גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להמשיך את נאומי מקודם על אפליה קשה כלפי משרתי המילואים. ואני מדבר על ההורים ששולחים את ילדיהם לתלמודי תורה לאומיים, לבתי ספר לאומיים לבנות. ההורים האלה משרתים מאות ימי מילואים מאז שמחת תורה תשפ"ד, ולצערי הרב, הממשלה הזאת ושר האוצר הזה לא רצו לפתור את הבעיה. מה הבעיה? ההורים לאותם ילדים משלמים 800–900 שקל לכל תלמיד לחודש. הם לא מקבלים תקציב שווה, לעומת זה, הם נושאים בנטל, הם משרתים במילואים, הילדים לומדים בקשיים. אבל אין כסף כדי להשוות את התקציבים, כדי שהם יקבלו תקציב שווה לכל ילד אחר שלומד באותם בתי ספר – ממלכתי, ממלכתי-דתי, ברשתות החרדיות. רק הם מקבלים 40% מהתקציב, 50% מהתקציב.
עכשיו אנחנו פה בדיון על צו – פעם שנייה על אותו צו, אומנם 20 דולר פחות. הצו הקודם – העלות שלו הייתה בערך 1.5 מיליארד. הצו הנוכחי – למעלה ממיליארד שקל, ואני מקווה מאוד שאנחנו נתנגד לצו הזה, והוא ילך ויוסר מחיינו. אני שואל את ראש הממשלה, אני שואל את שר האוצר, אני שואל את שר החינוך: אמרתם לי פעם אחר פעם: אי-אפשר לתקן את האפליה הזאת. זה עולה 400 מיליון שקל לשנה. והינה, יש לנו שני צווים, אחד אחרי השני, שמוכנים לתת פעם אחת למעלה מ-1.5 מיליארד, פעם אחת למעלה ממיליארד. פתאום הכסף נמצא.
ועוד דבר: כשאתם באים בעיצומה של מלחמה נוקבת, קשה, בלבנון, התושבים שם בגבול הצפון הם גיבורים. הם השלוחים של כולנו. ואתם בחוסר רגישות – אתם יודעים כמה אני בעד הטבות המס ליישובי יהודה ושומרון. לא צריך ללמד אותי מה זה התיישבות ביהודה ושומרון. אני בעד הטבות המס, בעד ההשוואה הזאת, שגם הם יקבלו הטבות מס, אבל באותה נשימה, להביא הטבות מס ליישובי הצפון רק 0–2 ק"מ מהגבול זה חוסר רגישות, זה חוסר הבנה, וצריך להגדיל את זה ל-0–9 בגבול הצפון. זה המעט שאתם יכולים לעשות למען תושבי הצפון. תודה רבה.
295 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.