קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לשאלתך, חבר הכנסת שטרן, מכיוון שאצלנו אין טיקטוק, וזה לא מפחיד את הבוחרים שלנו שגפני לא היה ב-22:30, אז הוא לא חייב להיות פה ב-22:30. זה לא מפחיד אותם. זה לא מוריד מהערך שלו ומהעבודה שלו. הוא ישב היום בוועדה מהבוקר ועשה את העבודה שלו. אתה יודע מה? הוא אפילו לא מותקף על זה שהוא מתקזז, זה בסדר גמור.
צר לי שחיים בעולם אחר, אמיתי אני אומר לך.
הציבור החרדי חי בפלטפורמה אחרת.
לא מפחיד אותו. אתה יכול לכתוב עשר פעמים שהוא היה או לא היה, הגיע או לא הגיע. יודעים את העבודה שהוא עושה. דרך אגב, גם אתה יודע את העבודה שהוא עושה.
אני אשמע אותך. אני מקווה שראש האופוזיציה יקשיב.
הבנתי. אתה מדבר ככה. יושב-ראש ועדת הכספים ניהל עשרות שעות דיונים בוועדת הכספים, הציג כאן את הנושא, והאופוזיציה עשתה את עבודתה הנהדרת ומשכה את המליאה לארבע וחצי שעות. עכשיו, מה זה אומר מבחינת עלות–תועלת? שהוא יבוא מחר רענן לדון על המיסים על הרווחים הכלואים. אני חושב שעדיף למען אזרחי ישראל שהוא יגיע מחר לדון – – –
זה סוג דיון אחר. כשאתה מגיע אחרי לילה שלא ישנת, זה דיון אחר. אני רוצה לנצל את הכמה-דקות, ואני מקווה שכולם מגיעים בזמן ונוכל לקיים את ההצבעה בזמן.
הערב הוא יום השנה לפטירתו של ראש הישיבה מרן הרב שטינמן, זכר צדיק לברכה. כשמדברים על דאגה לכלל עם ישראל, הרב שטינמן ממרום גילו, בן 100 וכמה, מה שהטריד אותו – אדם שחי על מנה של דייסה, לא אכל שום דבר אחר, חי בצמצום, חי בבית שאני לא מכיר מישהו פה באזור שהיה חי בבית כזה, ולא הסכים אפילו שישנו במשהו, ולא הייתה לו שום סיבה שלא. מה? מה אתה אומר?
אנחנו ליטאים, אין לנו את הבעיות האלה. איך אמרת, זה משום הימים שהתקצרו ותקופת טבת, זה לא מעניין. אין לנו בכלל עם כל החגאות הנוצריות האלה, אין לנו במספרים הנוצריים.
אבל החיים האלה בצמצום, ללא שום דבר לעצמך, לא למשפחתך, לא לשום דבר, ורק שיהיה אכפת לך מעם ישראל – נסע בגילו המבוגר, היה כבר בן 95, כמו שאמרתי, אדם שחי בקושי על מנת דייסה ביום, נסע לכל העולם לחזק יהודים, כל מי שהיה נכנס אליו. הוא היה מוטרד מיהודים בנהריה, מיהודים בצרפת, מיהודים בארגנטינה, מיהודים בכל מקום יהודי. לדאוג להמשכיות של העם היהודי, זה כל מה שהפריע לו. לא הפריע לו שום דבר. היה מוכן להתמסר לדבר הזה. אז להזכיר אותו כאן היום זה הדבר הנכון.
אני אעבור מכאן בקצרה לנושא הבא. אמר קודם ראש האופוזיציה שהחוק לא דואג לילדים בבאר שבע ולא דואג לילדים אחרים. כן, על אף הטבע הפשוט שבעקבות המלחמה לעשות קיצוצים במשרדים, זה לא נעשה. גם לא – ואתם תראו את זה – גם לא בתקציב 2025. התקציבים כולם, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה, צמחו הרבה יותר מאשר שיעור המדד, הרבה יותר מאשר הטייס האוטומטי. כן, יש גם הרבה יותר השקעה בתקציב. נכון, הפתרון היה בנושא מיסוי, ובעיקר, כמו בדיונים, כמו שאמרתי קודם, מהרווחים הכלואים, במאיון העליון, באלפיון העליון, ולא בדבר הזה. ואני חושב שעל הדבר הזה צריך להודות לשר האוצר, שעשה עבודה נכונה ועבודה טובה במציאות הכלכלית שאנחנו נמצאים בה. זה קודם כול.
כמה זמן יש לנו פה? איפה הם? אופיר, איפה אופיר?
אנחנו מתחילים מחר את חג החנוכה, ובעקבות זה גם ההסדרים במליאה. בחג החנוכה יצא לנו במשך השנים להתבלבל בהרבה מקומות. החג היה מול תרבות. המלחמה שהייתה הייתה בין תרבות יוון לתרבות היהודית: תרבות יוון ייצגה את החשיבות ואת העיקר של הגוף והיהדות ייצגה את העיקר של הרוח, את החשיבות של הרוח מול הגוף. על זה הייתה המלחמה, ועל זה היו צריכים למסור את הנפש. על זה הייתה המלחמה. לכן אנחנו מדליקים לפי בית – – –
את כל הרמב"ם? איפה נעצרת, רק תגיד לי.
לשון בית לא היה ברמב"ם. לשון בית הוספת מאחד המפרשים, זה לא היה. אלה תוספות שהוא הוסיף, לא מלשון הרמב"ם. אין לשון בית. הסיבה שאתה מדליק נר שבת ונר חנוכה זה משום תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם.
אה. שלום בית. לא שמעתי אותך. שלום בית קודם לפרסומי ניסא, נכון. שלום בית קודם לפרסומי ניסא. אבל מה אנחנו מפרסמים? ולמה לפי בית הלל זה "מוסיף והולך"? מה אנחנו מפרסמים בנס חנוכה? הרי הנס של חנוכה לא היה על השמן, הנס של חנוכה היה הניצחון של רבים ביד מעטים, רשעים ביד צדיקים. והיה צריך להוציא באמת, אתה יודע, איזו חרב, שיהיה איזה סמל של חרב, איך שניצחו, סמל של המלחמה, סמל של איזשהו ניצחון. היה שם איזה פרט, הגיעו לבית המקדש, והיה צריך להדליק את המנורה, היה שמן שמספיק ליום אחד, לא הסתמכו על ההיתר שאפשר להדליק. היה אפשר להדליק גם בשמן לא טהור; לא הסתמכו על זה והדליקו. זה היה מרכז הנס? רבים ביד מעטים, רשעים ביד צדיקים, טמאים ביד טהורים, הניצחון של משפחה אחת שהתקוממה מול האימפריה והצליחה מול אימפריה כל כך גדולה, זה היה צריך להיות. ומה אתה אומר – מדליק לי עם נר של שמן בחוץ בשביל להזכיר לנו בדיוק את מה שאמרתי.
המלחמה לא הייתה מי ינצח. המלחמה לא הייתה מול עוצמה. המלחמה הייתה האור מול החושך. המלחמה הייתה על התרבות הזאת שיוון ניסתה להוביל בעולם, שהעיקר זה הגוף והעיקר זה הספורט והעיקר זה העוצמה והחוזק. מול הדבר הזה נלחמה משפחה אחת לבד. כל עם ישראל בלית ברירה נכנע לקונספציה, לא יכול להתמודד מול זה. מול הדבר הזה התמודדה משפחה אחת, כמה אחים, התמודדו בגבורה והצליחו, אף שהניצחון הזה, של טיפת אור – וטיפת האור הזו היא באמת מה שמסמל. אומר בית הלל כשיטתו: מתחילים עם קצת – – –
אני אגיד לך. פעם אחת, אם אתה רוצה באמת להבין את ההבדל, אני מוכן לענות לך על זה. אני מוכן לענות לך על זה. לא היו להם כללי מלחמה. הם לא ידעו כללי מלחמה. מי שיודע היסטוריה – הם לא היו לוחמים בכלל. הם התחילו לא כלוחמים. הם התחילו כאנשים שיצאו ממודיעין, הכריחו את האבא להקריב חזיר על המזבח – על הדבר הזה הוא התקומם. אבל על מה הוא התמודד? קודם כול, על מה? עכשיו, בוא אני אענה לך עוד משהו על הישיבה. בוא, אני אענה לך עוד משהו. תמיד אוהבים לשאול: רגע, כולם למדו בישיבה? כולם היו בכולל? לא כולם. המצאתם דבר חדש בעם ישראל.
נוח במבול נכנס לתוך תיבה. תגיד לי, זו דרך חיים? זו דרך חיים, לחיות בתוך זפת עם בהמות למעלה, זבל למטה? זה דרך חיים? אני שואל אותך, זו דרך חיים? יש מבול בחוץ, אם אתה לא – – –
אבל בוא, תודה, יש מבול בחוץ. לפני 300 שנה הפרלמנט של העם היהודי לא היה נראה ככה. אתה מסכים איתי שלפני 300 שנה לא היה נראה ככה, לפני 400 שנה לא היה נראה ככה. ההתמודדויות בחוץ לא היו. בהתמודדויות צריך לבנות תיבת נוח. בהתמודדויות – אמרתי לך אתמול כבר, בזכות המכירה של האחים, יוסף הציל את כולם מרעב. זה לא הצדיק את המכירה, נכון? אמרנו: יש הסתכלות האחים. זה לא הצדיק את המכירה. אני רק אומר – ונכון, ולקחו נושא מאוד מאוד חשוב לעם היהודי. אבל בואו נהיה כנים, כשמסתובב מבול בחוץ, זה הפתרון. בכל עת זה הפתרון.
אני אשאל אותך יותר מזה. אתה שואל על הישיבה – באיזו זכות בכלל התמודדו החשמונאים, הם היו מבית דוד? מה פתאום הם לקחו את המלוכה? לא מגיעה להם בכלל המלוכה. מה פתאום הם לקחו את זה? כשיש התמודדות, יוצאים מחוץ לכללים. לא אמרתי לך שלא. בכללים הרגילים הכול היה בסדר. כשיש התמודדות, צריך להתמודד מחוץ לכללים הרגילים, הבסיסיים.
באמת? טוב. פיליבסטר של הקואליציה. גם זה קורה לנו.
אז ההתמודדות הזאת היא היום, נכון, היא שינתה כיוון: זה רבים ביד מעטים. נכון, יושבים שם בני הישיבות וחוטפים. נכון שהם לא חוטפים מכות, אבל הם חוטפים הצקות, הם חוטפים שיימינג, הם חוטפים שהופכים אותם ללא לגיטימיים – כן, עודד – מנסים להפוך אותם ללא לגיטימיים, זה בסדר.
אבל בסוף האור הזה מנצח. האור הזה בסופו של דבר מנצח. אתה חושב שהוויכוח על החינוך החרדי התחיל כשישראל ביתנו נוסדה? אני מודיע לך שהרבה לפני כן. הוויכוח על החינוך החרדי קיים מאז קום המדינה. הנאום הזה של לפיד פה נגד החינוך החרדי ונגד ה"בערות", התחיל מאז קודם המדינה, לא התחדש שום דבר. אבל אתה יודע מה מבחן התוצאה, כשאמרו שהדבר הזה לא יחזיק? אני זוכר, לפני 20 שנה, אמרו לי: אין לדבר הזה סיכוי, הוא יחזיק מעמד עוד עשור, עוד שני עשורים. עברנו כבר שבעה וחצי עשורים, והדבר הזה לא רק מחזיק, הוא מתפתח וממשיך להתפתח, ומפתח גם כלכלה, כפי שאתה יודע, ומפתח גם חברה בריאה – עם דברים שצריך לתקן, אבל בסוף, זה לא עוזר, גם ככה זה הולך ומתקדם, מוסיף והולך, כמו שאומר הלל. לא להיבהל, מתחילים עם נר אחד, מתחילים עם בית ספר אחד, מתחילים עם כיתה אחת, והדבר הזה הולך ומתגבר, על אף כל הקשיים ועל אף כל מה שקורה.
מה אתה אומר? זה עוד סוג של תרגיל שאנחנו מכירים, אתה יודע, של מלכודת דבש. אתה אומר: בוא, רק תיכנס תחת כנפיי, תעשה מה שאתה רוצה. אתה יודע שבחלק מהממ"חים לומדים הרבה פחות ליבה מהחינוך העצמאי? אני מאמין שאתה יודע, אני מכיר אותך כאדם שקצת מתמצא. בחלק מהממ"חים – לא לא, לא חלק קטן, חלק קצת גדול – לומדים הרבה פחות ליבה, הרבה פחות מאשר החינוך העצמאי. אבל מה, בוא נעשה מלכודת דבש – נגיד להם: בואו אלינו, ואחרי שיבואו אלינו נתמודד איתם. אם אנחנו לא היינו שומעים בקול גדולי ישראל בקום המדינה, לפני 75 שנה, הציבור של מעל מיליון איש שקיים במדינת ישראל לא היה קיים, ואתה יודע את זה. עם יד על הלב, אתה יודע את זה. זאת הסיבה של המלחמה הזאת בעד הממ"חים. זאת הסיבה של המלחמה הזאת בעד יותר פיקוח של החינוך העצמאי, על התכנים החינוכיים. לא דיברתי על הכלכלי. זאת הסיבה של הוויכוח הזה. אתה יודע טוב כי אם לפני 75 שנה לא היה קם החינוך העצמאי ואחרי זה לא היה קם מעיין החינוך התורני בשנות השמונים, התוכנית המקורית להפוך את כולנו לישראלים כאלה, אתה יודע, כמו כולם, הייתה יוצאת לפועל. והמציאות הזאת שיש היום כמיליון איש שאומרים: לא ניתן שום דבר, שמע ישראל זה הדבר הכי מרכזי אצלנו, כן, ההמשכיות של העם היהודי ושל המסורת היהודית היא הדבר הכי חשוב אצלנו, יותר מכל דבר אחר, זה רק בזכות ששמעו בקול החזון איש, בקול ה"אמרי חיים", בקול עם ישראל, בקול כל אותם האדמו"רים שנלחמו בחירוף נפש על הקמת הדבר הזה, עם כל הקשיים. ואתה יודע את הקשיים האלה, היית במערכת החינוך בירושלים ואתה יודע. ההורים משלמים מחיר יקר מאוד, הילדים משלמים מחיר יקר מאוד, ומהמחיר הזה צומחים.
ממש לא, ממש לא. אתה יודע שלא. אתה יודע שילד בחינוך החרדי הקלאסי מתוקצב הרבה פחות מאשר ילד אחר, גם ברמה העירונית. ישבנו על זה אין-ספור שעות, ואתה מכיר את הנתונים. אחרים אולי לא מכירים; אתה מכיר את זה – גם הרבה פחות במשאב העירוני, גם במשאב של משרד החינוך. כל ילדיי למדו במערכות שכן, לא היו מוכנים – עיריית ירושלים לא הייתה מוכנה לתת להם ניקיון, לא הייתה מוכנה לתת להם שרתים, לא הייתה מוכנה לתת להם שום דבר, ועל אף פי כן שרדו ועברו את המערכת. וככה אתה רואה היום ציבור של מעל מיליון איש שאומר: כן, מבחינתנו זה הדבר הכי מרכזי, ואנחנו מזינים גם ציבורים אחרים, וגם – בשביל האחריות הכלל-ישראלית זה מגדלור לאחרים. זאת האמת, בסופו של דבר. אז אתה יכול לנסות לעשות את זה מכאן, לעשות את זה משם – – –
זה בסופו של דבר מה שנותן, וזה עולה פחות כסף למדינה. אני אומר לך כמי שהיה ראש עיר חרדית, זה עולה למדינה ולרשויות החרדיות הרבה פחות כסף. מחלוקת בין עליזה ליושב-ראש הקואליציה, מה לעשות? אופיר, אתה מסבך אותי עם עליזה.
רבותיי, החוק הזה, במסגרת המציאות של מה שמדינת ישראל עברה בשנה האחרונה, הוא חוק נכון, הוא חוק טוב. בגלל הדיונים על חלקיו האחרים של החוק פיצלנו אותו משאר החוק. הנושא של מס שבח יבוא לדיון נפרד. הנושא היחידי שיבוא כרגע זה מס יסף ועצירת עדכוני המס, זה הסעיף היחידי שיבוא. אני מבקש מחברי הכנסת – אני יודע שזה בחלל ריק, הקואליציה תעשה מה שהיא צריכה והאופוזיציה מה שהיא צריכה, אבל אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד. תודה רבה.
1,936 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.