קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה להתפלל מכאן לשלום החיילים שלנו, שבעזרת השם כולם יצאו מזה בשלום.
אני רוצה להתייחס למקרה שפורסם היום, של ישראל הירש – ליתר דיוק, סרן במילואים ביחידה קרבית ישראל הירש, שהותקף היום בעודו יושב באוטובוס סתם בגלל שהוא חרדי. קודם כול, זו בושה. אסור לתקוף במדינת ישראל כל אדם באשר הוא רק בגלל האמונה שלו או רק בגלל איך שהוא לבוש. אני מגנה את זה בכל תוקף מכל צד שהוא, וחשוב לי לומר את הדברים האלה מעל במה זו. יותר מזה, אני חושבת שאנשים מתוך החברה החרדית שבוחרים להתגייס, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לחבק אותם. בסוף מדובר במעטים ששוברים מוסכמות לא פשוטות. מצד אחד יש סדר גודל של 1,000 חרדים שמתגייסים מדי מחזור – זה אומר שיש אלפים בודדים של חרדים בצבא, בעוד שיש 150,000 אברכים ותלמידי ישיבות. זאת אומרת, האנשים האלה ממש פורצי דרך, ואנחנו כחברה צריכים לעשות הכול כדי לחבק אותם.
אני רוצה לומר עוד דבר: כשהסיעות החרדיות במשכן הזה מקדמות חקיקה כמו חוק החמץ, חוק השרוולים, חוקים של כפייה דתית, כשמקדמים במשכן הזה חוקים כמו פטור גורף מגיוס לחרדים, כשמעלים קצבאות רק לאברכים אבל לא לסטודנטים – המדיניות הפסולה הזו היא בין היתר זו שמחרחרת שנאה בתוך העם שלנו. כשהמנהיגים החרדים מקדמים חוקים שכל מטרתם כפייה דתית ואפליה וחוסר שוויון, הם במו ידיהם, גם אם הם לא מתכוונים לזה, יוצרים את שנאת החינם הזו. אז אני אומרת, אני מגנה מפה כל אדם שתוקף מישהו רק בגלל אמונתו; ומהצד השני אני גם קוראת לסיעות החרדיות: תנו לכל אחד במדינת ישראל לחיות על פי אמונתו. לסיום אני רק אומר: ישראל הירש, תרשה לי להצדיע לך מעל הבמה המכובדת הזו. מגיע לך, כן ירבו כמוך.
273 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.