כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני מתלבטת על מה לדבר. לא שאין מה להגיד, יש הרבה מה להגיד, והסיטואציה בחברה הערבית קשה מכל הצדדים. שמענו לפני כמה דקות את המצב, את הסיטואציה המצמררת של הרציחות ושל הפשיעה הגואה בתוך החברה הערבית, ולצערי הרב, חלק גדול מחברי הבית הזה לא מוכנים להבין את עומק הבעיה ואת השורשים שלה ואז לתת את הטיפול, ויש כאלה שמאשימים אותנו – או תרבות, או עם שהוא רוצח ועוד ועוד ועוד. הדבר השני - - -
סליחה.
הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו הוא שבשבוע שעבר נכנסתי לוועדת הבריאות, כאשר נבצר מאחי יאסר להיכנס לוועדה כחבר ועדה, בעקבות הרצח של שלושת הגברים בשעה 06:00, בדרכם לעבודה. והדיון – כאילו אין לנו עוד נושאים, אין לנו עוד בעיות, אין לנו – הכול תקין עד הסוף, ונשאר לנו רק למנוע מסטודנטים אזרחי מדינת ישראל שלומדים באוניברסיטת א-נג'אח או באבו דיס, למנוע מהם שדות קליניים. לא הסתפקו בזה - - -
לא הסתפקו בזה, זה הגיע למקום שצריך לעשות – סליחה.
- - אז לא הסתפקו בזה, אלא עם בקשה לבידוק ביטחוני, אפילו לפני שהסטודנטים מגיעים לסטאז'. אז אתם לא רוצים אותנו מלומדים עם תעודות, שיכולים להתפרנס בכבוד, ולא רוצים גם לטפל בבעיות של החברה, אם זה מצב העוני, אם זה הפשיעה, אם זה הבנייה – בכל הסוגיות.
הדבר השלישי שאני רוצה להעלות פה – בשבוע שעבר, בסוף השבוע, הייתי ביישוב כפר א-סר, שהוא יישוב בלתי מוכר בנגב שנהרס כליל לפני כחודשיים. פגשתי שם את האימהות ואת הילדים, וראיתי, ולא בפעם הראשונה, וזאת גם לא הפעם הראשונה שאני מדברת על הסוגיה הזאת, במיוחד בחורף – על השיטפונות. בימים קשים כמו אלו שהיו לאחרונה וקורים בתדירות גבוהה, הילדים פשוט מאוד לא יכולים להגיע לבתי הספר. האימהות מפחדות שהילדים יגיעו לנקודת האיסוף, איפה שהאוטובוס נמצא, כי הן פוחדות וחוששות שהמים יסחפו את הילדים שלהן והן יאבדו את הילדים שלהן.
אז הבעיות גדולות. לא שאנחנו מתבכיינים, בוכים או מתלוננים - -
דקה. אני עצרתי יותר מפעם בגלל ההפרעות.
- - אלא בגלל שהמדינה לא רוצה לטפל בבעיות הקרדינליות של החברה הערבית ולא רוצה לתת לאזרחים חיים בכבוד. תודה.
338 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.