קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. גברתי השרה גולן, החלפתי את הנאום כי ראיתי אותך.
אני אספר לך שהשבוע, במסגרת שיעור תנ"ך בנושא קין והבל, התבקשו תלמידי תיכון בפתח תקווה לנתח את ניסיון הרצח המזעזע שעברה שירה איסקוב על ידי אביעד משה. התלמידים נשאלו כיצד היא יכלה למנוע את האירוע הטרגי, תוך שהמורה בשאלתו מייצר מעין סימטריה מעוותת בין אחריות הרוצח לאחריות הנרצחת. לאחר מכן ביקש המורה מהתלמידים שלו לקרוא כתבה שפורסמה באתר חדשות, שבה מרואיינת ד"ר רונית דרור, שסבורה שיש סימטריה בין אלימות של גברים ואלימות של נשים, ושאין צורך באיזוק אלקטרוני. כך אומרת ד"ר רונית דרור. בהמשך השבוע, נשבר הלב מהמקרה הנורא שבו נרצחה דריה לייטל, זיכרונה לברכה, מול ילדיה, במקום שאמור להיחשב לבטוח ביותר, למבצרו של אדם – בבית שלה. דריה, כך מעידים עליה, הייתה בן אדם מדהים, אימא מסורה לשלוש בנות. למדה פסיכולוגיה וספרדית, והיו לה תוכניות רבות לעתיד. כל זה נגדע באחת כשנמצאה עם סימני אלימות עליה ומכות מחפץ קהה, ככל הנראה ממי שכבר נאשם באיומים עליה – בן זוגה. ברגע אחד הוא רצח אותה וצילק את הנפש של ילדיה. הלב נשבר. כותרות העיתונים ואתרי האינטרנט בישרו על הטרגדיה, ואני לא יכולתי שלא לחשוב על כך שאין כותרת מזעזעת יותר, ואני מצטט: רצח על רקע רומנטי.
ימים קשים על מדינת ישראל מבחינת הביטחון האישי, ועל אחת כמה וכמה ימים קשים לנשים שבינינו. אי-אפשר ברגע לפתור את כל הבעיות של מוגנות נשים, אבל גם בימים כאלה, יש צעדים פשוטים שניתן ליישם באופן מיידי ולסייע לביטחון נשות ישראל. ראשית, עלינו לחזור על מושכלות יסוד: הנשים הנרצחות, גברתי השרה, אינן אשמות ברצח. השאלה מה מידת האחריות של הקורבן היא שאלה מעוותת מבחינה מוסרית. שנית, על בית הנבחרים הזה לקדם את חוק האיזוק האלקטרוני, שנועד לאכוף צווי הרחקה. גברתי השרה, חשוב שתשמעי את זה: חוק זה היה כבר צריך לעבור מזמן אבל נדחה מסיבות פוליטיות שוב ושוב. עכשיו השר לביטחון הלאומי, שר הפיתות והטיקטוק, רוצה שהחוק יופעל רק אחרי שתי הרשעות. מאי גולן, לא שמעתי אותך צועקת ונלחמת על זה, על זה שהשר שלך לביטחון הלאומי דוחה שוב ושוב את החוק הזה – –
– – שצריך למנוע רצח נשים. למה לא שומעים אתכם? לפחות מספר הנשים המועט. למה לא שומעים אתכם בנושא הזה?
אני באמת רוצה לשמוע אותך. איך יכול להיות שהוא דוחה את החוק הזה שוב ושוב? איפה אתן, הנשים?
372 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.