעולם. וכן, זה חשוב לי. וכן, צר לי על כך. תודה.
1,078 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.