קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שלום, אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה – מיכל, את לא מקשיבה, את הנאום הזה רציתי להקדיש לך, זו סוגיה שקרובה ללב שלך. תחילה אני רוצה לברך את חבר הכנסת סימון דוידסון, שאינו נמצא כאן, על ועדת משנה שהוקמה היום, ועדת משנה לוועדת חינוך, על ספורט, קידום הספורט בישראל. אני חושבת שאין נושא ראוי מזה שבו הוא בחר לפתוח כדיון ראשון, והוא גזענות ואלימות במגרשי הספורט.
כל אחד משני הנושאים חשוב בפני עצמו. אני סבורה שצריך להפריד את שני הנושאים האלה, אני גם חושבת שכתוצאה מהדיון היום חבר הכנסת דוידסון יקיים דיון נוסף, אבל אני רוצה לדבר איתכם על מה שקרה בחודשים האחרונים, ואיזו עונה הייתה. אנחנו מדברים על העונה שהייתה רוויה בגזענות ואלימות, אולי העונה שהייתה הכי רוויה באלימות ובגזענות, ואם משווים את זה לאחת העונות הקשות שהיו, בשנת 2015–2016, אם אז היו 70, 80 אירועים, העונה עד מאי הסתיימה עם 160 אירועי גזענות: שחקנים שחורים שסופגים נהמות וחיקויים כאילו הם קופים, שחקנים ערביי ישראל שקוראים להם "ערבי זבל" ומתבטאים כלפיהם בצורה חריפה ביותר.
אני לא יודעת אם אדם שלא חווה גזענות יכול להבין את חומרת המעשים האלה, בטח כשזה לעיני מדינה שלמה. זאת חרפה. במקום שזה יהיה מופע ראווה ספורטיבי, זה הופך להיות מופע ראווה גזעני בפני כל עם ישראל, ומה הילדים שלנו לומדים מזה, כאשר שחקן צריך לקבל קללות, גידופים וחיקויים של בעלי חיים רק בגלל צבע עורו? רק בגלל צבע עורו.
הפגיעה במורל, הפגיעה בנפש, הפגיעה במוטיבציה, הבושה הגדולה, וזה בכלל לא משנה – ספורט, שאמור להיות דווקא אחד הכלים שמחבר בין לבבות, במקרה הזה, כאשר רק שמונה מקרים טופלו מתוך ה-160, זאת בושה וחרפה. שמונה מקרים – מה היינו אומרים אם היה קורה דבר כזה לשחקנים יהודים באירופה או בכל מגרש אחר? כולנו צריכים להזדעק ולהיאבק בגזענות במגרשים, כי מה שמתחיל בגזענות הופך לאלימות קשה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.
293 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.