קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, אני רוצה דווקא להתחיל מהמקום שבו מיכאל סיים. אנחנו כמובן בעד לסיים כבר עכשיו את המלחמה ולהחזיר את החטופים, עד לסיים את ההשתוללות הקיימת מזה שנה ושלושה חודשים. המלחמה העכשווית בעזה היא מלחמה סתמית ללא שום מטרות צבאיות, ומי שמשלם את המחיר היקר שלה הם הילדים, הנשים, האזרחים התמימים, שאין להם ולא היה להם שום קשר לעניין הזה. ועל כן באמת צריך לסיים את השיגעון הזה פעם אחת ולתמיד, להגיע לעסקה שתחזיר את החטופים ולהתחיל בדרך חדשה.
הוכח, היושב-ראש, שכאשר ניגשים לדרך של שלום, הדרך הזו מוכיחה את עצמה. ראה למשל מה היה בין ישראל למצרים – הרי ישראל כבשה את סיני ב-67', והיא נסוגה מסיני בעקבות הסכם שלום עם מצרים. מאז נחתם ההסכם, הסכם השלום, ועד היום, אין מלחמות בין ישראל למצרים, ומתקיים שלום בין שתי המדינות. זה אומר שכאשר ניגשים לשלום ופותחים לבבות לשלום, זה קורה. יש לנו את הדוגמה המצרית מול העיניים, ואפשר לשעתק אותה גם מול הפלסטינים. צריך לסיים את הכיבוש הארור שמתקיים על הפלסטינים מאז 4 ביוני 1967, ולהכיר בזכות הפלסטינים למדינה עצמאית משלהם לצד מדינת ישראל. בין שתי המדינות ייכון שלום, יהיו שיתופי פעולה בכל התחומים וייפתח אופק חדש עבור כל עמי האזור.
תסתכל, היושב-ראש, החברה הערבית בישראל מונה כ-20% מסך כל תושבי המדינה. אנחנו והחרדים בערך אותו אחוז – גם הם בערך 20% מאזרחי המדינה. אנחנו ביחד 40% מאזרחי המדינה. אבל החברה הערבית מאז היום הראשון להקמת המדינה ועד היום מנסה להשתלב, מנסה לנהל אורח חיים נורמלי, תקין, אבל הממסד הרשמי של מדינת ישראל לא מסייע בידה. זה התחיל, היושב-ראש, בזה שהם הזניחו במשך עשרות שנים את נושא התכנון של היישובים הערביים. ואז, אתה יודע, אם לא מתכננים, אז מתפתחות שכונות שלא מתוכננות. אנשים נאלצים להקים את הבתים שלהם על האדמה הפרטית שלהם, שהיא אף פעם לא נמצאת בתוך תחום התכנון, כי בכלל לא דאגו לתכנן. ואז מה קורה? לאט-לאט היישובים גדלים, התושבים מתרבים, והשלטונות יצרו במו ידיהם שכונות שלמות בתוך יישובים שהן לא מתוכננות – לא מתוכננות ברמת כבישים, לא מתוכננות ברמת מבנים ציבוריים, לא מתוכננות ברמת מגרשי כדורגל וכל מה שצריך להיות בתוך שכונה. ומה עשו לאחר מכן? לאחר מכן הקימו כיתות, אגף של מאות פקחים שתפקידו לרדוף את האזרחים הערבים על בנייה ללא היתר. הרי היה ברור שאם לא מתכננים במשך עשרות שנים, יקומו מאות שכונות של מבנים ללא היתר. זה היה ברור.
אז מה למעשה נעשה כאן? נעשה כאן תכנון בזדון: ניתן להם להתרחב בבלגן של בנייה, ולאחר מכן יתעסקו עשרות שנים בבתי משפט, במוסדות תכנון, כאילו יש בלגן של תכנון ביישובים הערביים. זה שקר. מישהו יצר אותו, מישהו יצר את המושג הזה, בנייה בלתי חוקית. זה מושג שקרי, שכל הכוונה שלו היא לרדוף את האזרחים הערבים, שמלכתחילה לא תכננו להם, שמלכתחילה לא עזרו להם להתרחב באופן מתוכנן, ואז – ליצור את כל הבלגן של בתי משפט, הוצאות כספיות, עורכי דין וכל הייסורים שהאזרחים הערבים עוברים.
ואני שואל: את מי זה משרת, לעזאזל? את מי זה משרת? למה במדינת ישראל ממשלות ישראל לדורותיהן חושבות שזה המצב התקין שצריך להתנהל בו מול החברה הערבית? למה? למה הם לא חושבים שזה אינטרס של המדינה לתכנן את היישובים הערביים? זה אינטרס של המדינה לעשות אופק גם לאזרחים הערבים במדינת ישראל, שכל הזמן היו מוזנחים, מודרים, גבולות התעסוקה שלהם מוגבלים למדי. לאן רוצים להגיע?
ואני דיברתי ביומיים שעברו פה על היהודים בספרד, היושב-ראש. אתה קצת קרוב. אני מבין שאבא שלך ממוצא לובי, ולוב קרובה – – –
כן. הפעלתי מידע מודיעיני פשטני והגעתי לתוצאה הזו. אז לוב היא קרובה למגרב הערבי – קרובה לאנדלוס, לספרד, פורטוגל, שביחד היו אנדלוס.
כן, ואתה מכיר גם את תור הזהב כשחיו היהודים באנדלוס הערבית-מוסלמית ואת הסיפור של גירוש ספרד. מה זה גירוש ספרד? לאחר שהערבים והמוסלמים גורשו, גם היהודים גורשו. היהודים חיו תחת שלטון הערבים והמוסלמים בשלום ובביטחון, ולאחר שערבים גורשו, אז גם היהודים גורשו משם. ואתה גם מכיר את התרבות המזרחית, היות שאתה בא מהתרבות הזו, אתה יודע על 1,400 שנים של חיים בצוותא של היהודים בבירות ערב. לא היו מדינות במובן של מדינות לאום כמו היום, בסדר, אבל היהודים היו בצנעא, היו בטריפולי, היו בקזבלנקה, היו בדמשק, בביירות, בבגדד, היו בכל מדינות – – –
בגדול, כן. לא אני אומר. תלך – – –
אז אתה בדיוק נגעת בסוגיה, ואטורי.
כשקמה התנועה הציונית והמאבק התחיל להיות מאבק לאומני ולאומי, הסיפור לבש פנים אחרות. למה? כי למישהו היה מעניין שייווצר הבלגן הזה, כדי לעודד את אימא שלך לעזוב את בגדאד ולהגיע לפה. אבל אני מדבר על התקופה שקדמה לתקופה הזאת. 1,400 שנים. אתה זוכר רק את תקופת הפרהוד, שגם היא, יש אלף ומאה סימני שאלה לגביה. אבל אני מדבר על לפני זה. בגדול, היהודים חיו במדינות ערב, בבירות ערב, עם הערבים והמוסלמים, בחיים מקובלים, שלווים ושקטים.
ואתם לא מחזירים לנו באותו מטבע, ואטורי. אתה צריך לעודד את הממשלה שלך דווקא לתכנן, לקדם, לשלב, לא כל שני וחמישי לבוא עם חוק שמדיר את האוכלוסייה הערבית, שרודף את האוכלוסייה הערבית, שמעמיק את השסע הקיים, שמעמיק את הפער הקיים. זה צריך להיות גם אינטרס שלך. תודה רבה.
808 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.