קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים בוועדת החינוך, שלדעתי היא הוועדה החשובה בכנסת, דיון על אלימות במערכת החינוך. תוך כדי הדיון יצאו פושים באחד האתרים על אירוע חמור נוסף באחד מבתי הספר בישראל. האלימות בבתי הספר ובמערכת החינוך היא איננה גזרת גורל, אבל היא בהחלט מכת מדינה. היא מכה בכל מגזר, בכל פלח אוכלוסייה וגם בכל גיל.
אני חייב לומר שהדיון היום רק המחיש עד כמה יש השלכה גם למה שקורה בבית הזה, על האלימות במערכת החינוך ובחברה הישראלית. כן, הייתי רוצה לומר שילדי ישראל נושאים אלינו עיניים – אני לא בטוח, נראה לי שזה מחמיא לנו מדי, ועדיין הקולות והדברים המתרחשים בין כותלי הבית הזה משפיעים בהחלט על מערכת החינוך. גם מגפת הקורונה בהחלט החמירה את מצב האלימות. דרך אגב, לא רק בישראל, אלא גם בעולם, אבל לנו בישראל יש את המאפיינים המיוחדים שלנו. בין השאר אנחנו מדווחים, והיום בוועדת החינוך קיבלנו על כך נתונים ראשוניים – לא מספיק, אנחנו נבקש ממשרד החינוך ומשר החינוך שיושב פה עדכון לנתונים האלה משנה זו. אבל נראה שהאלימות הופכת להיות אתגר אמיתי. אני רוצה לתרום פה שתי תובנות מעשייתי החינוכית לא כאן בכנסת, אלא כאיש חינוך לשעבר, והלוואי והייתי יכול לומר – גם בהווה.
קודם כול, הגעתי לבית ספר שהייתה בו בעיית אלימות קשה כשהייתי מנהל בית ספר. סיפרתי שבשנה לפני שהגעתי קרא המנהל שלפניי שש פעמים לניידת משטרה לבוא לבית הספר. זה נתון מאוד מאוד חריג, לכן המסקנה הראשונה היא שבאלימות צריך לנהוג ביד קשה ולא להיות ותרן, והאלים צריך להיות מטופל היטב.
הצד השני של זה ואולי היותר-חשוב הוא שאת רוב האלימות, אם לא את כולה, אפשר למנוע. יש כל מיני דרכים לעשות את זה. כמובן, קשר מורה-תלמיד הוא מפתח אחד. אני רוצה להזכיר פה עיקרון אחד בחינוך שעובד תמיד, דווקא למדתי אותו מחברנו כאן בקואליציה, שר הכלכלה היום, ניר ברקת, כשהוא היה ראש עיריית ירושלים. ראינו בצורה חד-משמעית שבכל בית ספר שבו יש תוכניות לאומנות, שיש בו מוזיקה, שהתלמידים בו עוסקים בדברים יצירתיים לנפש – ירדה האלימות וגם נעלמה. כלומר האומנויות הן כלי מספר אחת בטיפול באלימות.
שר החינוך, אני קורא לך: נא ליישם ככל הניתן; להפעיל לא רק תוכניות לבגרות, גם תוכניות לנפש – –
– – גם תוכניות לחינוך לא פורמלי ובעיקר אומנות לנפש התלמיד ככלי לפיתוח וגם למניעת אלימות. תודה.
364 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.