תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אם אפשר, ברשותך, אדוני סגן היושב-ראש.
חשוב לי בשעה הזאת של הלילה בכל זאת להתחיל דווקא בדברים חיוביים, וברמה האישית לומר לך, חבר הכנסת יעקב מרגי, השר לשעבר, שר הרווחה – תודה. אני יודעת שאתה בחרת לפרוש מהחיים הפוליטיים, וזה השבוע האחרון של הכנסת הזאת. לי הייתה הזכות, באמת, מתחילת הדרך – נכנסתי בגיל 31, מי היה מאמין, לכנסת ישראל, אומנם היו לי שלוש שנים שהייתי מחוץ לכנסת. כמו שאנחנו יודעים, בבית הזה – יש גם בבית הזה אנשים שמתחברים בגלל תחומי עיסוק.
ובתוך הקליקה החברתית שהרגשתי שנכנסתי אליה, קליקה של חברה, רווחה, אוכלוסיות מוחלשות, פגשתי אותך במעשיך ובעשייתך. בעיקר, כשאני מוניתי ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, ואתה כשר הרווחה, זכיתי לראות שר קשוב, בעיקר סביב הנושאים של נשים שחוות אלימות, נשים שחיות בצל האלימות. אני יכולה לומר לך שלא הייתי צריכה בכלל לשכנע אותך; אתה הבנת עוד לפני שנכנסת לתפקיד שלך כשר הרווחה, כמי שאמון על התוכנית הלאומית למאבק באלימות כלפי נשים על כל רבדיה. אבל לא כל שר הוא פרודוקטיבי, רואה לנכון לעבוד בשיתוף פעולה עם חברי כנסת; אתה מייד שיתפת איתי פעולה כיושבת-ראש הוועדה במתן התקציבים כדי ליישם את החוק שמגדיל בלמעלה מ-50% את המענקים של נשים מוכות שיוצאות ממקלטים. כשאני הנחתי את החוק הזה, אמרת לי: אל תדאגי, אני אמצא את התקציבים; בהרחבת המקלטים – בתי המעבר, אנחנו קוראים לזה; בתמיכה – למרות שהחוק לא עבר עד הסוף – של מתן זכות לשנתיים דיור ציבורי לנשים שיוצאות ממקלטים, כדי שלא יחזרו לגבר המכה. והיו עוד הרבה מאוד נושאים חשובים, אקוטיים, שהיו אמורים – מה זה היו אמורים? שעזרו בפועל, ויש דברים שלא סיימנו, ובעזרת השם, כנאמר: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה".
משמע אנחנו נמצאים בבית הזה, ובאמת לא אחת אני מדברת על זה שנכון, זה בית מאוד מאוד פוליטי, אבל הפוליטיקה היא כלי, וצריך לזכור לא להפוך את המשוואה. המשוואה אצלי היא 80% שליחות, 20% פוליטיקה. אבל כשזה הופך להיות הפוך, זה בהחלט פוגע בציבור. ולכן אנחנו צריכים לזכור שלא משנה במה אנחנו ניגע, באיזה נושא אנחנו ניגע ונרצה לקדם, גם אם עכשיו אנחנו בסיומה של כנסת, אני אומרת לך, יש חוקים שיושבים על שולחן הבית הזה, בין אם זה החוק שהעברתי רק לאחרונה לתיקון החוק של ביטוח לאומי בהכרה של עגונות כאלמנות – כי יש עגונות שהבעל מעגן אותן, אבל כשהוא נפטר, למרות שהם לא התגרשו, לא מכירים בהן לצורך הקצבאות, קצבת שאירים כעגונות, ועוד הרבה מאוד נושאים.
ברשותך, אני לוקחת חמש דקות של רון כץ, הוא הודיעו לי שהוא – אין צורך? הכול בסדר. אם לא צריך, אני אשמח לקחת עוד דקה אחת.
נושא אחר שחשוב לי לגעת גם בו: היום עבר החוק, אני אקרא לזה, למתן חסינות לעריקים. תקשיבו טוב, מירב, וגם אופיר, ובמיוחד ביסמוט, ביסמוט.
תראה, אני דיברתי על השליחות שלנו בבית הזה. דיברתי על נשים, עכשיו אני אדבר גם על עולים חדשים, ולא רק עולים חדשים – גם בני ובנות הקהילה שלי. ואני אספר לכם - -
אני מבינה שהשעה קשה, אבל זה מפריע. ובעיקר ביסמוט, אני רוצה שרגע תשמע כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אני קיימתי דיון עם צה"ל ומשרד הביטחון על חיילים יוצאי אתיופיה במשרד הביטחון ובצה"ל. הנתון שאני נחשפתי אליו היה כל כך קשה, נתון של כמה כלואים יש לנו בכלא הצבאי ממוצא אתיופי. אנחנו 2%, 2% מהאוכלוסייה, וכ-15% מכלל הכלואים הם יוצאי אתיופיה.
זועק לשמיים. הם גם לא הסתירו את זה שזועק לשמיים. 30% עם ליקויי שירות, ופתאום נפלה לי תובנה ולא בציניות. היה לי ממש קשה עם חוק העריקים. הקושי היה שרוב הצעירים האלה שנמצאים בכלא, יש להם בעיות ת"ש. כולנו יודעים מה זה אומר בעיות ת"ש, לא נרחיב. והרבה מהם עושים כיבוד אב ואם, אבל אין להם חסינות, אדוני היושב בראש. ואמרתי, אולי אני אגיד להם פשוט להפוך להיות חרדים. אולי אם הם יהיו חרדים, חבר הכנסת מלכיאלי, כל ה-15% יצטרכו להשתחרר מהכלא. עכשיו, אני אומנם צוחקת אבל זה ממש לא מצחיק.
אני אומרת לך שבוועדת ההסכמות אנחנו נדרוש דיון על הנושא הזה. חבר הכנסת ביסמוט, אני מצפה לדיון נוקב בנושא הזה, ואנחנו נאשר את זה בוועדת ההסכמות, כי אומנם אנחנו לפני בחירות, והליכוד הרבה פעמים קורא ליהודי אתיופיה להצביע לו – אני גם גאה שרבים מהם מצביעים בסוף לי, אבל אני חושבת שמה שחשוב, כמו שאמרתי, זה לא המשוואה של ה-80% פוליטיקה, 20% שליחות, אלא ההפך – 20% פוליטיקה, 80% שליחות. תודה.
698 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.