הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל והארכת כהונה של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק קלה ופשוטה. היות שהוגשה עתירה – הכול התחיל משם. אני אעשה סדר. הוגשה עתירה למשרד הדתות שהגוף הבוחר חסר בהרכבו, גם אין רבני ערים במקומות המרכזיים, אין ראשי מועצות דתיות במקומות המרכזיים, דבר שיכול להוביל, מוביל, סליחה, לכך שערים קטנות מיוצגות בגוף הבוחר ושערים גדולות לא מיוצגות – דבר שהוא לא הגיוני.

יחד עם זה, הסמיכות לבחירות לרשויות המקומיות יכולה להוביל, חלילה, להליך לא נכון ולא חלק כמו שאנחנו רוצים לבחירות לגוף החשוב הזה, לבחירות לרשויות המקומיות. לכן אנחנו מבקשים את אישור הכנסת לקבל את החלטת הממשלה לדחות את זה בכמה חודשים. התאריך שמוצע זה א' בניסן. תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא ששמעתי חלק מהטענות שהושמעו בשעות האחרונות כנגד החוק, וכמו שאמרתי בתחילת דבריי, וכמו שאמרתי היום גם בוועדת הכנסת, אין לי ספק שאם חלק מהתוקפים את החוק מעל במת הכנסת ובתקשורת ובוועדה היום היו קוראים את המסמך שאני כתבתי, רק היו קוראים – אלעזר שטרן מחייך, אני לא יודע למה.

אתה קראת?

יפה. עכשיו, אדם אינטליגנטי שכמוך שקורא את הדברים שאני כתבתי בצורה פשוטה ועממית – – –

אז אני חושב שהדברים שנכתבו, וברור לי שאם היית קורא את זה, ואתה יודע מה, היית מתנתק מהאופוזיציה-קואליציה, מתנתק מהמקום שאתה נמצא בו – אגב, ברור לי שאני לא אשכנע את אף אחד. ממקום מסוים יתמכו וממקום מסוים יתנגדו. הרי כשאתה היית בקואליציה תמכת בדברים שאתה לא חשבת אותם, התנגדת לדברים שאתה כן חשבת – זה המשחק, אין מה לעשות. זה לא טוב, זה כן טוב – זה נתון. אבל אם היית מתנתק ואומר: אני, אלעזר שטרן, עוזב שנייה את המליאה, אני מקוזז היום, ולוקח את המסמך וקורא אותו בנפש נקייה, היית אומר: תשמע, בא לי להצביע, ואם זו הייתה הצבעה חשאית כמו בשבוע שעבר, אני הייתי מהעורקים לקואליציה.

לא זה מה שהצעתי. לא, אמרתי, אם אלעזר היה מתנתק מהמקום שהוא נמצא – היית תומך.

יפה. שאלה מצוינת. שאלתי את עצמי השאלה שלך והתנתקתי לרגע מהתפקיד שלי. לקחתי את המסמך שאני חתום עליו, גזרתי את השם שלי למטה, את החותמת למעלה, קראתי – – –

לא, כי רציתי להיות עם עצמי. קראתי אותו פעם, ואמרתי: וואו, הוא טוען טענות טובות.

לא, לא. אנחנו לא עוסקים בלעבוד אחד על השני. אני חושב שלפעמים יש נקודת זמן – הינה יוליה גם מגיעה. אני ידעתי שיוליה תגיע בסוף.

אני חושב שזה כל כך ברור. כמו שלא תדרשי ממני להצהיר מעל בימת הכנסת שהחוק הזה קשור לביטוח לאומי או למס הכנסה, או שר התקשורת – – –

לא, אני עונה ליוליה עכשיו. יוליה התפרצה באמצע השיח איתך. יוליה התפרצה – – –

ולכן, יוליה, היות – – –

שמה?

תראי, אני מצפה – יש דבר כזה, כשהייתי בכיתות ב', ג', ד', ה', ו', בתעודה יש הבנת הנקרא, המורה נותן לך ציון.

ציון טוב, ציון לא טוב – – –

אני עם יוליה, רגע. לא יפה, אני עם יוליה.

ברור לי, נו, מה – – –

לא, אני אומר יותר מזה, לא רק לא קשור – – –

לא, לא אמרתי שלא קשור, אמרתי הרבה יותר מזה: הקשר למשרד התקשורת או לביטוח לאומי או לשירות אזרחי או למשרד האנרגיה הרבה יותר חזק מהטענות שאת מעלה פה עכשיו.

לא, זו לא הטענה, חלילה, יוליה. אני חושב – – –

לא, לא, לא. ראשי המועצות הדתיות הם אנשים שעומדים בראש החזית בשירותי הדת. יוליה, מי שהבין ממני דברים כאלה – לא. פעם אמרו לי – – –

אבל אני באמצע שיח, רגע. יוליה מדברת, נו, מה?

אל תיתן רעיונות, שלא ניישם אותם. אל תיתן רעיונות חדשים. אבל עוד פעם – – –

פעם? אבל עכשיו זה עשר, לא שבע.

אבל שנייה, אלעזר, גם אחרי ששינו את החוק לעשר, בבחירות הקודמות, לפני עשר שנים, האריכו.

לא, שלושה-ארבעה חודשים.

אתה יודע, בגמרא יש ביטוי: "טעמו ונימוקו עימו", הנימוק של הנושא של המוניציפליים הוא לא משהו באוויר.

מי? משרד הדתות ניסה?

לא, לא משרד הדתות. לא יודע, אני עונה לך על משרד הדתות, משרד הדתות לא ניסה להאריך לראש ממשלה.

ועוד פעם אני אומר, חלילה, חלילה לטעון את מה שנאמר פה מקודם, מהכיוון פה, הנושא של ראשי המועצות הדתיות. אגב, בהכירי את ראשי המועצות הדתיות, אלה אנשים שעובדים יומם ולילה ומסורים לתפקיד שלהם בלי – אנשים אפילו לא מבינים כמה דורש תפקיד של ראש מועצה דתית מהבן אדם.

כל תפקיד ציבורי בשירות המדינה – אדם מגיע למשרד, לא משנה איזה משרד ממשלתי, מגיע ב-8:00, יוצא ב-16:00, אנשים עובדים ליגיע כפיהם. אני חושב שעובדי המועצות הדתיות – השר קרעי, תדע לך, אלה אנשים שמסורים 24/7, אנשים שאין להם ימי חופש, אין להם ימי מחלה, אנשים שמסורים לתפקיד שלהם יום ולילה. חלק מהטענות שהושמעו כאן עליהם כל כך לא נכונות.

אני אספר לך סיפור שהיה לא מזמן. לכן אני אומר שהצעת החוק הזאת, בשונה ממה שניסו להדביק לה, אין בינה לבין מה שנאמר אפילו לא חלק אחד קטן. אני אחזור על הטענות שהושמעו היום בוועדת הכנסת, שם ביקשנו היום פטור מחובת הנחה לאותו חוק בגלל החשיבות שאנחנו רואים בחוק הזה דווקא בגלל התפקיד הכל-כך חשוב הזה.

עכשיו אני רוצה לדבר על עוד כמה דברים: בחודשים האחרונים יש בשירותי הדת – אתה יודע, אלעזר, קודם היו כאן טענות, שהושמעו על ראשי המועצות הדתיות, כאילו אני חלילה לא סומך עליהם, כאילו יש חשד. אני רוצה לספר לך סיפור. לראש מועצה דתית אין הגדרת תפקיד כמו פקיד רגיל שמגיע ב-08:00 והולך ב-16:00, זה אדם שמסור לתפקיד שלו יומם ולילה. אדם שמת, לא עלינו, ב-01:00, 02:00, הוא לא אומר: אני אחכה ל-08:00, 09:00, לבדוק מה עושים עם הנפטר; הוא רוצה טיפול עכשיו. לא תמיד אפשר לקבוע בכל שעה – אבל כן. שלא נדע, הטלפון הראשון שעושה אדם שנקלע לסיטואציה כזאת הוא לראש המועצה הדתית – – –

לא, ודאי בערים הקטנות – עזוב ירושלים, מה שאתה אומר נכון בערים הגדולות. בערים הקטנות חברה קדישא היא בדרך כלל המועצה הדתית. בירושלים למשל יש את מועצת בתי העלמין, ויש את המועצה הדתית. אלה כאילו שני גופים שונים – כאילו. הערים הגדולות, אולי חרדיות – בערים הקטנות, ודאי הפריפריאליות, ראש המועצה הדתית מרכז בתוכו כוח עצום של שירותי הדת.

חס ושלום. אני אגיד לך למה לא. שירותי הדת – – –

תראה, ניסו את זה בכל מיני מקומות, וזה לא הצליח. שירותי הדת הם לא – – –

לא, אמרו שלא. אנחנו צריכים לוודא ששכנענו את כולם. אני אומר, יש אגף שפ"ע בעירייה – – –

כן. יש אגף שפ"ע בעירייה, יש אגף חינוך בעירייה, שירותי הדת הם לא עוד אגף בעירייה. אלעזר, אני רוצה לספר לך סיפור. באחת הרשויות המקומיות בצפון בקדנציה הקודמת – אתה יודע, עשו איזשהו טיהור, החליפו ראשי מועצות דתיות, ביום אחד העיפו, ואז מינו שם איזה בחורצ'יק עם חולצה מחויטת, הגיע מהטיס, שמו אותו שם ראש מועצה דתית. בסדר. אני תמיד אומר, ראש מועצה דתית הוא לא ג'וב, הוא שחקן נשמה – – –

תשמע, אלעזר מרותק, אתה מוציא אותו באמצע דיון. אחרי יום-יומיים, תשמע – – –

אתה צריך לשמוע. אחרי יום-יומיים ברשות המקומית נפטר בן אדם – – –

אלעזר, שנייה. אחרי יומיים מאז שההוא בתפקיד – אתה שומע, חבר הכנסת בליאק? נפטר בן אדם. המשפחה יודעת: נפטר מישהו, מה עושים? למועצה הדתית. מתקשרים ליושב-ראש המועצה הדתית – – –

יש נפטר. הוא אומר: מה אתם רוצים ממני, לכו לחברה קדישא. הם אומרים: אבל אין פה חברה קדישא, אתה חברה קדישא. הוא אומר: אתם נורמליים? אדם מחויט, אני אעשה טהרה למת? לא שהוא, חלילה – הוא לא יודע לעשות את זה. אמר: לא נגעתי במת מימיי. זה סיפור שהיה.

לא, זה סיפור שהיה. הבן אדם אומר: רבותיי, אני לא יודע מה עושים עם מת. רון, אתה יודע מה עשה אותו יו"ר מועצה דתית? התקשר ליושב-ראש המועצה הדתית המודח, אמר לו: תקשיב, תעשה טובה, נשמה, יש לי פה מת, מה עושים? הוא, בלי משחקים הרים שרוולים, חפר בידיים, קבר את המת. אתה יודע למה? זה סיפור שהיה, לא "באבע מעשיות". אתה יודע למה? כי המקום של שירותי הדת הוא לא ג'וב, אלה אנשים שמסורים לעניין הזה.

הלוואי, הלוואי ואני באמת אראה שליחות יום-יומית. אגב, אתה יודע מהו המקום היחיד שמעולם לא שבת? משרד הדתות. הקברנים מעולם לא שבתו, אף שהם לא מקבלים את השכר שמגיע להם – מעולם. הבלניות מעולם לא שבתו, אי-אפשר להשבית מקווה. המטהרים והמטהרות, משגיחי הכשרות, מעולם לא שבתו, גם כשלא שילמו להם חודשים רבים, למה? כי הם ידעו שהמקום הזה הוא שליחות, הוא לא ג'וב. ולכן אני אומר, החשד, מה שנאמר כאן מקודם, הוא ממש לא במקום.

לכן גם מה שאנחנו נימקנו, חלילה אף אחד לא בא לטעון שחושבים שמישהו – איך אומרים? הכי חוקי והולך – אלה עובדי שירותי הדת.

אני אגיד לך יותר מזה: בכל מקום גם מודדים את הדרגה של הבן אדם בשכר שלו. תבדוק כמה זמן אנשים עובדים, את שעות העבודה שלהם בשירותי הדת, מול השכר שלהם. אתה תגלה שאין שום הלימה בין הדברים. המקום היחיד שגם מחזיק מתנדבים הוא שירותי הדת.

הצעת החוק הזאת, בשונה ממה שנאמר – טכנית, לא יותר מזה – הם אומרים שאני ארד?

אני רוצה לתת פן נוסף. כולנו מדברים על מתווה הכשרות.

אתה עליזה? יש פה סדר, זה לא – – –

החוכמה היא לשמור על זה. אם הייתה פה עבודה אמיתית, לא איזו קוסמות, הייתי משוויץ בזה. החוכמה היא לשמור על זה הרבה זמן.

אגב, כל החיים אני רגיל לזה, אבל לא של 10 – 25–30. אין מניה בעולם שקפצה ככה.

היו שם עליות ומורדות, אין מה לעשות. זה הקושי, זה האתגר. תמיד יש את אלה שאומרים, נו, אבל אתה – עזוב. קודם כול, תודה על העידוד, גם בבית אומרים לי את זה.

אז בחוק שוכנעת, אני מבין. בחוק שוכנעת?

בוסו, הוא שואל אותך אם להשתכנע בחוק או לא.

אני קונה בעשר בעשר, לא במותגים.

אה, לא, לא. תראה, אם אני מבין שלא שכנעתי אותך, אני אמשיך לבא. הצעת החוק, דיברנו, כתבתי אותה והדגשתי אותה גם היום בוועדת הכנסת. כמו שכולם יודעים, בוועדה מהסוג הזה הייצוג האמיתי של הציבור, אין דבר חשוב ממנו. במצב שנוצר היום, שבחצי שנה שלפני בחירות לרשות מקומית אי-אפשר למנות או לבחור הרכבים של מועצות דתיות, בעצם נוצר לנו חסר אמיתי בייצוג של ציבורים שלמים בתוך הגוף הבוחר. כתבנו על זה גם. למה? כי בערים שלמות כמו ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, אין ראשי מועצות דתיות נבחרות. כשאין ראשי מועצות דתיות נבחרות, מטבע הדברים אין להן ייצוג. אגב, בממשלה היה מישהו גם כאן שתקף אותנו – הרי באותם מקומות יש ממונים לאותן מועצות דתיות, אז למה אנחנו לא סומכים על אותם אנשים?

אני אומר שאם היו מאפשרים לאותם ממונים להיות חברים באותו גוף בוחר, ברור שהיינו מברכים על זה. אבל זה לא המצב, היות וממונים לא יכולים להיות חלק מהגוף הזה.

עכשיו אני רוצה לדבר על נושא נוסף. אחד הנושאים המרכזיים שהממשלה מתכוונת להילחם בו הוא יוקר המחיה.

אני עונה. יוקר המחיה הוא דבר שנוגע בכול. אין בית, אין אדם – ככל שאתה יותר חלש ובמעמד סוציו יותר נמוך, העגלה שלך הרבה יותר כבדה, הרבה יותר קשה.

מה זה ינואר? שהיה או שיהיה?

ההבנה של הממשלה היא שהנושא של יוקר מחיה הוא לא קואליציה–אופוזיציה. לא עניין להגיד מי היה פה קודם – ממש לא. בסוף יש מחויבות. עכשיו, תראה, אף אחד לא בורח מאחריות. הייתה ממשלה הרבה שנים. אתה יודע, זה מאוד פופולרי להפיל את זה על ממשלות אחרות, אבל צריך לדעת שבסוף ממשלה לוקחת אחריות על העניין הזה.

אני קורא לכולם לתמוך בהצעת החוק.