גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אולי אמירה עקרונית על פרשת קטרגייט. הפרטים הקשים על הפרשה שנקראת קטרגייט נערמים, מרוב פרטים – מי קיבל כסף ממי, מי דיבר בחניון עם מי, מי הדליף לתקשורת בחו"ל, מי הוציא את החומר. כבר היטשטשה הנקודה העקרונית, הפשוטה והכואבת ביותר: בזמן מלחמה קשה, כשבחזית נופלים לוחמים, ובבתי החולים פצועים נאנקים מכאב, יש חשש שאנשים בלשכה הכי קריטית, הדמויות הכי קרובות לראש הממשלה, קיבלו לכאורה כסף ממדינה שמממנת את החמאס.
בוודאי שצריך לחכות לתוצאות החקירה, ובוודאי שעוד יהיה כאן משפט על פי חוק, אבל ההתייחסות לפרשה החמורה הזו לא יכולה להיות רק דרך עיניים של עורך דין או סעיפים קטנים. הפרשה הזו היא שבר ערכי. אנשים שנמצאים סמוך לחדרים שמתקבלות בהם החלטות על חיי אדם והגנת המדינה מקבלים כסף מקטר, שמימנה את החמאס שרצח, חטף ואנס ישראלים. אולי הדבר הכואב ביותר, שהוא בכלל לא קשור לפוליטיקה, לקואליציה או לאופוזיציה: עד הרגע הזה, ראש הממשלה, שהדברים קרו לכאורה בסביבתו הקרובה ביותר, לא אמר מילה. אולי עורכי דין המליצו לו לשתוק, אבל ממנהיג מדינה מצופה לנהוג לא רק על פי המלצות עורכי דין; ממנהיג מדינה מצופה להגיד משהו על פרשה כל כך חמורה; אולי לפחות להגיד את הדבר הערכי, הבהיר והפשוט הבא: לקבל כסף ממדינה תומכת חמאס בעיצומה של מלחמה זה פשע נורא, ואם מי מאנשיי נהג כך, אני מתחייב לפטר אותו באופן מיידי. תודה רבה.
217 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.