הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 16) (כשירותם של השרים וסגני השרים)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים יקרים הנמצאים ביציע, אני חייבת לשתף אותך, אדוני היושב-ראש, ואת חברי הכנסת, בסוגיה שעולה פעם אחר פעם מכמה כיוונים, וגם בתוך הבית הזה. באים אליי חברי כנסת ושרים מהקואליציה ומדברים איתי על הפגנות, על מיעוטים, על יוצאי אתיופיה ועל מה שביניהם – המשטרה וההתנהלות שלה מול מפגינים, לאור העובדה שאנחנו כולנו ערים לוויכוח המאוד-מאוד גדול: כן רימוני הלם, לא רימוני הלם, מכת"זיות, לא מכת"זיות. באים ואומרים לי: תראי, תראי, תראי איך הם מתנהגים עם המפגינים עכשיו. באיזה רכות, בכפפות של משי. אני רוצה להעלות פה שאלה, וגם קצת לקרוע את מסכת הצביעות. כשיוצאי אתיופיה, כשיצאנו להפגנות ב-2015 וב-2019, מי היה בשלטון? אותם אנשים שהיום באים אליי ואומרים לי: תראי, תראי. הקול שלהם משום מה היה דומם. אף אחד לא שמע אותם מזדעקים כשאני ב-2015, בת 33, חברת כנסת לשעבר, עומדת שם, משחררת אותם לבד; עומדת חוצץ בין השוטרים לבין המפגינים. ב-2019, כשהימין קורא לנו: איבדתם אותנו, חבורת פורעים, אלימים – ומחממים את המשטרה על יוצאי אתיופיה – איזו צביעות, איזו צביעות. אתם חושבים שהזיכרון של יוצאי אתיופיה קצר, שאנחנו לא זוכרים מי היה בשלטון בשתי ההפגנות, מי היה פה בשלטון בעשור וחצי האחרונים? הימין. אותו ימין שמשתדל להזכיר לנו שהם כביכול העלו אותנו לארץ. אז אני אומר: הצביעות הזאת לא מקובלת. אם יוצאי אתיופיה לא יוצאים מהבית למחאה, זה בגלל כאב עמוק, עמוק – ובדידות עמוקה – על חוסר תיקון, שהיה צריך להתרחש פה מכל הצדדים של המפה ובאמת מתוך החברה הישראלית, גם של אלה שמוחים.

אני רוצה להזכיר. אני הולכת למחאות בכל מוצאי שבת, ואני אומרת להם: דרישה לשוויון היא חלק מהדמוקרטיה. אני אגיד לך את האמת: זה כל כך מצער אותי שפוליטיקאים ציניקנים מנסים לנצל ולנגח ולרקוד על הדם של למעלה מ-300 צעירים שנפתחו להם תיקים. כשהמטירו עליהם רימון הלם, אף אחד פה לא זעק את הזעקה הזאת. לכן, שאף אחד ואף אחת מהקואליציה לא יבוא ויספר לי איזו צביעות יש, כי הצביעות הגדולה ביותר זה מי שהחזיק במושכות ומי שהיה בשלטון ולא דאג לראות את הצעירים והצעירות בני ובנות הקהילה שלי.

ואם יש מישהו שייפגע מכך בזה שאנחנו נפגע בבית המשפט, בזה שנרמוס את הדמוקרטיה, בזה שלא נוכל להביא את עילת הסבירות – זה קודם כול האנשים, אדוני היושב-ראש, שסובלים מאי-שוויון. תודה רבה.