קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 445 ימים שאחינו, בנינו ובנותינו נמצאים בעזה, נמקים בשבי. אף נושא שעולה כאן על סדר-היום אינו חשוב יותר ולא דחוף יותר מאשר שחרור החטופים וחזרתם הביתה. חייבים להחזיר את כולם בהקדם האפשרי. רק היום בבוקר נודע לנו שחנה קציר הלכה לעולמה. היא הייתה בת 77, חזרה מהשבי בעסקה לפני שנה וקצת, תושבת ניר עוז. כרמית בתה סיפרה שמאז לא התאוששה ולא עמדה בסבל הנוראי, מאז 7 באוקטובר. בנה של חנה אלעד גם נחטף ונרצח בשבי. רמי בעלה של חנה נרצח בטבח. יהי זכרם ברוך.
כמה סבל וכאב עוד ייפלו עלינו, על עם ישראל? בימים האלה אנחנו נפרדנו גם מאיש מאוד מאוד חשוב לחברה של דוברי הרוסית, אדוארד קוזנצוב. אני רוצה לספר לכם כמה מילים עליו. רק אתמול ליווינו אותו בדרכו האחרונה. זה היה איש חשוב, מתנגד למשטר הסובייטי, אסיר ציון, מחשובי המנהיגים של תנועת המחאה למען העלייה מרוסיה הסובייטית, עיתונאי, סופר, פעיל חברתי.
אדוארד קוזנצוב היה יליד 1939. הוא החל את פעילותו הפוליטית בשנות השישים, ימים שבהם הממשל הסובייטי מנע מיהודים לצאת מהמדינה. בשנת 1970 הצטרף קוזנצוב לקבוצה של יהודים ציונים ויחד הם תכננו מבצע בריחה נועז מברית המועצות, מבצע שזכה לכינוי "מבצע חתונה". מטרת המבצע הייתה לעורר את דעת הקהל העולמית על מצבם של יהודי ברית המועצות. במסגרת המבצע ניסה קוזנצוב לחטוף מטוס קל ללא נוסעים בשדה התעופה בלנינגרד, סנט פטרבורג היום, במטרה להטיס אותו לישראל, אולם המבצע נכשל. חברי הקבוצה נעצרו ונידונו לעונשי מאסר כבדים, וקוזנצוב עצמו נידון למוות בגין בגידה במולדת. בעקבות לחץ בין-לאומי עצום עונשו הומתק ל-15 שנות מאסר. במשך תשע שנים ישב קוזנצוב בבתי כלא ובמחנות עבודה בתנאים מאוד מאוד קשים, עד ששוחרר ב-1979 בעסקת חילופי שבויים בין ברית המועצות לארצות הברית. עם שחרורו עלה כמובן לישראל.
בישראל קוזנצוב היה מהעיתונאים הבולטים בעיתונות בשפה הרוסית. הוא היה העורך הראשי בשנות התשעים של העיתון וסטי, שהיה העיתון החשוב והנקרא ביותר בקרב העולים החדשים דוברי הרוסית. ב-2017 קיבל פרס מפעל חיים מערוץ 9 על תרומתו לעיתונות בשפה הרוסית. קוזנצוב גם כתב ספרים רבים, וביניהם הספר "אני אזרח ישראל! יומן מהכלא". בספר הוא מתאר את חוויותיו הקשות כאסיר ציון. גם הספר הוא עדות היסטורית ייחודית על תקופת המאבק של אסירי ציון בגולה. לצד כל אלה פעל קוזנצוב למען קידום ערכי חירות וצדק וחיזוק הקשרים בין קהילת יוצאי ברית המועצות בישראל לבין החברה הישראלית. עבורנו, קהילת יוצאי ברית המועצות לשעבר, זהו אובדן כבד. שמו ייזכר לעד כאחד מאסירי ציון הבולטים והחשובים ביותר. יהי זכרו ברוך.
אדוני היושב-ראש, אתמול שמעת אותי בנאום בן דקה. חשפתי את הנושא – –
– – של חלוקת כרטיסי מזון לאזרחים ותיקים נכים. אני רציתי להקדיש – יש לי עוד כמעט חמש דקות – לנושא הזה, כי הוא היפר-חשוב והיפר-קריטי, ועכשיו הזמן אוזל, החלוקה כבר מתבצעת, החלוקה של כרטיסי מזון שמחלק עכשיו משרד הפנים, וקבוצת האוכלוסייה הזאת שוב לא נכנסה כזכאית לקבלת התמיכה הזאת.
אנחנו יודעים שבעבר החלוקה הייתה מנוהלת על ידי משרד הפנים. לאחרונה הנושא הזה הועבר לקביעת קריטריונים למשרד הרווחה. אני פניתי גם לשר הפנים, גם לשר הרווחה, פניתי גם ליושב-ראש ועדת הרווחה, לישראל אייכלר. כולם מכירים את הנושא, ואתם יודעים, אין שום שינוי. או שמתעלמים או שלא מבינים ולא רוצים להתעמק או שפשוט מזלזלים בקבוצת האוכלוסייה הכי חלשה במדינה. הבעיה הזאת ידועה עוד מלפני מלחמת חרבות ברזל. אזרחים ותיקים אשר סובלים מבעיות בריאות קשות הוכרו כנכים עוד לפני הגעתם לגיל הפרישה ומשתייכים רשמית לקבוצת האוכלוסייה החלשה ביותר מבחינה כלכלית-חברתית במדינה שלנו. האנשים האלה מקבלים את קצבת הביטוח הלאומי הכי נמוכה מכל הקצבאות שמשלם הביטוח הלאומי לאזרחים הוותיקים. הם מקבלים עוד פחות מאלה שצברו ותק בעבודה ופחות מאלה שזכאים לקצבת זקנה והשלמת הכנסה.
אז מה הסיבה שאזרחים ותיקים שהוכרו כנכים לא זכאים לקבל סיוע באמצעות כרטיס מזון נטען ואינם נכללים בקריטריונים? תסבירו לי אתם מה זה, אפליה או פשוט סיבה טכנית שלא מתוקנת? בכל מצב, הנושא חייב להיות מטופל ובהקדם. על פי הקריטריונים של משרד הפנים שהיו מקובלים עד עכשיו, אזרחים ותיקים שמקבלים קצבה עם השלמת הכנסה מוגדרים כזכאים לתווי מזון או כרטיס מזון. אלה שסובלים מנכות אינם מדווחים כזכאים. אזרחים אלה גם זכאים להנחה בתשלום הארנונה, 100% הנחה. זה היה קריטריון חשוב למשרד הפנים, אבל זה לא עזר, וזאת לא הייתה סיבה לכך שהם ייכללו כזכאים לכרטיס.
עלינו להבין, אולי זאת מדיניות מכוונת, אולי הממשלה תבין שצריך לתקן את המדיניות הזאת. פשוט היא פוגעת בקבוצת האוכלוסייה הכי חלשה בחברתנו. אזרחים ותיקים עם נכות אינם מתמודדים רק עם מציאות כלכלית קשה אלא גם עם אתגרים רפואיים ופיזיים שמכבידים עליהם עוד יותר. היעדר הזכאות לכרטיס מזון מותיר אותם ללא תמיכה, שיכולה להיות פשוט חיונית לאיכות חייהם, וגם יכולה לסייע להם לשמור על כבודם העצמי.
אני קוראת מכאן לשר הרווחה, לשר הפנים, ליושב-ראש ועדת הרווחה ולכל מי שיכול להיות מעורב בסוגיה הזו לתקן את הקריטריונים האלה באופן מיידי, כך שלא ייווצר מצב שבו מתקיימת אפליה דה פקטו, ודווקא האנשים החלשים ביותר נופלים בין הכיסאות ולא מקבלים את העזרה שהם כל כך זקוקים לה. יתרה מכך, יש לדון גם בתהליך חלוקת כרטיסי מזון. זה נושא בפני עצמו. תוך כדי טיפול בפניות הציבור ללשכתי נודע לי שישנם אזרחים שמוגדרים כזכאים ולא קיבלו בפועל כרטיס או שקיבלו כרטיס ריק מכסף.
מדינת ישראל נמדדת קודם כול לפי האופן שבו היא מתייחסת לאוכלוסיות המוחלשות בתוכה. זה אחד מאבני היסוד של הערכים היהודיים שלנו. אנחנו בבית הזה צריכים לנקוט את הצעדים הנדרשים בשביל להיטיב עם אותם אזרחים ולהיות חברה שוויונית וצודקת. צריך להבטיח את זה שהאזרחים שזכאים לעזרה יקבלו את המגיע להם ולא ייפלו קורבן לרשלנות מצד המדינה. תודה רבה.
875 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.