גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני עולה היום לדוכן מתוך כאב עמוק וזעקה. אני שמעתי את הדברים שלך, סימון, ואני יודע שהדברים יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב.
ואני רוצה קודם כול לשלוח תנחומים למשפחות הנופלים ולמשפחות הפצועים, טובי בנינו שמקריבים מזמנם, מאונם, מנפשם, למען שמירה על המדינה.
אבל יחד עם זאת, אני רוצה לומר לך, סימון, ולכלל חברי הכנסת: לצערנו, אנחנו עדים פעם אחר פעם, לצערי, לשורת החלטות והנחיות ומהלכים שפוגעים באופן ישיר בעולם התורה. ואין לי ספק שזו ודאי לא כוונתך, אני מכיר אותך היטב, אבל הפגיעה הזאת בלומדי התורה, בציבור שלם במדינת ישראל, להפוך אותו לציבור מצורע – ציבור שמבקש לחיות על פי אמונתו, לגדל את ילדיו על פי דרכו, להמשיך את מסורת ישראל מדור לדור. אני לא חושב, סימון, שמדובר כאן בוויכוח משפטי או במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית.
לדעתי, מדובר פה בתחושות קשות של ציבור שלם שמרגיש כי מוסדות המדינה בכללותם מופעלים נגדו. ציבור שמרגיש כי בכל שבוע נמצאת דרך חדשה להתנגח בו, להצר את צעדיו, לפגוע בזכויותיו, לערער את אורח חייו – בחורי ישיבות מעוכבים, תקציבים נעצרים, מוסדות נדרשים להתמודד עם גזירות חדשות, ועמותות הפועלות למען עולם התורה מוצאות את עצמן תחת זכוכית מגדלת, עצירה של סעיף 46 ועוד, וכל זאת, כפי שהזכרת, בזמן שמדינת ישראל נמצאת בתקופה ביטחונית מורכבת מאוד.
אבל יחד עם זאת – וזו אמונתנו, אפשר לחלוק, אבל אתם חייבים לשמוע גם את זה – אלפי תלמידי ישיבות מוסיפים תורה, מוסיפים תפילה, חיזוק רוחני אמיתי לעם ישראל.
ואני רוצה לומר לך, סימון, בצורה הברורה ביותר: לימוד תורה הוא לא בעיה שיש לפתור. לימוד תורה ולומדי התורה הם לא אויב של מדינת ישראל, של אזרחי מדינת ישראל, אלא בדיוק ההפך. הם לא סוג ב', לא אזרחים סוג ב' ולא סוג ג', הם חלק בלתי נפרד מהעם הזה. כי אנחנו עם אחד, יש לנו תורה אחת, יש לנו מדינה אחת וארץ אחת. וההיסטוריה של לומדי התורה, היא גם - - -
לצערי, אתם מובילים פעם אחר פעם לזה שכלל הציבור החרדי, גם המתונים ביותר - -
- - הולכים בצעדי ענק להיות חלק מהפלג הזה. ואת זה אתם גרמתם, לא אנחנו. אנחנו היינו המבוגר האחראי – ניסינו להעביר חוק שיסדיר את מעמדם של בחורי הישיבות, וביחד לנסות להבין בסוף, להרגיע את הרוחות ולהביא איזשהו הסדר.
האחים שלי נמצאים בצבא, ארבעה אחים.
אתה יודע מה האחים שלי אומרים לי? למה לפגוע בלומדי התורה? הוא אומר לי: נכון. אני החלטתי שאני אלך לשרת. אבל מי שבאמת יושב ולומד – למה לפגוע בו? והם משרתים.
ורוב העם המסורתי, אזרחי ישראל המסורתיים חושבים בדיוק את זה.
אני אמרתי פעם אחר פעם, סימון. אמרתי לך בחדרי חדרים, ואמרתי את זה ברדיו, אמר את זה הרב מאיה, ואני אומר את זה כאן: מי שלא לומד ילך לצבא. אבל אתם לא יכולים לבוא ולפגוע פעם אחר פעם במי שיושב ולומד.
אני רוצה לסיים, גברתי היושבת-ראש. אני קורא גם לממשלה, גם לחברי הכנסת מכל סיעות הבית ולכל מי שמאמין באחדות העם לעצור את ההידרדרות הזאת של היועמ"שית המודחת ולהגן יחד על עולם התורה.
לעגן את מעמדם של בחורי הישיבות ולהבהיר בצורה חדה שלא משתמעת לשתי פנים: במדינת היהודים יש מקום של כבוד ללומדי התורה ולמורשת ישראל. עם ישראל זקוק לתורה, מדינת ישראל זקוקה לתורה, הכנסת הזאת חייבת לעמוד כחומה בצורה מול כל ניסיון לפגוע במעמדם ולדאוג שלומדי התורה יהיו חלק רצוי ובמעמד של כבוד במדינה הזאת, תודה רבה.
539 מילים של יוסף טייב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.