אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חייב לומר משהו על היום הזה, שהולך ומשתפר. כשהייתי סטודנט למשפטים תמיד דיברו על מדרון חלקלק, וזה היה מין מושג כזה, מדרון חלקלק היה מתאים להכול. ותראו מה קרה היום בממשלת ישראל. התחלנו מבקשת חנינה דמיונית – מגישים חנינה אבל לא מבקשים חנינה; עברנו לניסיון לשלוט במשטרה; והיום הגדילו לעשות ואמרו: אם כל הדברים לא עובדים, בוא נבטל את העבירה. כי אם נבטל את העבירה אז אין כתב אישום. כל הווג'ע ראס הזה של משפט, חקירות, דיונים – מי צריך את זה? מיקי, נבטל את העבירה. אין עבירה, אין משפט.
אין דבר כזה בעולם. אין עוד פרלמנט בעולם שראש הממשלה, עם שלושה כתבי אישום, מגיע לסיטואציה שהוא אומר לשרים שלו ולחברי הכנסת שלו: שומעים? העסק מסתבך. מה נעשה? והם יושבים אחד עם השני ואומרים לעצמם: באמת, העסק מסתבך, אז בוא נבטל את העבירה, כי אם נבטל את העבירה – אין כתב אישום. עכשיו, זה גם רוחבי, זה לא רק לראש הממשלה יבוטלו כתבי האישום והעבירות, זה לכל מי שמואשם בעבירה של מרמה והפרת אימונים. כלומר, הם אומרים, רסמי: יש לך תפקיד פוליטי בכיר – תגנוב. אם לא, אתה פראייר. אתה יכול עכשיו לקחת מה שאתה רוצה – תיקח. תיקח, למה לא?
ואני אומר: מה קורה למחלקת הדגים הקפואים? יש חבר כנסת אחד שאומר לעצמו: אולי, אולי לרגע אחד לא נהפוך את ישראל לבוטסואנה, אפריקה? אולי לרגע אחד אנחנו נשים לעצמנו איזשהו קו אדום ונגיד לעצמנו: לא, עד כאן, לא נשנה את מערכת החוקים של מדינת ישראל בשביל להציל איש אחד ממקום אחד מאוד בעייתי.
וזה הולך ומשליך על כל דבר בבית הזה. ולדימיר עזר לחשוף שהעבירו פה מיליארדים בלי ועדת הכספים. היום גילינו שוועדת הבריאות עשתה בדיוק אותו הדבר. מעבירים פה מאות מיליונים בלי שאף אחד יודע, בלי פיקוח, בלי דין, בלי דיין. זה מה שממשלת נתניהו הביאה לבית הזה ולכנסת ישראל ולמדינת ישראל. הנורמה היום זה – קודם כול תהיה עבריין; אתה לא עבריין – אתה פראייר.
ואני רוצה לנצל את 20 השניות האחרונות שנשארו לי לפרגן לאיש שהוא שונה לגמרי מהבית הזה, איש צדיק אמיתי, הרב רחמים ארבל, אבא של השר לשעבר משה ארבל, שהוציא היום ספר שנקרא בקעת ארבל. הספר בעצם מאגד את פרשות השבוע. אבל מה מיוחד בספר הזה? עם מי הוא כתב אותו? מרגי, לזה גם אתה צריך להקשיב. עם מי הוא כתב אותו?
עם אחיו החילוני. ואתמול הם היו בבית הנשיא. ואתה רואה את התמונה הזאת, אופיר, אתה מת. יושבים שם משפחת ארבל – אחד סגן-אלוף בצבא, אחד בכיר בזרועות הביטחון, משה, אבא שלו, דתיים, חילונים. וזה עם ישראל, וזה עם ישראל באמת.
ותראו במה אנחנו מתעסקים בבית הזה ולאן הלכנו. במקום להגיד: זה עם ישראל, זה השולחן שאנחנו רוצים להתעסק איתו, במה אנחנו מתעסקים? בלנסות לפטור אוכלוסייה שלמה, שאסור לפטור אותה, מהצבא; בזה שאתמול קומץ תקף יחידה צבאית, חשמונאים, ויש דממה היום, דממה בקואליציה, אף אחד לא יגיד מילה.
ואני רוצה לומר לכם משהו. משפט אחרון, אדוני הנשיא – אדוני היו"ר.
אני רוצה לומר לך משפט אחרון.
הבית הזה צריך לאמץ את התורה הזו, את התורה האמיתית של עם ישראל, ולא את הפילוג ואת ההרס ואת מה שקורה בממשלה הזאת. באיזשהו שלב זה ייגמר. נלך לבחירות, זה ייגמר, זה יתחלף. לפני זה, יזכרו את מי שאמר: עד כאן. לא ניתן לכם להרוס – לא את הכנסת, לא את המדינה ולא את החברה הישראלית. אז באמת יישר כוח לרחמים ארבל, איש גדול באמת. תודה רבה.
549 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.