קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. סגנית המזכיר, מי השר התורן? אה, קרעי. שר תורן, חברות וחברי הכנסת, שלום. קודם כול, אני רוצה לפתוח בהשתתפות בצערה של משפחתו של רוכב האופנוע רזיאל בוחניק על מותו של רזיאל, שנהרג אתמול בתאונת אופנוע סמוך לשדה תימן. אני חושב שמדי פעם כשאנשים באים ומשתתפים בצער המשפחות על הרוגי פיגועים, מה שקורה פעם ב-, כדאי גם להזכיר לפעמים, או בכל יום שעולים לדבר כאן, שכל יום יש אנשים שנהרגים בדרכים ומשפחתם הופכת להיות משפחה שכולה, והקרובים אליהם, לעולם חייהם לא חוזרים להיות אותו דבר. ב-24 שעות, מעבר לרזיאל נהרגו עוד שני רוכבי אופנוע. כמובן, צערנו והשתתפותנו בצער כל המשפחות.
אנחנו נמצאים עכשיו בדיון על חוק שהוא חוק פרסונלי. אני זוכר שכשאני הייתי נבחר ציבור צעיר, עוד באגודת הסטודנטים, היה לנו קטע כזה שהיינו בודקים באילו אגודות סטודנטים משנים תקנונים ממש חודשים לפני הבחירות כדי להימנע מבחירות או כדי לעשות כל מיני קונצים וטריקים. באגודות סטודנטים אין ביקורת כמו בבניין הזה, אבל יש מבקרים, כי זה עמותות, ויש מועצת הסטודנטים, והיינו עושים בלגן בכל מקום. זה היה נראה כל כך מושחת ולא תקין כאשר אנשים שנמצאים בשלטון – באופן זמני, כי הרי אנחנו בדמוקרטיה, אז השלטון לא של אף אחד מאיתנו – שוכחים עם הזמן שהשלטון הוא לא של אף אחד מאיתנו, וכשנוח להם, כשיש סיבות אישיות, בדרך כלל זה קשור לחברים, לעצמם או לבני משפחה, אז הם משנים את כללי המשחק כדי להתאים אותם למה שנוח להם, ושוכחים שהגוף שהם עומדים בראשו או שמקבלים החלטות בשמו הוא לא גוף שלהם, הוא גוף שהיה לפני שהם הגיעו ויישאר אחרי שהם יעזבו. זה חלק מהבעיה בשררה. כאשר אנשים מדי פעם, אחרי כמה זמן, שוכחים שהשררה היא זמנית וחושבים שהכיסא, המקום, הבית, הארגון, המדינה, שייכים להם ושבלעדיהם הכול יתרסק. ואיכשהו אנשים הולכים, ומדינות ממשיכות וצומחות, ולכל אחד ואחת יש מחליף.
חלק מרכזי מהבעיה שלנו הוא שיש כאן אנשים שכנראה נמצאים יותר מדי זמן בבניין הזה, והם שוכחים שהיו אנשים לפניהם ושיהיו אנשים אחריהם. הם מסתכלים על המקורבים אליהם ועל ארגונים שיש להם השפעה בהם, והם מנסים לעשות הכול, אבל פשוט הכול, כדי שההשפעה, השליטה והכוח שלהם באותם ארגונים יישאר לעד. ואותם ארגונים – בין שקוראים להם רבנות ראשית, כנסת ישראל, חברה ממשלתית, אגודת סטודנטים, ועד עובדים, ארגון נכי צה"ל או לשכת עורכי הדין – בסופו של דבר, הארגונים האלה, במקום שהם ייצגו את הציבור שהם נמצאים וקיימים כדי לייצג אותו, במקום שיהיו שם אנשים שיעבדו מסביב לשעון בשביל לוודא שאנחנו נעשה טוב למען אחרים ולמען הציבור שאותו משרתים, הארגונים האלה הופכים להיות איזה כלי וג'וב לאנשים לעשות בהם כרצונם. האנשים שהארגונים האלה אמורים לייצג אותם לא מרגישים שהארגונים האלה מייצגים אותם, והאזרחים באים ואומרים: אלה לא נבחרי ציבור שלנו. אלה לא מייצגים אותנו. אלה לא ידברו – – –
אני יודע, אני מסיים, צ'יק-צ'ק. אלה לא ידברו בשם הדת, אלה מושחתים ואלה הורסים כל חלקה טובה. ואנחנו כאן, במקום לבוא ולשנות את זה, במקום לבוא ולהראות דוגמה, במקום לבוא ולהגדיל את האמון של הציבור, אנחנו באים והורסים את האמון. הצעת החוק הזו, כמו הרבה מאוד דברים שאנחנו רואים כאן, דינה להיזרק לפח. תודה רבה.
494 מילים של בועז טופורובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.