קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, גברתי השרה, אני אבקש להתייחס לגופה של ההצעה. לפנינו קרב שי"ן בשי"ן, אבל לא קרב של שריון בשריון, אלא קרב של שחיתות בשחיתות. מן הצד האחד השחיתות של אנשי ש"ס, שמבקשים לדחות מועד של בחירות שקבוע בחוק רק מכיוון שחבר הכנסת דרעי אינו יכול להכריע בין המועמדות של אחיו לבין המועמדות של האח של הראשון לציון המכהן. מן הצד השני, השחיתות של חברי עוצמה יהודית, שמחפשים כל סדק כדי לקדם את המועמדות של אביו של השר אליהו, הרב שמואל אליהו, שהוגש נגדו כתב אישום בגין הסתה לגזענות, שנמשך על ידי הפרקליטות בתמורה להתחייבות של אותו רב עיר לא להמשיך בהסתה – התחייבות שהוא, כמובן, לא טרח לעמוד בה; רב שבהוראת בג"ץ צריך להיות מועמד לדין משמעתי. אלו מבקשים למנות את אח-של, ואלו מבקשים למנות את אבא-של, ואזרחי ישראל היהודים עומדים בין אלו לבין אלו ושואלים את עצמם מה הרלוונטיות של הגוף הזה, הרבנות הראשית לישראל, לחייהם.
בכל אחד מהמחקרים וסקרי דעת הקהל שבודקים את מידת האמון של הציבור הישראלי במוסדות השלטון, אותם סקרים שחברי הקואליציה אוהבים לצטט בהקשרו של בית המשפט העליון, הרבנות הראשית לישראל נמצאת בתחתית הרשימה. זהו הגוף השלטוני שנתפס על ידי אזרחי ישראל כגוף הכי מושחת מבין כל רשויות השלטון. הגוף הזה מייצר לא רק סדרה של פגיעות בחירויות הפרט – בעיקר של נשים, אבל של האזרחים היהודים כולם – אלא הגוף הזה מחלל שם שמיים ברבים בכך שהוא גורם למאות אלפים אם לא מיליונים של אזרחים יהודים במדינת העם היהודי להתרחק מן המסורת היהודית.
יושבים חברי הקואליציה ואומרים שבג"ץ זה מועדון סגור של חבר שמביא חבר, ולנגד עינינו מחזה מביש של אח שמביא אח. הראשון לציון מביא את אחיו, חבר הכנסת דרעי מביא את אחיו, ובשביל הקרב הזה דוחים בחירות ומשנים חוק, ועמיחי אליהו מנסה להביא את אבא שלו.
אז טלו קורה מבין עיניכם. שחררו אותנו מעולה של הכפייה הדתית, ואת מלחמות השחיתות שלכם אל תעשו על גבנו. תודה, אדוני.
309 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.