קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, אתמול הובא בפני כמה חברי כנסת אירוע כואב ועצוב – פטירתו בטרם עת של לוחם צה"ל יהושע ג'וש בון, זיכרונו לברכה. מה שמיוחד בצעיר המדהים הזה זה שהוא ביקש להתגייס לצה"ל ובא מחוץ לארץ ועשה 700 ימי מילואים. כשאתה סופר 700, אתה בעצם מבין שהאיש הזה היה במלחמה שנתיים. הוא נפטר בנסיבות טרגיות שבועות ספורים אחרי ששירת את המדינה 700 ימים. כל בקשתם של ההורים מאתמול בלילה היא שהוא ייקבר כחלל צה"ל ויקבל את המעמד. וזה דבר שהוא מורכב. היו לנו כבר כמה מקרים כאן בכנסת, אפילו תיקנו את החוק, שיש מצבים שתהיה קבורה בתנאים חלקיים.
טלי, זאת שעת רצון, ודברייך הם שפתיים יישקו וכל מילה בסלע. את הוספת.
אני רוצה לקרוא מכתב שכתבנו היום לשר הביטחון, קבוצת חברי הכנסת, עשרה חברי הכנסת, אבל בבית הזה יש יותר שמבקשים ממנו להתייחס: אנו פונים אליך בנוגע לסיפורו הרגיש ומעורר ההשראה של יהושע ג'וש בון, ובקריאה להכיר בשירותו יוצא הדופן ובנפילתו כחלל צה"ל, ולהעניק לו לוויה צבאית רשמית. ג'וש עלה לישראל מבויסי איידהו, מתוך אמונה עמוקה בציונות ובשליחותו האישית להגן על העם היהודי. הוא שירת בהצטיינות, כפי שטלי אמרה, כצלף בחטיבת גולני – החטיבה שלנו – והיה חייל מסור, ערכי ומוערך. גם לאחר סיום שירותו הסדיר ג'וש לא הפסיק לשרת. הוא המשיך להגן על אזרחי ישראל כמאבטח בעיר העתיקה בירושלים ובשליחויות נוספות מטעם מערכת הביטחון בחוץ לארץ. עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר ג'וש התייצב מייד לשירות מילואים, ושירת במשך 748 ימים רצופים ללא הפסקה.
לא מכיר דבר כזה. אלה אנשים נדירים במדינה. 748 – זה כל השנתיים של המלחמה.
עבר בין חטיבות שונות, וכל עוד חיילים נלחמו, הוא הרגיש שאינו יכול לשבת מן הצד. השירות לא היה בעבורו תפקיד, זאת הייתה זהותו. סבב המילואים האחרון של ג'וש הסתיים ב-29 בדצמבר 2025 – לפני שבועיים. 750 ימים. ב-5 בדצמבר 2025, בידיעת מפקדיו, הוא אושפז במוסד לבריאות הנפש "ויטה" ביהוד, במחלקה סגורה, וקיבל טיפול לפוסט-טראומה קשה, שנגרמה בעקבות כמעט שנתיים של לחימה רצופה בעזה ובלבנון. האשפוז לא תועד, ולא דווח כראוי במסגרת הצבאית, למרות שהייתה רציפות. בזמן שהוא במילואים כבר האשפוז התקיים.
אני אחזור על מה שאמרת, במיקרופון.
באו חברים שלו, מאתמול בלילה הם איתנו.
והחבר שלו בא ואמר גם לטלי וגם לנו, שהוא אמר לחיילים נשואים: צאו הביתה, אני נשאר; הורים לילדים, אני נשאר בצבא.
יש לי רק עוד ארבע שורות: ג'וש נתן את גופו ואת נשמתו למדינה. הוא נשא על כתפיו את כובד המלחמה, עד שלא יכול היה לשאת עוד, ושם קץ לחייו. מותו אינו טרגדיה פרטית בלבד; זהו אובדן של לוחם שהקריב הכול למען ביטחון ישראל. אנו מבקשים ממך, שר הביטחון, לנסות בכל דרך, לפנים משורת הדין, לפעול להכרה מלאה בשירותו, ולהבטיח כי יובא למנוחת עולמים בהלוויה צבאית ראויה, כחלל צה"ל, בכבוד ובהוקרה הראויים לחייל שכזה. ג'וש חי כחייל של מדינת ישראל, ומגיע לו להיות מונצח ולהיקבר כחייל של ישראל.
על זה חתמו עשרה חה"כים, כי רציתי להוציא את המכתב מהר.
אנו נוציא את המכתב, וכל מי שיושב פה, אני יודע שהוא איתנו. זה מסר להורים המדהימים שלו. מפה אנחנו שולחים לכם נחמה, והכנסת לא תשקוט, ותפעל להנצחה הראויה שלו. תודה על הסבלנות.
497 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.