קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בשעות הצוהריים השתתפתי בדיון שהתקיים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבאר שבע. על סדר-היום של הוועדה היה דיון על הקמת חמישה יישובים – תקשיבו טוב – יהודיים בנגב. מי שהיה בדיון, ואני הייתי שם, שמע את הטיעונים ואת ההקדמה שהביאה הוועדה לאישור ואת הדיון בהחלטת הממשלה להקים חמישה יישובים חדשים ליהודים בנגב. הטיעונים היו: לפתח את הנגב, לשמור על ביטחון, היה דיבור על מאזן דמוגרפי – על מה לא דיברו בדיון? בכל הטיעונים שהעלו בתוך הוועדה הייתה פגיעה ישירה והתעלמות מהאוכלוסייה הערבית-הבדואית בנגב.
אני רוצה להזכיר לכולם שבוועדה המחוזית בנגב אין אף נציג ערבי-בדואי בתוך הוועדה. לאוכלוסייה שהיא 37% מכלל האוכלוסייה בנגב אין ייצוג. נושא התכנון הוא נושא כל כך חשוב, כל כך נוגע לכל האוכלוסייה, ואין ייצוג בתוך הוועדה. אומרים שיש ייצוג, יש ממלאי מקום, אבל ייצוג קבע אין בתוך הוועדה. התכנון בוועדה המחוזית בדרום, התכנון בנגב בכלל, הוא תכנון סלקטיבי, הוא תכנון שמכוון אך ורק לאיך לפתח את הנגב לאוכלוסייה היהודית.
מול הטיעונים הגזעניים שהיו בוועדה אנחנו באנו לוועדה כנציגי האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב, ובטיעונים אזרחיים, שוויוניים. אין לנו התנגדות לפתח את הנגב, וגם אין לנו התנגדות להקים יישובים יהודיים חדשים. הנגב כל כך רחב, השטח של הנגב הוא 60% משטח המדינה, כשבתוך ה-60% יש רק 9% מאוכלוסיית המדינה. כשבאים לתכנן חמישה יישובים חדשים משאירים את כל השטח בנגב, ומתכננים דווקא איפה שיש אוכלוסייה בדואית. אם זו לא גזענות – מה אפשר להגיד על דבר כזה? אפשר לתכנן בנגב בכל מקום, למה מתכננים דווקא איפה שהאוכלוסייה הבדואית? ומה הולכים לתכנן ביישובים האלה? אלה יישובים קהילתיים שמשולבים עם חקלאות, דבר שלאורך שנים המדינה והממשלות מתנגדות לפתח לאוכלוסייה הבדואית. תודה רבה.
264 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.