קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד יו"ר הכנסת, ההפיכה הזו הולכת לפגוע בנו, הנשים, קודם כול. הם מצקצקים נגד המחאה שלנו, ואנחנו יודעות שזה על החיים שלנו. אני רוצה לומר מפה תודה לכל אותן נשים ונערות, לבונות האלטרנטיבה, שקוראות לספור אותנו, לראות אותנו, להיזהר מלחשוב על לפגוע בנו. אנחנו רוב באוכלוסייה אבל מיעוט סוציולוגי ומיעוט בממשלה הרעה הזו. הזכויות שלנו תמיד עומדות בסימן שאלה. על תיקון קשה בכלל לדבר מול מי שרואים בנו נחותות מולם, אבל אנחנו ערות ומודעות ונלחמות, והכי חשוב – בסולידריות וביחד. ואת הכוח הזה שלנו אי-אפשר לעצור. הם לא ידירו אותנו, לא ימדרו אותנו, לא יפגעו בנו ולא יעבירו אותנו לספסל האחורי של האוטובוס.
אז אמרתי לבן הזוג שלי אבי שיושיב את רונה אסתר ואראל ציון שלי לזמן סיפור פמיניסטי במיוחד. ובגלל שאני כבר בקושי מגיעה לשעת סיפור לילדים שלי, אז הפעם הסיפור יהיה פה, במליאה. אני מקדישה לרונה אסתר שלי, שממש עכשיו יושבת מול ערוץ הכנסת בבית, את הספר על הפעילה החברתית והמנהיגה רוזה פארקס מסדרת הילדים "קטנות גדולות". רונה שלי, אימא אוהבת אותך ונלחמת בשבילך ובשביל כל ילדה במדינה; יחד איתי נשים מדהימות שעושות היסטוריה. את מדהימה, רונה שלי, חכמה, טובת לב, נדיבה ורגישה. את יכולה להיות כל מה שרק תרצי, ותדעי שאימא ואבא תמיד יגנו עלייך, גם כשהממשלה לא. רונוש, אני מבטיחה להמשיך בלילה גם את הסיפור אחרי שאני אקרא כאן. אני רועדת.
מדי בוקר ראתה רוזה איך האוטובוס הצהוב שמסיע ילדים לבית הספר חולף על פניה בלי לעצור לה. היא נאלצה ללכת ברגל דרך ארוכה לבית ספר שכולו רק חדר אחד ובו תלמידים שחורים בלבד – אני מדלגת קצת. יום אחד, כשנסעה מהעיר בחזרה הביתה, נהג האוטובוס הורה לרוזה לקום כדי שאדם לבן יוכל להתיישב במקומה. אבל לרוזה נמאס לציית לחוקים, שהיה ברור לה שהם פסולים. מספיק ודי, חשבה בליבה, ובקול רם אמרה: לא. השמועה על מה שקרה לרוזה התפשטה והגיעה לתושבים השחורים בכל רחבי העיר. הם חשבו: מספיק ודי. רוזה עודדה אותם להפסיק לנסוע באוטובוסים עד שהחוקים ישתנו. לכן כולם הלכו ברגל לבית הספר, לעבודה, לקניות, בכל מזג אוויר. רוזה נדדה בכל רחבי ארצות הברית מקצה לקצה כדי לשכנע אנשים נוספים להצטרף למאבק. לבסוף, כעבור שנה, החליט בית המשפט העליון בארצות הברית שהאפליה באוטובוסים בין אנשים שחורים ללבנים פסולה. החוקים עמדו להשתנות.
רונה'לה שלי, אני אקרא לך את כל הסיפור, שאת מאוד אוהבת, ואני אומרת לך ולכל ילדה ונערה: אנחנו ביחד, בסולידריות. לא ניתן שידירו אותנו, לא ניתן שיפלו אותנו.
396 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.