תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להצטרף לדבריו של סימון. בהחלט - - -
אתה יכול לפרוש, שלום גם לכם. קודם כול, להגיד שבמקומות שבהם יצא לנו לעבוד ביחד התרשמתי בדיוק באותו האופן, למרות שכנראה יש בינינו מחלוקות מאוד גדולות בנושאים אידיאולוגיים.
אני מאוד מעריכה עבודה פרלמנטרית ראויה וקשה.
וגם כשר רווחה עשית עבודה יוצאת דופן.
אני רוצה לגעת רגע בנושא שעלה פה קודם, וזה הלומי הקרב, ואחר כך, איך לא, לחזור למגרש הביתי שלי, חוק התקשורת של השר קרעי.
נתחיל רגע מהלומי הקרב. חשוב לי מאוד להגיד: התרגשנו פה מאוד כשראינו אותם ביציע, אחרי ששנים אנחנו רואים אותם פה, בוודאי מתחילת המלחמה, יום-יום זועקים מדם ליבם, בוכים, נשברים, מתחננים שנמצא להם פתרונות. לצערי זה לא קרה עד עכשיו. אומנם עלתה היום הצעת חוק, אבל בואו נזכור שזו רק קריאה ראשונה, זה לא מספיק. זה צעד ראשון. אבל עד שלא נעביר חוק באמת, זה, מה שנקרא, על הנייר.
הלוואי.
אני מאחלת להם, אבל אני אומרת, יש עוד עבודה לעשות. ואני רוצה לציין בהקשר הזה שאני הנחתי הצעת חוק בכנסת הזאת ביחד עם משפחתו של אסף דגן, זיכרונו לברכה. אסף היה נווט קרב בחיל האוויר ששירת שירות מילואים וסבל מפוסט-טראומה ולקח את חייו. זה סיפור מאוד מורכב וקשה, ואני מלווה את המשפחה כבר הרבה מאוד זמן. הם באמת קיבלו הכרה לא מזמן. אירוע מורכב.
אבל הם באו אליי עם רעיון להצעת חוק שהוא באמת רעיון חשוב מאוד, שאומר שכשבן משפחה מדרגה ראשונה פונה לצבא ומתריע בפניהם שיש איזושהי בעיה – שהצבא יהיה מחויב לבדוק את זה. כי במקרה של אסף, זיכרונו לברכה, אימא שלו זעקה והתריעה. מה זה זעקה? ניערה את המפקדים וכו', ולא התייחסו אליה ולא לקחו את זה ברצינות, ולצערי הסיפור הזה הסתיים רע מאוד. ולכן הצעת החוק הזו היא באמת לא פחות ממצילת חיים, כי מספיק שרגע בודקים את זה, שהצבא מחויב לבדוק את זה – אולי נוכל להציל חיים. ואני מאוד מקווה שהחוק הזה יעבור בכנסת הבאה במהרה, אני אעשה הכול כדי שזה יקרה. ואני רוצה לברך את יהלומי הקרב שהיו פה, ולקוות מאוד שבאמת החוק יגיע לקריאה שנייה ושלישית. זה מגיע להם, ומגיע להם עוד הרבה יותר מזה.
ועכשיו אני עוברת לנושא שאני עוסקת בו, כמו שאתם יודעים, שעה-שעה, דקה-דקה, יום-יום. היום השר קרעי היה שר מסכם כמה פעמים, והוא ניצל את הבמה לדבר עליי באופן אישי. האמת שגם ביקשתי הודעה אישית והיא לא ניתנה לי, אז הינה, אני מממשת את זכותי לדבר ולהשיב לו על מה שהוא אמר.
אמר פה השר קרעי, חזר על הביטוי שהוא השתמש בו בוועדה, בחר לעשות את זה גם במליאת הכנסת. הוא קרא לי, אני מצטטת, "משרוקית הכלבים של הפרקליטות". עכשיו, תראו, באיזשהו מקום הוא נתן לי מחמאה, השר. אתם יודעים, בסוף נכנסתי לכנסת בקדנציה הראשונה, חברת כנסת, הייתי מקום 24 ביש עתיד, אחרונה ברשימה, ותראו מה זה, איך בשלוש שנים אני הפכתי להיות משרוקית הכלבים של הפרקליטות. מתברר שכשאני שורקת הם מתייצבים והם עושים כל מה שאני אומרת להם. אני חזק חזק בתוך הדיפ-סטייט. הדיפ-סטייט זה אני; בעצם כחברת אופוזיציה מהשורה האחרונה אני שולטת בדיפ-סטייט של מדינת ישראל. קודם כול רציתי להודות לשר קרעי על המחמאות הגדולות שהוא חילק לי היום.
ועכשיו רגע של רצינות. תראו, ועדת התקשורת שהתכנסה בשבעת החודשים האחרונים הייתה ועדה לא פשוטה בכלל, מורכבת מאוד מבחינת החוק עצמו, החקיקה עצמה, הליך פגום שדיברנו בו אין-ספור פעמים. גם הייעוץ המשפטי לממשלה התנגד, גם רשות האסדרה, גם הייעוץ המשפטי לוועדה וגם היועצת המשפטית לכנסת. כל כך הרבה קרה בשבעת החודשים האלה, כל כך הרבה פגמים בתהליך. אני לא חושבת שכנסת ישראל פגשה חקיקה ממשלתית שכזו אי פעם. והרבה מאוד ח"כים בבית הזה, במיוחד בצד הזה, של הקואליציה, אין להם מושג מה החוק הזה אומר. אין להם מושג.
עכשיו, זה לא כמו עוד חוק, זו רפורמה עצומה שהולכת לשנות את מפת התקשורת במדינת ישראל עשרות שנים קדימה. ולמי שמבולבל ושכח, תקשורת במדינה דמוקרטית היא נדבך מאוד חשוב. אין דבר כזה דמוקרטיה בלי תקשורת חופשית. תקשורת צריכה להיות כזו שמבקרת את השלטון, שחושפת עוולות, שעושה את עבודתה נאמנה מבלי לחשוש, לא מהממשלה ולא מהשרים. ולא להיות במקום כלב השמירה של הדמוקרטיה עוד איזה פודל מפוחד וצייתן – למרות שהשר קרעי מאוד רוצה שזה מה שיקרה.
ובחקיקה הזו, שהאנשים בבית הזה לא מבינים על מה היא מדברת ומה היא עושה, השר קרעי עשה הרבה מאוד מחטפים. אדוני היושב בראש, אני רוצה לספר לך, כי אולי אתה לא יודע את זה, אבל חשפתי את זה היום כאן במליאה. האמת שזה מסתובב ברשתות ובתקשורת די חזק, אבל אני אספר גם לך: השר קרעי מרמה את הסיעות החרדיות. צר לי, אבל זו האמת. לכן הוא עלה לפה מאוד טעון וכועס. אבל מה לעשות שאני מדברת אמת. אמת דיברתי. מי כמוני יודע, כי אני ישבתי 500 שעות בוועדה, ואני מכירה את החוק הזה בעל פה. תעיר אותי משינה ואני זוכרת את ההסתייגות ששמתי – הינה, הוא מחייך, הוא יודע. אני העלוקה של השר קרעי. אני יושבת עליו לא רק בשבעת החודשים האחרונים – גם בוועדת הכלכלה לפני, בכל החוקים הפרטיים.
מה עשה השר קרעי? הוא נכנס לפלונטר פוליטי. החרדים אמרו לו: תשמע, חילול שבת ביישומון הממשלתי, תועבה, תוריד את היישומון. אמר השר: טוב, אין לי ברירה, אני לא הולך על ההסתייגות של אבי מעוז – הוריד את היישומון. אממה, מה הוא לא סיפר לכם? שתוך כדי שהוא פתח את החוק מחדש בוועדה השבוע, כשישבנו שם, תוך כדי, בנוסח שהוא הציג לכם ואמר לכם: הינה התיקונים, הינה הפרק הזה שאני מוציא – הוא פשוט לא סיפר לכם שהוא הכניס תוך כדי הדיונים סעיף חדש, שמעלה למערך עידן פלוס עוד ועוד ערוצים זעירים שישדרו בשבת. אז אם היום יש את 12 ו-13 שמשדרים על גבי עידן פלוס בשבת ומחללים שבת, עכשיו, בעזרת הסעיף החדש שקרעי הכניס ממש ביומיים האחרונים, מבלי שהחרדים יודעים, יהיו עשרה ערוצים שיחללו שבת על גבי עידן פלוס. האם זה פחות חילול שבת? בחשבון פשוט זה יותר חילול שבת. אני רוצה גם להזכיר שהשר קרעי אמר שעידן פלוס מחלל שבת יותר מהיישומון, וזה מה שהוא הלך ואמר לכבוד הרב יוסף וניסה להסביר לו. אז בעצם השר קרעי מודה שעכשיו אנחנו נחלל יותר שבת.
עוד דבר שהוא לא סיפר לכם הוא שהפלטפורמות במדינת ישראל, חברות הכבלים למיניהן שמשדרות את הערוצים, יכולות לשדר בחוק הזה הסתה, אלימות ותועבה. מה זה תועבה? מחר בבוקר חברת כבלים תחליט לקנות את ערוץ פלייבוי ולשדר אותו, כי זה כלכלי וזה רווחי – החוק הזה מאפשר את זה.
אז אני רק אומרת לסיעות החרדיות: פשוט אל תהיו תמימים ואל תיתנו לו לעבוד עליכם בעיניים, כי זה בדיוק מה שהוא עושה. שוב, הוא מתעצבן עליי נורא, כי אני חושפת אותו, אבל זאת האמת, מה לעשות? מה לעשות שזאת האמת?
אני שוב אומרת, אמת דיברתי. עכשיו, הדבר הנוסף שרציתי לדבר עליו, ועוד לא דיברתי עליו היום בהקשר של החוק הזה, זה מה הוא הבטיח. היום במקרה, באמת במקרה, נתקלתי בנאום שלי ממאי 2025, שמדבר על מסיבת העיתונאים שבה השר קרעי הכריז על הרפורמה בתקשורת. הייתה מסיבת עיתונאים, היו כרזות מאחור, היו שלושה אנשים במסיבת העיתונאים החגיגית, ומה היה כתוב בפוסטרים מאחור? הכוח עובר לצרכן. ככה הבטיח השר קרעי. רק שמה מבטיחה הרפורמה של השר קרעי? הוא הבטיח שיהיה יותר זול ושהוא יוזיל את זה לצרכן, ויהיה פריקות, וכל אחד יוכל לבחור איזה ערוצים שהוא רוצה והוא לא יהיה מחויב בחבילות.
אבל ברגע שהוא ביטל את היישומון, מה קרה להבטחות של השר קרעי? אין ערוצים בחינם לאזרחי ישראל, אין שידורי ספורט בחינם לאזרחי ישראל, אין לחיילים את ההטבות שהוא הבטיח להם, כי אין יישומון – די פשוט. אז רק היה חשוב לי להזכיר לאזרחי ישראל שגם הסלוגנים הנורא-יפים שהיו לו – אה, אגב, נזכרתי, אני זוכרת שבוועדת הכלכלה, כשהוא רק הניח את החקיקה הממשלתית, הוא בא אלינו לוועדת הכלכלה עם דפים מנוילנים עם הסלוגן של הרפורמה, זה היה מרשים בצורה בלתי רגילה. אגב, אני מחפשת את הדף המנוילן הזה בנרות, זה סובניר של החיים. אני ממש רוצה לתלות אותו במשרד. אם למישהו יש, אני אשמח לקבל אותו. בכל מקרה, הוא חילק לנו את העלון המנוילן, שמכריז על הרפורמה המאוד-חגיגית שלו לצרכנים, רק שכל מה שהוא הבטיח לצרכנים לצערנו לא יקרה בחקיקה הזאת. אבל יותר מזה, החקיקה הזאת – דינה להיפסל. עזבו את המהות – בפרוצדורה השר הזה נכשל בכול: פרץ את מתווה היועצת המשפטית לכנסת, הביא פיצול שהוא כתב.
רגע, אני אסיים בשני משפטים.
בהיסטוריה של הכנסת אין דבר כזה ששר כותב פיצול חוק, זה אמור להיות בידי הכנסת, אבל השר הזה ממציא את השיטה מחדש. אז מכאן אני שולחת לו איחולי לילה טוב. ניפגש בהצבעות. תשקול מחדש את הביטויים שבהם אתה משתמש לגביי, אולי אני אביא גם כמה ביטויים. תודה.
1,376 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.