קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי, בעוד ההמונים זועקים את זכותם לא לשרת את האומה, שני בנים שלי, כמו אלפים רבים, משרתים כעת במילואים. אגב, אחד מהם התחתן לפני כמה ימים.
תודה. זאת זכות גדולה, אבל זאת גם חובה. נורא פשוט, כל כך פשוט. כואב הלב, התחושה היא של ימי מצרים ממש, ימים של קושי גדול. אני מקווה שנמצא דרך לצאת מהמצר הזה.
מילה לגבי הפטור ממע"מ שפוגע בעסקים ישראליים – אני בדרך כלל עוסק בחקלאות, הדברים דומים. הכחול לבן צריך לקבל קדימות, אבל בוודאי לא להיפגע. מאיפה הגיע הרעיון הזה של לפגוע במקומות הלא-נכונים? אגב, לא נכונים, כי יוקר המחיה, גברתי היושבת-ראש, חבריי, בדיור, בחינוך, בבריאות, במזון, אבל לא במוצרים שבהם מדובר – בצעצועים, בהלבשה, בהנעלה, בדברי חשמל לבית. זה לא נמצא שם, זה אפילו לא המקום הנכון. שלא לדבר על כך ששער הדולר – ערך השקל הוא כזה שממילא מי שעוסק ביבוא מרוויח יחסית למה שהיה קודם, כלומר הפגיעה היא עוד יותר קשה.
אני רוצה לומר מילה לגבי המתרחש בצפון. ההתרחשות הזאת היא כישלון נוסף. אנחנו בכישלון אסטרטגי בדרום – לא מצליחים לחסל את שלטון חמאס; באשר לאיראן – אין מה להוסיף; וכאן – ראש ממשלה שחב אולי את חירותו, אולי את הסיכוי להיבטל מהמשפט, לנשיא ארצות הברית, מתקשה מאוד לעמוד על האינטרסים הביטחוניים האסטרטגיים של מדינת ישראל, ובה בשעה, ממשלת ישראל מבטלת אתמול החלטות ממשלה לשיקום הצפון, למיגון הצפון. והיום אני שומע שבעקבות החלטות של פיקוד העורף על היעדר הפעלת מוסדות לימוד וחינוך בצפון, אז גם במקומות שבהם יש מקלט, יש מיגון, יש אפשרות שהקהילה תתארגן, משרד החינוך לא מאפשר לגננות, למורות, להגיע ולהיות שותפות לנטל, שותפים לנטל או למשימה החיונית הזו של ללמד את בני ישראל גם בתקופה הקשה. אני מציע שמשרד החינוך יהיה שותף ולא יברח מהמשימה הזו. תודה רבה.
285 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.