קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. חברים, אני מרגישה שכולם מתעסקים פה בבית הזה ובממשלה הרבה מאוד בדברים שמאוד רחוקים, במה שנקרא מחוץ לשליטתנו – איראן, ונצואלה. כל מיני דברים שקורים הרחק הרחק מכאן. דווקא מה שחבר הכנסת ביטון דיבר עכשיו, זה מסוג הדברים הקרובים, שהייתי שמחה שכולנו נעסוק יותר בדברים כאלה – בעשייה האמיתית למען הציבור שאנחנו מייצגים פה.
לצערי, הממשלה לא מתעסקת בבעיות הדחופות שנמצאות לפתחנו ממש כאן ועכשיו באזור שלנו, לא הרחק מהבית. ושוב, העיניים שלכם הולכות, מה שנקרא, רחוק, ולא מסתכלות פה, על החצר האחורית שלנו; פה במגרש הביתי. כמעט אף אחד לא מדבר על רן גואילי זיכרונו לברכה, גיבור ישראל שכבר 829 ימים בשבי החמאס, וכמובן שכולנו מתפללים לשובו. בימים ובשבועות האחרונים נפגשים גורמים בכירים מאוד כדי לדון על המעבר לשלב ב' בהסכם, שהממשלה הזאת חתמה עליו מול החמאס. איפה ממשלת ישראל? אתם מודרים מהשולחן. מסתמכים על היחסים שלנו עם מנהיג מעצמה אחת – שכבודו כמובן במקומו מונח – ובינתיים קטר וטורקיה מגבשות כוח שיבוא רגלית וינהל את רצועת עזה. איפה אנחנו?
מה עם ההיערכות ליום שאחרי אבו מאזן? אין לנו מושג מה יקרה שם. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של בערה מטורפת, כשכוחות קיצוניים משתלטים ומחמשים את קו התפר שליד עמק חפר וכפר סבא וירושלים. כבר עכשיו אנחנו יודעים שהיישובים על הגדר חוטפים שם התנכלויות וכל מיני ירי קל של נק"ל וכל מיני. באמת, זה מצב בלתי נתפס של בתים על הגדר. מה יקרה ביום שאחרי? מי נערך לזה? מי עושה משהו בנושא?
אנחנו יודעים שיש התקדמות במגעים עם סוריה על הסכם אזורי. אבל למה אף אחד לא מסביר לנו מהי עמדת מדינת ישראל בנושא הזה? איזה עתיד אנחנו אמורים לדמיין בגבול הצפוני שלנו? האם ראש הממשלה, שהספיק לוותר על רמת הגולן בשנות התשעים, יעשה זאת שוב? מה התוכנית? מה אנחנו מתכננים מול סוריה?
גם בלבנון אתם לא באמת מתעסקים. החיזבאללה שוב מתחמש. הממשל הלבנוני טוען שהוא סיים את העבודה שלו בעניין והכול בסדר. מי יגן על תושבי קריית שמונה בקו הגבול – שכבר עכשיו נמצאים במצוקה אזרחית ולא צריכים עוד פעם את הסכנה הביטחונית. מזכירה לכם עד כמה קשה המצב של תושבי קריית שמונה: רק 50% מהתושבים חזרו.
עם כל האיומים הביטחוניים, אתם עדיין מקדמים את חוק ההשתמטות המנותק והאינטרסנטי, שלא יסייע למצבנו במקרה הטוב, ובמקרה הרע יסכן אותנו מאוד.
מפה אני רוצה להגיד לחברי הממשלה: נכשלתם כבר פעם אחת. במקום להתעסק במה שרחוק מהבית, בואו תתעסקו במה שקורה אצלנו פה. אתם כבר בתוך הכישלון. עדיף לצאת לבחירות, לתת לעם להגיד את דברו, לתת לעם לבחור – בטח אחרי 7 באוקטובר – להחליט למי הוא נותן את המנדט. אנחנו כבר נקים פה ממשלה אחרת, חלופית, טובה, שתדאג קודם כול לאינטרסים של המדינה והאזרחים ולא לאינטרסים האישיים.
434 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.