הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 16) (כשירותם של השרים וסגני השרים)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר – – –

יפה. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כאן באירוע שיש בו סמליות מסוימת. לפעמים, הכנסת מתזמנת את אותם אירועים באותם לוחות זמנים. בדיוק בשעה 19:00, עכשיו, סיעת הליכוד מצביעה על כל מה שנשאר מהמבנה המהולל, המפואר, של שינוי שיטת המשטר במדינת ישראל. כשתוהים חברי הליכוד אם בשביל זה ישבנו בוועדת חוקה ונלחמנו, ומה נשאר לנו כבר, הם לא מבינים דבר מאוד מאוד פשוט: כל המהלך האידיאולוגי הגדול בסוף הייתה לו נקודה מסוימת שחשובה לבן אדם אחד ונקודה אחרת שחשובה לבן אדם אחר. מכל הסיפור של פסקת התגברות ושפיטות או לא שפיטות ופסילת חוקים ועילת הסבירות, מינוי שופטים שמרניים – אגב, הוצעו כל מיני מתווים שהיו מאפשרים את זה – מה נשאר? רק דבר אחד: רוב פוליטי בוועדה למינוי שופטים כדי למנות את נשיא בית המשפט העליון הבא. את מי זה מעניין? את בנימין נתניהו. הפלא ופלא. היו פה הרבה סעיפים אידיאולוגיים שעליהם דנו בכנסת והתווכחו שנים רבות, כמו פסקת ההתגברות ואחרים; מה השאירו מהכול ועל מה נאבקים בשיניים ובציפורניים? רק הסעיף הזה, שחשוב לבנימין נתניהו, ובשעה זאת מצביעה הכנסת.

באיזה תזמון מקרים, המסמר השני של הרפורמה זה החוק שאנחנו נמצאים בדיון עליו עכשיו, שצריך לסדר לאריה דרעי מקום סביב שולחן הממשלה. גם כאן, כשנבחר עוד סעיף יחד עם הוועדה למינוי שופטים שאותו החליטו לקדם הכי מהר, באופן מפתיע זאת לא הייתה פסקת התגברות, אלא מה? חוסר יכולת לפסול חוקי-יסוד, כדי במקביל להעביר חוק-יסוד בשביל אריה דרעי. הדבר היחיד שקרה הוא שבסופו של דבר כשראה אריה דרעי את העוצמה של ההתנגדות העממית שיש פה, הוא קיבל החלטה, חכמה מבחינתו, שאם אנחנו הולכים פה והממשלה לוקחת אותנו למשבר רשויות שלא היה כדוגמתו – עדיף לו שזה לא יהיה עליו, לא על החוק שלו ולא על החוקים שבאו לשרת את החוק שלו. לכן חוק דרעי יאושר, כפי שתראו, בקריאה ראשונה, אבל אני מוכן להמר שהוא לא יאושר בשבוע הבא בקריאה השנייה והשלישית, ולא בגלל שאין זמן אלא בגלל שאריה דרעי מעדיף שההתנגשות תהיה על הסעיף שחשוב לבנימין נתניהו ולא על הסעיף שחשוב לו. על זה הממשלה תלך מכות עם בית המשפט העליון.

אנחנו רואים כאן שבסוף מהוויכוח האידיאולוגי, שהוא חריף – ואני דווקא שייך לאלה שחושבים שכן צריך רפורמה במערכת המשפט, אבל לא כזאת הזויה כמו שמציעה הממשלה, אבל זה כבר מזמן לא ויכוח אידיאולוגי – –

בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש. – – אלא זה ויכוח ומאבק על הצרכים האישיים של שני אנשים: לאחד קוראים בנימין נתניהו ולשני קוראים אריה דרעי. ובאופן סמלי סיעת הליכוד ומליאת הכנסת עוסקות בנושאים האלה עכשיו בו זמנית.