גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל הבוקר באילת נפתח כנס לשכת עורכי הדין. לכנס החגיגי הזה הוזמן, כמובן, נשיא בית המשפט העליון. איזה כנס, גברתי היושבת-ראש, רווי פינוקים וקוקטיילים. וכמובן שלהם מותר, כי זה אבירי השמאל. את זוכרת את הכנס שעשו הליכודיאדה? זה פתח מהדורות – איזה גועל נפש, איזה שחיתות.
מלחמה, והם לא מתביישים. את מבינה שלהם יש פריבילגיה, כי הם אנשי השמאל הנאורים. את הדפוס הזה הישראלי כבר מזמן למד להכיר. הציבור מכיר את זה. אבל מעל הכול, גברתי היושבת-ראש, הייתה דנה וייס. את מכירה, דנה וייס הפרשנית מערוץ 12. היא הנחתה את הטקס, את הכנס הזה, וחשפה מופע מבהיל של צביעות ואבסורד כשהכריזה בגאון, ואני מצטטת: רבים שאלו, מי זו? רבים אמרו, מי האישה שניפצה את תקרת הזכוכית והייתה לאישה הראשונה בתפקיד? שאלו ולא יכלו לשער כמה עוד יכירו לה תודה. יש לנו יועצת משפטית לממשלה שעשויה מפלדה. שימי לב.
כן, כן, שיר הלל לגלי בהרב מיארה, היועצת המפוטרת. מפי מי? מפי נציגת ערוץ שמטיף מבוקר עד לילה לתקשורת מאוזנת, חופשייה, ומתרעם כמובן - -
- - נוכח ערוץ 14, שבעצם, לראשונה זה עשרות שנים של מונופול, הערוץ הזה הצליח להזיז את הגבינה, והעז להשמיע את קולם של מי? של רבים מאיתנו, של יותר ממחצית מהעם הזה, שמקשיב – אני, לאן שאני הולכת, אני מסתכלת, אם זה מספרה, לא משנה איפה, את רואה ערוץ 14, והם אומרים לי, סוף סוף שומעים את הקול שלנו.
והינה, אנחנו באים ואומרים: אתם, נטולי המסכה, ככה אתם נראים. מחבקים פקידות ששמה לעצמה מטרה לחתור תחת מדיניות של הממשלה – שנבחרה כמובן ברוב, אבל מה אתם מבינים בדמוקרטיה? שהרי אתם לא מבינים – והיא אותו רוב שבאמת הוא רצון העם, רצון הבוחר.
כך נראית הדמוקרטיה שלכם, והיא מכוערת ומסוכנת. דמוקרטיה שבה מחיאות כפיים בכנס באילת חשובות יותר ממיליון פתקאות, ממיליון פתקים שהוטלו בקלפיות ברחבי המדינה; דמוקרטיה שלפיה תוצאות הבחירות מחייבות רק כאשר הצד הנכון מנצח.
רק כשהצד הנכון מנצח – הינה הדמוקרטיה בשיאה. אוקיי? הדמוקרטיה שלפיה את הכרעות הממשלה שנבחרה על ידי הרוב יש לכבד, כל עוד הן לא מפריעות לאג'נדות של האליטות הישנות.
חבריי חברי הכנסת, זה לא יעבור לכם, וזה גם לא יעבוד לכם. נגמרו הימים שבהם הפקידות הבלתי-נבחרת, תקשורת מגויסת ומוקדי כוח היו רשאים להטיל וטו על רצון העם. אנחנו נמשיך לעמוד כאן בשם הציבור שבחר בנו - -
- - בלי להתנצל, באמת בשם הדמוקרטיה האמיתית, בשם העיקרון הפשוט שלפיו במדינת ישראל מי שקובע הוא העם, לא יועצים משפטיים, לא יועצת ממשלה - -
- - לא אולפנים, לא שום מועדון סגור.
העם הוא שקובע, ואנחנו נעשה את מה שהעם ביקש מאיתנו לעשות. אנחנו נעשה את רצון הבוחר. תודה רבה.
428 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.