קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חברת הכנסת שלי טל מירון, אנחנו לא מתואמות, אבל הדברים שאמרת כל כך מדויקים ונכונים. אני עמדתי כאן לפני שעה וחצי בערך ודיברתי על מערכת החינוך במדינת ישראל. ואת יודעת, כשאני מתחילה לדבר על מערכת החינוך במדינת ישראל, עשר דקות זה לא מספיק. חלק מהדברים שלי, ואמרתי שאני אשלים אותם עכשיו, מתייחסים באמת לנושא של החינוך במובן הרחב, כי בסוף – ואמרתי את זה, אגב, גם לאורך כל החודשים הראשונים של הממשלה הזו – חינוך זה לא רק מה קורה בבית הספר, זה גם לא רק מה שקורה בבית; זה מה שקורה בתוך הקהילה, זה מה שקורה עם המנהיגים שלנו, עם מי שאמורים לשמש דוגמה לאותם ילדים. ואני אפילו לא מדברת רק על הילדים, אני מדברת על כך שכל מה שקורה בבית הזה או על ידי האנשים בבית הזה מחלחל בסופו של דבר לחברה.
ותראי, אני כבר לא זוכרת, כי רצף האירועים פה מאוד מאוד אינטנסיבי, אני חושבת שזה היה יום ראשון בבוקר, קמנו עם האמירה של אדוני היושב-ראש עם הטייסים, עם ההוצאה להורג. ואז אמרת: טוב, לא נירה בהם, אבל צריך לבעוט בהם בתחת ולהעיף אותם. אמירה שבאמת ראויה לכל גינוי. זה שיח שאין לו מקום כאן, אחרי שהשר קרעי, שנמצא כאן, שלח אותם לעזאזל, אחרי שהשרה דיסטל – – –
אמרת שבוגדים בקרב – מוציאים אותם להורג.
בסדר, הינה, בועטים פה, מעיפים פה. קודם כול, אני מקבלת את מה שאתה אומר. אני לא מכירה, לא הייתי שם.
השיח הזה לא צריך להיות. אין לו מקום. ואני אשמח מאוד אם כל אחד ייקח את האחריות האישית וייזהר בפעם הבאה ויבחר את המילים שלו. אבל זה לא רק אתה היית, כי אני עוד לא הספקתי להגיב למה שאתה אמרת וכבר אנחנו ראינו את האמירה של השר עמיחי אליהו, כמה מפתיע, מעוצמה יהודית. שם הוא בעצם אמר שהנגיד הוא פרא אדם, שהיה צריך לגלגל אותו מכל המדרגות. זה בועט, זה מגלגל.
ואז כששאלו אותו מה פשר הדברים, אז הוא אמר שזה היה לפני שהוא שתה את הקפה של הבוקר. ככה מנהלים בעוצמה יהודית את מדינת ישראל, לפני הקפה של הבוקר ואחרי הקפה של הבוקר. אגב, אם אתם שואלים אותי, במאמר מוסגר, נראה לי שכל הממשלה הזו עדיין לא שתתה את הקפה של הבוקר שלה. אבל זה עוצמה יהודית. אנחנו כבר רגילים. הרבה יהדות אין שם, לפחות לא בהתנהגות, אבל יש שם הרבה מאוד חרפה ועוצמה של בריונות, ועוצמה של חלם, ועוצמה של ברבורים בלי סוף, שמתחילה בעיקר בראש שלהם, של השר בן גביר, שאני עדיין מחכה שהוא ימשול, שבאמת הוא ידאג לביטחון האישי של כולם. אבל מרוב שהאנשים נעלמים כאן, עוד מעט כבר לא יהיה לו גם על מי למשול.
אז זו ממשלה ששולחת חופשי לעזאזל, מגלגלת מהמדרגות, רואה רק את עצמה, ובמילים אחרות, ממשלת אסון לאומית. אבל גם על זה עוד לא הספקתי להגיב, והינה הגיעו חילופי הדברים בין השרות דיסטל לגמליאל. אני אקריא לכם כדי שתבינו על מה אנחנו מדברים כאן – ותסלחו לי על המילים מראש, אבל הן לא מילים שלי: תקפצי לי, יא מפגרת, אף אחד בליכוד לא אוהב אותך, בגלל זה שונאים אותך בליכוד, את אבן בנעל של הקואליציה.
תגידו לי, אני ישבתי שנה וחצי בממשלה, ואגב, גם ישבתי לפני כן בממשלה של נתניהו – מה זה הסגנון הזה? זה מה שהם עושים בישיבות ממשלה? זה מה שהם רוצים שהילדים שלנו ילמדו?
אני ממש מסיימת, כי אתה גם נכנסת לי בדברים.
עשר שניות. אז אני אומרת, חברים, בסופו של דבר אנחנו צריכים לזכור שכולנו משמשים איזושהי דוגמה, גם לילדים, גם לאזרחים שלנו. מה שקורה כאן זה מה שיקרה גם למטה. ואם אנחנו מתייחסים גם לנושא של יוקר המחיה, כשפתאום אנחנו מגלים שהתחבורה הציבורית התייקרה, אז זו לא רק ממשלת אסון לאומית, זאת גם ממשלת דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
604 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.