קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אבקש להתחיל את דבריי בניחום משפחתו ובת זוגו של אור אשכר, זיכרונו לברכה, שנפטר בעקבות פציעתו האנושה בפיגוע בדיזנגוף. עוד באותו הערב בחר שר הטיקטוק הלאומי לא להגיע לזירת הפיגוע בפעם הראשונה, ולמה הוא לא הגיע? כי הוא חשש מהמפגינים, כי הוא חשש שמפגינים יגידו לו את האמת, כי הוא בנה כל כך הרבה ציפיות ודיבר כל כך הרבה שטויות שהוא מבין שהוא לא יכול להגשים שום דבר. דיבר על משילות, דיבר על ביטחון. בפועל מה קרה? מבליגים על ירי לדרום, מבליגים על פיגוע בצפון, המצב הביטחוני הקשה ביותר שמדינת ישראל ידעה אי פעם. ואיפה שר הטיקטוק? עושה מסיבת עיתונאים. אם מישהו חשב שמסיבת העיתונאים הזאת תהיה, חלילה, על נושא שקשור בעבודת המשטרה, אז לא: מסיבת עיתונאים שלמה בשביל להגיד: אכלו לי, שתו לי, לקחו לי, לא נתנו לי, הרצפה עקומה. כולם אשמים, רק אחד לא אשם. אתם יודעים מי לא אשם בזה שהמצב הביטחוני שלנו הפך להיות בלתי נסבל, הביטחון האישי הוא בקאנטים? מי לא אשם בזה, מי היחיד שלא אשם? אתם צודקים, שר הטיקטוק. הוא לא אשם במצב.
היום נתבשרנו על מתווה חדש להפיכה השלטונית. לפי המתווה הממשלה תוכל לבחור שופטים מטעמה: לראשונה במדינת ישראל שופטים פוליטיים באמת. מספיק רוב של שישה חברים בוועדה לבחור את נשיא בית המשפט העליון. אני רוצה לתת לכם רגע תיאוריה: אם הממשלה יכולה לבחור שני נציגים פוליטיים מטעמה, תארו לעצמכם שראש ממשלה מסוים ממנה, בוא נגיד, את עורך דינו להיות שופט העליון בבוקר, ובערב מחליט שהוא גם יהיה נשיא בית המשפט – סתם איזה משהו דמיוני שלא יכול לקרות חלילה במדינה מתוקנת – ואז אותו נשיא בית המשפט העליון גם בוחר את הרכב השופטים שידון, ככל הנראה, באיזשהו ערעור מפורסם שהולך לבוא עלינו.
284 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.