ואללה? ביום כיפור הייתי קצין.
הייתי בחופשת שחרור. עדיין היה לי את הרכב הצבאי עם אפוד וקפל"ד. אימא שלי מעירה אותי ב-10:00 ואומרת לי: קום. מה קום? יום כיפור, הייתי בבית כנסת אתמול. קום, קום, יש אזעקות.
אני פותח רדיו, חשכו עיניי.
תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני שמח ששר הדתות לשעבר יושב פה. הוא בטח מבין יותר טוב ממני, גם שני שרים - - -
אה, שינו את זה. אבל זה במעמד שר.
אדוני היושב בראש, אני מבקש להעלות מעל בימת הכנסת סוגיה חמורה של ממשל תקין טוהר המידות, ניגודי עניינים, אמון הציבור במערכת הכשרות והרבנות במדינת ישראל. אני יודע שמשרד הדתות הוא לכאורה גוף נפרד מהרבנות הראשית, אבל לא כך היא. הרי יש קשר גורדי בין השניים. לא תמיד לשר הדתות יש מה להגיד לרבנות הראשית, אבל – וזה אבל גדול – אני חושב שמדובר במערכת שלמה שמבקשת לשמור לעצמה סמכויות, כוח, כסף והשפעה. אבל כשקוראים, בודקים מה קורה בתוכה פנימה, מגלים מציאות טיפה מטרידה – לא טיפה, מאוד מטרידה. וכשאתה בודק, אומנם הרבנות הראשית לא נמצאת במדד שביעות רצון הציבור כמו המשטרה, הממשלה, הכנסת, צה"ל, השב"כ וכו', אבל מצאתי כמה כתבות והתייחסויות לגבי הרבנות הראשית. הרבנות הראשית, בוא נגיד בצורה עדינה, מפאת כבודה, איננה סובלת מעודף – איך להגיד את זה, שאני אהיה עדין – הערכה של הציבור. היא לא סובלת מעודף. ובהחלט יש כאן מציאות מטרידה.
אני פניתי גם לשר לשעבר, לשר הדתות מלכיאלי, היום חבר הכנסת מלכיאלי, ודיברתי על הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, אשר נבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל לאחר שכיהן כרב העיר נתניה. מצאתי שלושה מכתבים, ביניהם מכתב אחד של השר מלכיאלי, שפונה ישירות לרב הראשי לישראל, הרב האשכנזי, יש לומר, קלמן בר, ואומר לו: כבוד הרב – באמת, מכתבים מנוסחים בצורה עדינה – אני מקווה שאני לא מלבין את פניך, חברי, חבר הכנסת מלכיאלי, אני מנסה להגיד את זה בצורה עדינה לטובת המערכת: כבוד הרב הראשי, הרב קלמן בר, כשנה וחצי חלפו, מאז נבחרת לתפקיד הרם – של יותר – כמה זמן הוא כבר? שנה וחצי, אז דייקתי – נבחרת לתפקיד הרם של הרב הראשי לישראל, לאחר שכיהנת כרבה של העיר נתניה. אבל הפלא ופלא, לעיר נתניה אין רב, כי הרב הראשי, הרב בר, ממשיך לכהן כרבה הראשי של נתניה וליהנות ממנעמי השלטון בנתניה – הוא מחזיק לשכה, הוא מחזיק עוזר, הוא מחזיק כוח; הוא נותן תעודות כשרות; הוא מבצע נישואים, גירושים, וכל מה שקשור לשירותי הדת, שאנחנו מחויבים להם כיהודים. אין על זה ויכוח, ואני תומך בזה. אבל תתכבד, ובבקשה החזר את תפקידך לעיר נתניה, למען תבחר ברב ראשי. לא ראוי ולא יאה שאני מעל דוכן הכנסת מצביע על הרב הראשי למדינת ישראל, הרב קלמן בר. הבן שלו, אני לא יודע אם יש לו תעודת כשרות או לא. אני נזהר בלשוני. הוא משגיח כשרות במלון וורט, אחד המלונות הגדולים בעיר נתניה.
אז איך אתם רוצים שלא נחשוד בכם? איך? שנה וחצי אין רב לעיר נתניה. ראיתי שלושה מכתבים של מנכ"ל משרד הדתות, ונדמה לי – אני לא בטוח, אני נזהר – של השר, שר הדתות מלכיאלי, אחד לפחות, אם אינני טועה, שבצורה מנומסת אומר לרב הראשי: שחרר, תחזיר את התפקיד. לעיר נתניה מגיע רב ראשי. אדם נבחר לתפקיד רב ראשי בישראל, זה באמת תפקיד ממלכתי ציבורי, בעל סמכויות, השפעה על כלל מדינת ישראל – מצופה ממנו להתנתק באופן מלא, רשמי ומעשי מתפקידו המקומי, ובוודאי מהעיר שבה מערך כשרות, בתי מלון, עסקים, משגיחים, מינויים ותלות ישירה ברבנות המקומית. ראוי שיהיה לה רב ראשי שישגיח על כלל נותני השירות בעיר נתניה. אני פונה לרב הראשי לישראל, הרב בר: אל תחכה לבחירות. החזר את תפקיד רב העיר נתניה כבר עכשיו. הרב קלמן בר לא התנתק בפועל מתפקידו, מוקד הכוח בעיר נתניה, וחבל. אני אישית לא אעזוב את זה. רב ראשי כמובן לא יכול להחזיק בתור רב עיר, לא במישרין ולא בעקיפין. תושבי נתניה חייבים וזכאים לרב עיר שמונה כדין ופועל עבורם. המצב הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת, בפרט כשמדובר ברב ראשי שאמור לפקח על מערך הכשרות המקומי. הרי אם הוא רב ראשי למדינת ישראל, לא צריכה להיות לו דקה זמן שהוא יכול לפקח על הרבנות בעיר נתניה ועל כל המערכים הקשורים בדת ישראל. אני מקווה מאוד שהוא שומע אותי, או שימסרו לו. אני מתחייב להמשיך ולטפל בזה, לא לרדת מזה עד שימונה רב לעיר נתניה, וכבוד הרב הראשי ימשוך את מועמדותו או יפנה את מקומו.
קח למשל – אדוני היושב-ראש, בוודאי אתה מכיר חלק מהשמות – את רב העיר נשר, שהתנגד לרפורמת הכשרות של השר לשעבר מתן כהנא, אותה רפורמה שביקשה לפתוח את השוק לתחרות, לפרק מונופולים ולתת לציבור יותר שקיפות ויותר בחירה ולאפשר תחרות בשוק הכשרות. אני לא מוריד מערך הכשרות; כאדם יהודי שבא מבית דתי, אני אוכל כשר, הבית שלי הוא כשר, יש לי שתי מערכות של כלים. חס וחלילה לא נכנסת טרפה הביתה וכו' וכו'. אותו כבוד הרב יצחק לוי לא מכהן כרב העיר נשר. לאחר הליך שמעורר שאלות קשות, הוא גם חותם ומשפיע בפועל על מערכי כשרות נוספים, לרבות חיפה וטירת הכרמל. אז תסבירו לי, איך זה מסתדר? איך, בחייאת, חברי חבר הכנסת מלכיאלי, איך זה מסתדר? ואתה יודע שאני צודק.
הרב הזה השתמש – ואני לא נכנס לכיס שלו - - -
אני איתך. כמה זמן?
חודש? חודשיים? שנה? שנה וחצי? תגידו לי כמה זמן.
בחייאת, מלכיאלי.
אבל זה לא מפקח על הכשרות. תחליטו.
אני מציע למנות רב לחיפה ולטירת הכרמל.
רגע, אלה הוויכוחים עם הציונות הדתית?
אה, לא? אלה ויכוחים אחרים.
אולי נצטרך לעשות את זה, הינה. אולי נצטרך לעשות את זה.
אולי המפתח יהיה אם 75% או בין 60% ל-70% מתושבי העיר שייכים לזרם כזה או אחר, נמנה רב מזרם כזה או אחר. אולי נעביר חקיקה, כי לא יכול להיות שלא יהיה רב עיר.
טוב, נראה מה נעשה הלאה.
הרב הזה – ואני לא נכנס לכיסו – אבל הוא היה מהלוחמים המרכזיים נגד רפורמת כהנא. והוא, ראה זה פלא, לאירוע אישי שלו, פרטי שלו – מה? נגמר לי הזמן? כשנהנים הזמן נגמר מהר, אני מסיים – לקח כשרות פרטית לאירוע שלו. אבל שיבושם לו. אינני נכנס לכיסו, אני רק מבקש שיסדירו את זה. אני מאוד מאוד חושש שמה שעשינו עכשיו לא יעלה יפה, וביקשנו בת"ת גם בוועדה עצמה בעוד כשמונה חודשים, לאחר הבחירות, לקיים דיון מעקב בנושא רפורמת הכשרות שמתבצעת רק עכשיו. שיהיה לעם ישראל בהצלחה וכשרות מופלגת.
1,006 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.