קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי אותך – אם אני לא טועה, תקן אותי – שאמרת לו: אם הם רוצים ללמוד שם, למה שלא יגורו שם?
לא, אני התחלתי עם הנאום שלי. זאת שאלה נורמלית?
מה קרה לך? כאילו, מה המניע לשאלה הזאת? כאילו שהתלמידים האלה הלכו ללמוד שם כי הם – – –
אדוני, לא, תקשיב לי, תקשיב לי.
אתה לא מבין שאין קשר? אין קשר לסוגיה הלאומית.
סטודנטים באשר הם סטודנטים מסיימים את הלימודים בבתי הספר, ואז יש להם שאיפות ללמוד באקדמיה. עכשיו, מה עדיף להם? ללמוד באוניברסיטאות כאן בישראל, ולשלם שכר לימוד 15,000 שקלים? זה שכר הלימוד השנתי.
או ללכת לשלם 60,000, 80,000, 100,000 שקלים אם הם לומדים למשל רפואה.
באוניברסיטאות שם. שם האוניברסיטאות הן פרטיות, הן לא מסובסדות. אתה מבין?
ולכן, אם הוא הולך ללמוד באוניברסיטת אל-קודס או בא-נג'אח או בכל מוסד אחר, בג'נין, זה מחוסר ברירה, כי הוא לא מתקבל ללימודים באוניברסיטה העברית או בטכניון או בבן-גוריון. אז או שהוא נוסע לאירופה או שהוא נוסע לירדן או שהוא נוסע לאוניברסיטאות הפרטיות בגדה המערבית.
ואז, שתבין, כל סטודנט בישראל מסובסד מדי שנה ב-30,000 שקל. הסטודנט הזה שהולך ולומד בכל אוניברסיטה מחוץ לגבולות ישראל, קודם כול הוא חוסך למדינה 30,000 שקל. אחרי שלוש או ארבע או שש שנים הוא חוזר רופא, מהנדס, רוקח, אח, ומשתלב בשוק העבודה. הוא תורם ישירות לשוק העבודה, ועושה את המטלה שלו בצורה הטובה ביותר. אז מצד אחד, המדינה חוסכת; מערימה קשיים כאשר הוא חוזר בלקבל רישיון עבודה – אם זה רופא או אח או רוקח או טכנאי רנטגן או משהו אחר – ועכשיו אתה בא בטענה אליו, כי יש לו שאיפות להתקדם בחיים, וללמוד השכלה גבוהה ולרכוש מקצוע? אתה בא אליו בטענה?
חוץ מזה, מה הזלזול הזה בקשר בין האזרח הערבי למולדתו, ליישוב שלו, לשכונה שלו, לבית שלו?
מה, יש לך קשר ללאום שלך, ואין לי קשר ללאום שלי – –
איפה הלאום והמולדת שלי? לא במר'אר? לא בגליל? לא במשולש? לא בנגב?
יש דבר מקומם מאוד. אלה אזרחי מדינת ישראל. יש להם כבר קשר למדינת ישראל. הם אזרחים, הם באים ותורמים בכל התחומים, ורוצים להשתלב ורוצים להתקדם בחיים, ומשרתים אותך כמו שהם משרתים אותי בכל מקום – בבתי החולים ובאתרי עבודה. ואז אתה בא בטענה – שיגורו שם, שיעבדו שם. מה זה צריך להיות? כאילו, מה ההיגיון הזה? מאיפה הבאת את מערכת הערכים הזאת?
זה לא מאפיין את העם היהודי ולא את הערכים היהודיים – –
– – ולא את הדת היהודית. הגזענות הזאת היא זרה, היא זרה לעם היהודי ולדת היהדות. אתם לא מייצגים את הערכים האלה; אתם מייצגים גישה לאומנית, גזענית, ולצערי אפשר להגיד גם פשיסטית. אתה בא אליו בטענות?
מה שצריך לקרות, חברים – אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו ילמדו באירופה ולא ילמדו בגדה ולא ילמדו בירדן. אנחנו רוצים שהם ילמדו כאן. כאן. אני למדתי באוניברסיטה העברית, בהדסה, אחרים למדו בטכניון, במכללות רבות וכו'. תואיל בטובה המדינה להקים עוד אוניברסיטאות. זה לא יכול להיות. הינה, יש כמה אוניברסיטאות, וזהו, ונגמר העניין. לא שומעים על פתיחת אוניברסיטאות חדשות, לא בתי חולים חדשים, שום דבר, כאילו שהחיים נעצרו. למה לא להקים אוניברסיטה חדשה בנצרת, למשל? למה לא להקים שם? ואז אתה קולט אקדמאים ומפריח את המקום שם, קולט סטודנטים שם. במקום ש-20,000 סטודנטים ערבים, 20,000, לומדים בחו"ל, למה שלא ילמדו בישראל?
אפילו מי שבא בטענה שהסטודנטים האלה גרים שנה, שנתיים, ארבע, חמש בגדה, ואז כאילו שהם חוזרים עם גישה לאומנית – קודם כול, זה לא נכון, אבל בהנחה שזה נכון, אז טובת המדינה היא שתקים מוסדות להשכלה גבוהה והכשרה וכו' ושילמדו כאן, ואתה לא צריך לחשוף אותם לגישות לאומניות. בסדר? זה ההיגיון הבריא, וגם מבחינה כלכלית זה משתלם לך.
זה משתלם לך. מה עדיף? למרות שרמת ההשכלה – אנשים לא מבינים. אומנם המחקר באוניברסיטאות בגדה המערבית – לא קיים מחקר שם, שם יש רק לימוד. מלמדים לפי סיסטם אנגלי, למשל בתחום הרפואה. הם חוזרים רופאים טובים. אתה לא מתפשר על הרמה.
אבל גם בהיבט הזה, עדיף שהם ילמדו כאן. אנחנו כן רוצים שהמדינה – מה זה רוצים? אנחנו דורשים ואנחנו נדרוש את זה בהזדמנות הקרובה. כשתהיה לנו הזדמנות להיות בקואליציה, להיות בממשלה, להשפיע על מדיניות הממשלה, אנחנו נדרוש להקים אוניברסיטה בנצרת וגם בנגב. למה שלא תהיה עוד אוניברסיטה? זה משתלם מבחינה כלכלית. אתה מכשיר אנשים, אתה מקדם אנשים. אני לא מבין.
נותרו לי שתי דקות, ואני רוצה לברך את אזרחי המדינה הנוצרים ואת הנוצרים בכלל בעולם. הערב הוא ערב חג המולד. תרשו לי לעבור לערבית, כי רוב הנוצרים כאן מדברים ערבית, אז אני רוצה לפנות אליהם בשפה הערבית ולברך אותם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הלילה הוא ערב חג המולד המבורך, ואנו מנצלים את ההזדמנות הזאת לברך את אנשינו בני העדה הנוצרית, האחים הנוצרים בארץ, בברכת חג שמח, חג מבורך. אנחנו מבקשים מהאל יתברך שמו שיעניק לכם בטובו כל טוב, ברכות, ביטחון, בטיחות ושלום בכל רחבי הארץ, ושימשיך להיות הקשר שלנו והמרקם החברתי שלנו בחברה הערבית בין בני כל העדות, הנוצרית, הדרוזית והמוסלמית – קשר של אחווה, קשר של שיתוף פעולה, קשרים של סובלנות, קשרים של אהבה בינינו. אנחנו שותפים בכאב ובתקווה. החברה הערבית שלנו סובלת מהרבה משברים, ואני בטוח שנוכל להתגבר יחד על כל המשברים האלה, שנחזק את החברה הערבית שלנו בכל המגזרים, בכל הקבוצות, בכל הזרמים, ושנגן על הקיום שלנו, נגן על הזהות שלנו, נגן על הזכויות שלנו, שנחזק את הקיום הזה ונבנה עתיד טוב יותר לכל בנינו ובנותינו. אז חג שמח. שבכל שנה כל האחים הנוצרים בעולם יזכו לחגוג בשמחה את האירוע הזה, ושבכל שנה גם העם הפלסטיני שלנו יהיה בטוב – העם אשר סובל מאסון, מנכבה חדשה. שבעזרת השם המלחמה הזאת תסתיים ושישרור הביטחון וגם השלום לאורך כל הארץ שלנו. ויהי עליכם השלום וחמלת האל וברכותיו.)
932 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.