אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מתנהלת מלחמת התשה נגד האזרחים הערבים במדינת ישראל. מצד אחד מכיוון ארגוני הפשע, שהם משתוללים ברחובות ויום-יום יש יריות, ניסיונות רצח, רצח, פצועים – לגבי מבוגרים, לגבי תינוקות, ילדים, והמדינה ורשויות המדינה אינן שם, לא נמצאות באירוע הזה. מצד שני, יש גם מלחמת התשה נגד האזרחים הערבים בנושאים אחרים – הריסות בתים, הריסת יישובים שלמים בנגב של 40, 50 משפחות, ללא פתרונות וללא קידום כל הסדרה ביישובים הלא-מוכרים בנגב.
יש מלחמת התשה מכיוון כמה חברי כנסת גזעניים - -
- - אפילו בחלקה טובה כמו מערכת הבריאות, שבה משרתים - -
- - רופאים ורופאות, אחים ואחיות, רוקחים ורוקחות יהודים וערבים.
ביחד הם משרתים את כל האוכלוסייה, את כל האזרחים, ללא הבדל דת, גזע ומין, וגם היום נגד מערכת הבריאות ונגד הצוות הרפואי, הערבי במיוחד, יש מלחמת התשה. אני שומע חברי כנסת מסיתים נגדם, מסיתים נגד סטודנטים לרפואה שכן רוצים ללמוד ולהתקדם ולקדם את מערכת הבריאות.
בכל זאת יש מי שלא מוצא חן בעיניו הנושא הזה.
יש מלחמת התשה נגד הרשויות המקומיות לגבי התקציבים הבסיסיים שמאפשרים את קיומן של הרשויות המקומיות, ואנחנו שומעים שיש הנחיה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לבדוק איפה אפשר לקצץ, להעביר תקציבים, בטענה שהכסף הזה לא ינוצל. לא שהוא לא נוצל, אלא שלא ינוצל. אז יש כוונה לא לנצל את התקציבים ויש כוונה אחרת להעביר את התקציבים ליעדים אחרים.
משפט אחרון, אדוני היושב-ראש.
במלחמת ההתשה הזאת אף אחד לא ישבור אותנו, לא יביא אותנו לא לתסכול, לא לייאוש. אנחנו נחושים לממש את אזרחותנו, לממש את זכותנו להצביע בבחירות הקרובות ולהחליף את הממשלה הרעה הזאת.
253 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.