קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את התעשייה הישראלית בראשות השר ברקת וגם אחרים. לאחרונה הוקם כאן בבית מפעל חדש, מפעל לפלסטרים. אתה שומע, אבי דיכטר? יש לנו מפעל חדש לפלסטרים. שום דבר לא עובד, אז בואו נשים עליו פלסטר.
בוא נתחיל ממערכת החינוך: צפיפות בכיתות; הסכם שכר גרוע למורים; תוכניות לימוד מיושנות; התוצאות במבחנים הבין-לאומיים שלנו הן זוועה; התוצאות במבחנים הפנימיים שלנו הן זוועה; הפערים שלנו ביחס למדינות המפותחות הולכים וגדלים; אפשרויות העסקה למורים לא השתנו; המערכת לא מצליחה להתמודד עם עשרות אלפי מפונים. רק היום שמענו בדיון על מערכת החינוך בצפון על הבעיות הנפשיות, על הילדים שמתמוטטים, על אלה שנשארו בבית, שהחינוך שלהם יותר גרוע מאלה שהתפנו.
אבל מה הפתרונות? פלסטרים. מדביקים פלסטר. אז ככה, הרי יש לנו ארבעה שרי חינוך. אז חיים ביטון מטפל בחינוך החרדי, הוא שם בצד פלסטר של 1.6 מיליארד שקלים שאסור לגעת בהם. מהכול אנחנו נקצץ, אבל זה מיועד להסכם אופק חדש שלא הולך לקרות. הינה פלסטר גדול. יש לנו את אבי מעוז, הוא קיבל פלסטר קטן, 2 מיליון שקלים לטובת תוכניות צנזורה לחינוך החילוני. איזה יופי. אורית סטרוק מקבלת ים של פלסטרים, כי היא, כידוע לך, אדוני היושב-ראש, מהמפלגה הנכונה. אין בעיה במשרד שלה. וקיש? רק לקיש לא נשאר. זה המצב במערכת החינוך היום, עם הפלסטרים שמנסים להדביק. אבל המערכת חולה.
אותו הדבר – פלסטרים במערכת התחבורה. יש לנו שרת תחבורה מעופפת. היא מעופפת לכל העולם – לסרי לנקה ולעוד ארצות שדורשות את תשומת הלב שלה. אבל הפקקים בישראל, התחבורה הציבורית, התשתיות, המחירים שעולים, פקקי תנועה אין-סופיים – כל זה לא נעצר. אה, אולי בתאונות הדרכים היא תטפל? לא. שיא רב-שנתי של הרוגים בתאונות דרכים; בעיה בביטחון האישי של אנשים בעקבות זה. אז מה עושים? מדביקים פלסטר פה, פותחים איזה מחלף שם. טיפול בבעיות השורש אין, פלסטרים – למכביר.
יוקר המחיה: מדינת ישראל הולכת ונהיית יקרה יותר ויותר. נכון, תקופת מלחמה – צריך לטפל בזה. אז מה עושה שר הכלכלה, שחלק מהתחום הזה הוא באחריותו? הוא מציע שנשים מחירים רק על המוצרים שעולים. מה נעשה עם זה? הרי כבר אין סימון מחירים – הסכמת לזה. אז מה, נטוס לפראג להביא תמציות של תה? מה אנחנו עושים? אין פה שום פתרון מהותי מבני.
פעם היה פה סרט "שיטת הסלמי" – אז זה בעצם תקציב המדינה, אדוני היושב-ראש. כן, יו"ר המפלגה שלך. פעם חמישית שאנחנו מביאים פה תיקון תקציב, וזה לא גזרת גורל. מה, לא ידענו שהכסף האמריקני לא יגיע השנה? לא ידענו שאם לא מורידים 5.4 מיליארד כספים קואליציוניים אז דירוג האשראי יורד, ואז ממילא אנחנו צריכים לשלם יותר ריביות, ממילא יש לנו פחות כסף? אין, אנחנו לא מוכנים לטפל בבעיות, באמת שלהן, וכבר הזכרתי 1.6 מיליארד שמחכים לרשתות החרדיות, שלא יקבלו אותם. אז אין מה לעשות, שמים פלסטר ועוד פלסטר, והינה, אנחנו מעבירים עוד חוק תקציב, אבל אנחנו לא מטפלים בבעיות האמיתיות, ובסוף מכוני הדירוג מביעים את חוסר האמון שלהם, ואזרחי ישראל נאנקים כשהם הולכים לסופר.
אז זה היה בכלכלה, אבל מה עם הביטחון? תגידו – הביטחון נהדר. שר הביטחון צעק שחסרים חיילים. מה נעשה, נביא חיילים? מה פתאום, נפטר אותו – יואב גלנט, לך הביתה. אה, עכשיו הבעיה תיפתר, עכשיו אין, כבר לא צריך חיילים. חיילי המילואים טוחנים מאות ימים. מה נעשה? ניתן להם קצת הטבות, כדי שיבכו פחות, ונגיד: טיפלנו בכם. רגע, מכסות? רגע, נוציא כמה חרדים מהבית הנוח שלהם ונגייס אותם? זה לא. חוק גיוס – אנחנו עוד מחכים, שבוע עשירי למושב הזה, עוד לא ראינו.
אנחנו רואים ששום סנקציה לא ננקטה עד עכשיו. 14 וחצי חודשים מתחילת המלחמה – גיוס החרדים ב-14 וחצי החודשים האלה מדשדש, שלא לומר הולך אחורה. מישהו עשה משהו? אבל מה? מחר יביאו לוועדת החוץ והביטחון דרישה להאריך את צווי 8. למה צריך להאריך את צווי 8? כי לא מוכנים לטפל בבעיות האמיתיות. הינה פלסטר: קחו צו 8, תטחנו עוד כמה חטיבות מילואים, אבל לטפל בבעיות? לא. בשביל זה יש פראיירים.
וככה, הזכרתי את תקציב המדינה, ואתה יודע, אם כבר מדברים על תקציב המדינה, אנחנו עוד רגע בחנוכה, אז אני רוצה לומר לך משהו, אדוני היושב-ראש. תקציב המדינה הוא לא נס פך השמן. מה לעשות, אנחנו לא נכניס פנימה את התוצרים שיש לנו ונקבל שמן לשמונה ימים. אם לא נקצץ, לא יהיה כסף.
לא מצליחים להעביר את מס היסף במלואו, אז עוד מעט יעשו קיצוץ פלאט לחלק מהמשרדים, כי כשקשה לקבל החלטות, זה מה שעושים – מקצצים רוחבית. אז הציבור ישלם יותר. ואתם יודעים מה עצוב? שמי שיותר עני ישלם יותר, כי ככה זה כשאתה לא מקבל החלטות קשות. הארנונה עולה, המים עולים, החשמל עולה, המע"מ עולה, הכול יעלה ועולה, ועוד שבוע אזרחי ישראל יחטפו טלטלה בכיס. ולמה? כי ממשלת ישראל הזו לא מוכנה לקבל החלטות קשות. מה עושים? פלסטרים.
אז ככה נראה החינוך, ככה נראית הבריאות, ככה נראה הביטחון, כך נראית הכלכלה, כך נראות גם התשתיות שלנו. פעם, אמרתי, קראו לזה שיטת הסלמי, והיום זה פשוט פלסטר על גבי פלסטר.
אדוני היושב-ראש, יכולתי לדבר המון על מפעל הפלסטרים, אבל אני חושב שמן הראוי להקדיש לפחות חלק מהזמן שלי לאחינו החטופים. אני רוצה להקריא מהגמרא במסכת עבודה זרה, דף ח'. אני אתרגם, ברשותכם, במקומות שזה מופיע בארמית. "אמר רב חנן בר רבא: קלנדא שמונה ימים אחר תקופה, סטרנורא שמונה ימים לפני תקופה" – שני השמות האלה הם שמות של חגים מהתקופה העתיקה. "וסימנך" – מה הסימן שהוא מוצא לזה בכתוב? הגמרא אומרת: "אחור וקדם צרתני". כאן מביאה הגמרא – עוד מעט נבין מה זה אחור וקדם, אבל כבר אני אגלה לכם שאנחנו בקדם. מה זאת אומרת? אחור וקדם זה לפני ואחרי. מה זה לפני ואחרי? לפני 21 בדצמבר, היום הקצר בשנה – אתמול, אז אנחנו עכשיו ביום שאחריו.
על מה מדברת הגמרא? "תנו רבנן", שנו רבותינו, "לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך" – כלומר אדם הראשון ראה את הימים האלה שלפני 21 בדצמבר ואמר: ואללה, כנראה שהשמש הולכת לכבות, כי היום הולך ומתקצר, הוא לא ראה תופעה כזאת. הוא קיבל אחריות. שים לב, אדם הראשון לא אמר שזו אשמת הפרקליטות, הוא לא אמר שזה מבקר המדינה, הוא לא אמר שזה הבג"צים, הוא לא אמר שזה השופטים, הוא לא האשים את הצבא ולא את השב"כ ואפילו לא את היועצת המשפטית לממשלה. כשהוא ראה שהיום מתמעט והולך, "אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עליי מן השמיים". אתה יודע, אדוני היושב-ראש, ישבתי היום בוועדת החוץ והביטחון, ושמעתי את דובר צה"ל אומר – הוא כבר אמר את זה קודם בפומבי: "טעיתי". איזה מרענן זה לשמוע בן אדם אומר: טעיתי. לא: אני אחראי ולא אשם. לא. לוקח אחריות.
אז אדם הראשון לוקח אחריות ואומר: כנראה, אם הימים הולכים ומתקצרים – זו האחריות שלי, לא נהגתי כראוי. "עמד וישב שמונה ימים בתענית ובתפילה", כלומר הוא מתענה ומתפלל. זה קרה עד 21 בדצמבר, ואז מה קרה? הגיע היום – 22 בדצמבר.
הוא ראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, הוא ראה את הימים מתחילים להתארך.
אמר: מנהגו של עולם הוא. הוא הבין את המחזוריות, שיש לך שמש, ירח, כוכבים – מחזוריות, ימים מתקצרים, ימים מתארכים. הלך ועשה שמונה ימים טובים. כלומר, בעצם הגמרא אומרת לנו שבימי קדם, עוד לפני חנוכה, היה בימים האלה של סוף השנה הלועזית, סביב 21 בדצמבר, חג של שמונה ימים. חג של שמונה ימים שמה הנושא שלו? האור. זה חג האור הקדום.
"– – עשאן לאלו ואלו ימים טובים", כלומר הוא קבע בימים האלה של סוף דצמבר חג של שמונה ימים, כך מספרת לנו הגמרא. הרב יואל בן נון חידש בספר שהוא כתב כבר לפני כמעט 30 שנה שזה בעצם הסיבה שאנחנו רואים אצל כל העמים, גם אצל הנוצרים את הכריסטמס, גם אצל היהודים את חנוכה, וגם עוד לפני כן, בחגי עבודה זרה – גם כן חגי אור בסוף דצמבר. אז כך אתה רואה בעצם שהימים האלה – אתה רואה שבירושלים עושים פסטיבל האור כבר כמה שנים. כלומר נכון, לנו יש את החנוכה המיוחד שלנו, אבל הוא מתכתב, הוא דומה, הוא בן דוד של חג האור – – –
הגמרא מסיימת ואומרת: "הוא עשאן לשם שמיים, והם קבעו לשם עבודת כוכבים". בואו נבדיל: הגויים קבעו את זה כחג של עבודה זרה – אנחנו קובעים את זה כחג של אור, כחג שאנחנו מקדשים את שמו של הקדוש ברוך הוא.
עכשיו אני רוצה לומר, לא סתם פתחתי עם החטופים. הימים האלה הם ימים שיש בהם חושך ואור המשמשים בערבוביה, ימים שהעולם מתקצר והעולם מתארך. אנחנו שומעים כבר כמה שבועות, שלא לומר חודשים, שמועות ודיבורים על עסקת חטופים. יוצאים פרסומים כל הזמן: מישהו מטרפד, מישהו מקדם. נאמנים עליי דבריו של גדי איזנקוט שעסקה כזאת הייתה בשלה כבר בחודש מאי. אני מאמין לגדי. הוא אומר את הדברים פעם אחר פעם וכמוהו גם אנשים אחרים שהיו.
אבל עכשיו אנחנו בסוף דצמבר, ימים שבהם החושך נגמר והאור מתחיל, גם אם אנחנו לא רואים את זה בעיניים. אני רוצה לבקש, להתחנן, להתפלל, שבימים האלה של האור, הימים האלה של חג החנוכה, ימים שבהם העולם עובר מתהליך של החשכה לתהליך של הארה, שאנחנו, מדינת ישראל, נמצא את הדרך, כל דרך, להביא חזרה את 100 החטופים הביתה; לעשות עסקה – שתהיה עסקה כואבת וקשה, כמו שקודמותיה היו קשות – ונחזיר את 100 החטופים הביתה, מי לקבורה ומי לשיקום. שנדע לתת לעם ישראל את היכולת לצאת מהמצב הזה, כי לא נצא ממנו עד שאנשים לא יחזרו. לסיים את המלחמה בתנאים שטובים לנו, אבל כן, לשלם את המחירים שנצטרך, תוך כדי שאנחנו שומרים את השליטה הביטחונית שלנו בעזה. אני חושב שזה אפשרי. אני שומע שזה אפשרי. אני שומע שזה היה אפשרי גם קודם, אבל בוודאי ובוודאי עכשיו. חג החנוכה צריך להיות חג של חירות, חג שאנשים יוצאים בו מחושך לאור. כשאנחנו נדליק מחר את נרות החנוכה, אנחנו צריכים לבקש, להתחנן ולדאוג שעד סוף חג החנוכה החטופים יהיו איתנו ויצאו משם. אני אומר כאן: אנחנו נדע לתת את הגב, את התמיכה לממשלה, את כל מה שצריך, כדי שהדבר הזה יקרה במהרה בימינו אמן. שיהיה לנו חג חנוכה שמח ותקציב קצת יותר טוב. תודה.
1,593 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.