אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר שלא לדבר על האירוע שקרה כאן בבית הזה, באולם הזה, לפני כמה שעות, כאשר ראש ממשלת 7 באוקטובר נכנס לאולם, כששר הביטחון ישראל כץ יושב באולם, ושניהם מתכוונים להצביע בעד החוק שאמור להקפיא את המעצרים של המשתמטים משירות צבאי, ולא סתם משתמטים – אלא תלמידים שלומדים תורה ומשתמטים, שני טייטלים בטייטל אחד. פתאום ראש ממשלת 7 באוקטובר מקבל שיחה חשובה – שיחה מאוד חשובה, אני מניח. בקלאסה יוצא מהאולם ומשאיר את שר הביטחון להצביע בעד החוק, כאשר הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, מפרסם יומיים לפני כן מכתב חריף מאוד נגד החוק, ומדבר על כך שהחוק הזה פוגע באמון המשרתים, פוגע בכוח האדם של צה"ל, ולמעשה החוק הזה – את זה אני אומר במילים שלי – ביזה את צבא ההגנה לישראל. ושר הביטחון יושב ומצביע ללא ראש הממשלה, ולאחר מכן יושב-ראש יהדות התורה, חבר הכנסת גולדקנופ, מגיע, לוחץ את ידו של שר הביטחון, ומנפנף לכיוון האופוזיציה.
אם היינו רוצים להמציא את תמונת הניצחון, במירכאות, של הממשלה והקואליציה – אין תמונה טובה מזו; תמונה שאמורה להישאר לפחות – כך אני מייחל – עד 27 באוקטובר, על מנת שהציבור שילך לקלפי, שרוצה לשנות את המצב במדינה, שברוב המקרים גם אומר לנו, לאופוזיציה: תעשו משהו – אני רוצה שהציבור יראה את התמונה הזאת ולא ישכח אותה עד 27 באוקטובר. משום שהדרך היחידה כרגע למנוע את התמונות האלה בעתיד זה לעשות את המעשה היחיד והדרוש ב-27 באוקטובר: לבוא ולהחליף את הממשלה הזאת.
רוב הציבור בישראל הוא ציבור ציוני, הוא ציבור שומר חוק, הוא ציבור שנושא בנטל, הוא ציבור שמשרת, ואת כל זה אפשר להגדיר במילה אחת – ציונות. אם אתה רוצה שהמדינה תשגשג, אם אתה רוצה שהילדים שלך יקבלו חינוך וערכים, ישרתו בצה"ל, יגנו על המדינה, יעבדו, ישלמו מיסים, יעשו שירות מילואים – אתה ציוני, או את ציונית; אבל אם אתה מעודד שהילדים שלך מכיתה א' לא ידעו מי זה ז'בוטינסקי או הרצל, לא ילמדו לימודי ליבה, לא ידעו מה זה גיוס לצה"ל ולא בטוח שיצאו לשוק התעסוקה – אז אין לך זכות, או לָךְ – אין לכם זכות מוסרית לקרוא לעצמכם ציונים. כי במה מתבטאת הציונות שלכם? במה בדיוק אתם תורמים לבניין הארץ, אם אתם לא מעודדים ולא מחנכים את הילדים שלכם לשרת בצה"ל? לכן, אני חושב שהיום כל בר דעת מבין שאין מנוס מלהקים ממשלה ציונית אחרי 27 באוקטובר. זה מה שאנחנו רוצים לעשות, וזה מה שאנחנו בישראל ביתנו נעשה. אנחנו נחליף את הממשלה הזאת קודם כול. אנחנו נקים ממשלה ציונית.
השרים הכושלים שעולים פעם אחר פעם לדוכן הזה, וצועקים "עבאס, עבאס, עבאס" – אני מאחל להם שהם יצעקו אחרי 27 באוקטובר "עבאס, עבאס" מהאופוזיציה, כי הם ישבו עם המפלגות הערביות באופוזיציה, אלא אם כן המפלגות הערביות יהפכו לציונים, אז זה יהיה משהו אחר. אבל המפלגות הערביות לא ציוניות. לכן אנחנו לא מתכוונים להקים ממשלה לא ציונית. אנחנו כן חושבים שלאור האתגרים, לאור מה שקורה בשנים האחרונות במדינת ישראל, חייבים חזון ציוני. וכשאני מסתכל על האפשרויות, אז אין לי שום ספק שישראל ביתנו ומי שעומד בראש המפלגה, זה שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן, ראש המפלגה שלנו, שר האוצר, שר החוץ לשעבר – הוא בהחלט יעשה הכול על מנת להחליף את הממשלה ועל מנת להקים ממשלה ציונית. אחר כך הם גם יסכמו מי יעמוד בראשה, כי אני חושב שהממשלה הקודמת הוכיחה ששרים יודעים לעבוד, ששרים יודעים לא להפריע אחד לשני, ולשר בכיר כזה או אחר יש תפקיד משמעותי בחיזוק הקואליציה ובחיזוק הממשלה.
כשאני מסתכל על המעשה, מה שהיה פה לפני כמה שעות, אני שואל את עצמי: למה זה היה צריך לקרות? למה? למה יש מפלגות שלא רק שהן אנטי-ציוניות, אלא גם שולטות בקואליציה כשהמפלגה הגדולה אמורה להיות מפלגה ציונית? אין לי תשובה לזה. יש לי הרבה תשובות – אבל לשאלה הזאת אין לי תשובה הגיונית. הדבר היחיד אולי שקרה היום, ביום הארוך הזה, זה חוק להלומי קרב. ואני אמרתי ודיברתי מהדוכן, ואני אומר: זו קרן אור של תקווה בחושך הזה שאנחנו רואים בשבוע האחרון של הכנסת, עם החוקים החשוכים. זה הדבר היחיד שקצת – אני לא רוצה להגיד את המילה "שימח" – אבל הייתה פה תקווה, תקווה למשהו שאכן אפשר לעשות בבית הזה, למען אנשים שסך הכול התגייסו, נקראו לדגל ועשו למען כולנו את המקסימום שאנחנו ביקשנו מהם לעשות. לכן אני מאוד מקווה שהחוק הזה אכן יעבור קריאה שנייה ושלישית – אני מדבר על הלומי קרב, כמובן, כי מגיע לאנשים האלה. והממשלה הזאת פשוט לא ראויה אפילו ליחס שאנחנו נותנים בשבוע הזה, כי דברים שמעבירים כאן בשבוע האחרון – אם זה חוק-יסוד: לימוד תורה, אם זה חוק הקפאת מעצרים, וגם, אדוני היושב-ראש, חוק הכשרות, למעשה ביטול רפורמה בכשרות – בעיניי הם חוקים שפוגעים באחדות העם, פוגעים בחלום הציוני.
בדקה שנשארה לי אדבר על הרפורמה בכשרות: כשהרפורמה הזאת יצאה לעולם בממשלה הקודמת, כשאנחנו היינו חלק ממנה, שאלנו שאלה פשוטה – שאלנו את בעלי העסקים, המסעדות, בתי הקפה, שרוצים לשמור על הכשרות, והם לא פתוחים בשבת, רוב האנשים הם דתיים – שאלנו: מה מפריע לכם? הם אמרו אז, לפני חמש שנים: מפריע לנו שכופים עלינו דברים, זה מייקר לנו את המוצר, זה לא משאיר לנו ברירה. זה מגביל אותנו, למרות שאנחנו בדיוק כמו הנציגים שבאים ועושים לנו השגחה. אין הבדל בינינו לבין משגיח כשרות שבא לבדוק. אבל לא סתם קוראים לזה "חוק הג'ובים", כי החוק הזה, לא רק שהוא מבטל רפורמה טובה שקידמנו, בכבוד לכשרות – אני מדגיש את זה: ביטול הרפורמה וחוק הג'ובים, ומי שהתעמק, התעמק בחוק, רק יפגעו באותם בעלי עסקים, בוודאי ובוודאי לא יוזילו את יוקר המחיה, ופשוט יפגעו ביחס כלפי היהדות וכלפי הכשרות כולה. תודה.
878 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.