קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להקריא כאן דברים שאמרה השבוע שרית זוסמן מעל קבר בנה במלאת שנה לנפילתו: פה נטמן זהב טהור, כך אמרתי כאן לפני שנה בדיוק. אני יודעת מי אתה, בן זוסמן. זכיתי, זכיתי, זכיתי, לגדול איתך 22 שנים, ולכן זה מה שאמרתי.
שנה שלמה נשאתי אותך בליבי ונדדתי איתך לאורכה ולרוחבה של הארץ היפה שלנו וסיפרתי על מי שאתה בפני אנשים, נשים וילדים. היית איתי כשדיברתי בכנסים, באספות, בעצרות, מול מלא אזרחים ואזרחיות שהחליטו לצאת מהבית ולפעול, להשמיע קול, לעשות ולדרוש טוב למדינת ישראל. דיברתי אותך. גם אתה יצאת מהבית, בדיוק כמותם.
היית איתי כשדיברתי בתקשורת. ביקשו ממני לעודד ולהרים את רוח העם. זה אתה, בן, שעודדת יחד איתי, שנתת חיזוק ואמונה בצדקת הדרך. זה אתה שנתת לי מילים על הזכות להיות חלק. פה נטמן זהב טהור, אבל הזהב הזה לא רק נשאר פה באדמה. אני מרגישה אותו מסתובב בעולם כולו, בכל אחת ואחד מאיתנו. זה הזהב שבמשפחות המדהימות שלנו שתומכות בנו; הזהב שבחברות ובחברים שלנו שהרימו אותנו על הרגליים; הזהב שנמצא בחברות ובחברים הרבים של בן, כל חבר וחברה שמלווים אותנו, מצחיקים אותנו ודואגים לנו ברוך ובאהבה.
מרחק קטן כל כך – מרחק נגיעה, רגע – מפריד מהמקום שבו נולדת, בית חולים שערי צדק, שנמצא פה ממול, למקום שבו אתה מונח למנוחת עולמים, הר הקודש, הר הרצל. רגע, רגע אחד לקח לך להחליט שאתה לוקח את הרגליים ויוצא להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל. רגע אחד לקח לנו, לצבי, למיקה, לבועז ולי להחליט שאנחנו נחיה חיים. רגע אחד מפריד ממקום של נוחות, למקום של מחויבות. רגע אחד מפריד מלא לעשות כלום ללהיות אקטיבי ובעל השפעה. רגע אחד לוקח לאדם להחליט אם לקחת חלק בבניית ותקומת עם ישראל או לשבת על הגדר. רגע אחד נדרש לחשוב איזו מילה יוצאת לי מהפה ואיך אני יכולה לנסח אותה מחדש. רגע אחד לוקח לנבחר ציבור להחליט מה הוא כותב, צועק, אומר, פועל ועל טובת מי הוא חושב. רגע אחד לוקח לאיש תקשורת להחליט מה הוא בוחר להבליט ומה לא, למי ולמה הוא נותן במה. רגע אחד של בחירה.
לפני שנה ביקשתי כאן מנבחרי הציבור שלנו שיהיו ראויים לרוח הישראלית שבטנק ושבעורף. יש כל כך הרבה אחריות בידיים של נבחרי הציבור שלנו, במילים שלהם, והרבה מדי מהם, לצערי הרב, מנצלים זאת לרעה. זה חייב להיפסק. זה ייפסק אם נתעקש על זה, וזה לא משנה באיזה צד אנחנו. אנחנו חיים בין בני משפחה וחברים שלא חושבים כמונו, והם לא האויבים שלנו. אנחנו שומעים על דוכן הכנסת, בוועדות, ברשתות, מפי הנבחרים, שאנחנו כן אויבים. זה לא נורמלי. אמרתי לפני שנה: לסיפור שלנו יהיה סוף טוב. אני מאמינה בזה באמונה שלמה. אנחנו כותבים את הסיפור, אנחנו לא ניתן שיכתבו עבורנו. זה הפרק שלנו.
עד כאן המילים של שרית. כשהקשבתי ליד הקבר של בן, חשבתי שנכון שהם יישמעו גם כאן, בכנסת, בדוכן, במליאה. חשבתי שטוב שישמעו אותן בכל בית בישראל, בכל מקום שבו כותבים את הפרק הנוכחי בסיפור הישראלי. יהיה זכרו של בן ברוך.
472 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.