גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אושר לא פה – אני רק רוצה להגיד, אני משער שהוא שומע. אושר, אני מלא גאווה, באמת מלא גאווה על אנשי יש עתיד ועל החברים שלי – 24 ח"כים מהטובים ביותר. אני חושב שגם אתה רואה אותם, כולנו רואים אותם, בוועדות, וגם כשהם מתווכחים איתכם – אתם יודעים שהם חרוצים ואתם יודעים שהם הטובים ביותר. צר לי שעולה כאן חבר כנסת ומגחך על חברי כנסת אחרים, מה שאנחנו לא נעשה לעולם. על מירב בן ארי אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה להגיד, אבל מירב בן ארי היא פרלמנטרית מצוינת, חרוצה. אתה מתווכח איתה, אבל אנא מכם, כשאתם עולים לכאן, תשמרו, תשמרו קצת על לשונכם.
עכשיו, אני שואל את חבריי מהליכוד, מה, באמת כולכם חושבים שאין מדינה ביום שאחרי? אני רואה את בליל החוקים המוטרפים האלה, כולל החוק הזה, שעולה לכותרות היום. מה, אתם לא מנסים לחשוב מה יקרה מחר? הכול משרת את הוויכוח? הכול משרת כאן ועכשיו? הכול משרת אג'נדה שאתם בעצמכם לא מאמינים בה?
שימו לב מה חלק מכם עושים – מכפישים את שופטי המדינה הזאת, מכפישים את היועצת המשפטית, מכפישים את עמית, ואחרי שאתם משחירים אותם אתם מתחילים לצעוק: הצילו את המדינה מהם. איך אפשר, איך אפשר לעשות את זה? אני מאמין שבתוך תוככם אתם מבינים שמדינה דמוקרטית היא לב – הנשמה של המדינה הזאת. לא תהיה מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית אם אנחנו נמשיך בהרס הזה. כמה אפשר לגחך על בתי המשפט שלנו? כמה אפשר להפוך אותם לאויבי העם? איך אפשר לשמוע שר משפטים במדינת ישראל קורא לא להקשיב לבתי המשפט? אלוהים, אתה שר המשפטים.
ואני פונה מכאן לכל מי ששומע וכל מי שרואה והוא איש ימין: להיות אנשי ימין זה, כן, גם להיות דמוקרטיים ולכבד את החוק ולכבד את בתי המשפט, ונמשיך להגיד לכם את זה כמה שצריך. כי בסופו של דבר גם אתם מאמינים בזה, וצר לי שאתם נותנים לעשבים שוטים לעלות ולהרוס את המדינה הזו. תודה. סליחה שהארכתי.
309 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.