הודעת הממשלה בדבר הקמת משרד ירושלים ומסורת ישראל ומינוי שר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

היא למדה ששר לשעבר שבג"ץ החליט לגביו מה שהוא החליט, יכול לחזור בחסותו של ראש ממשלה שעושה היום הילולה, ומהמקום הזה גם אומר לו: לא לדאוג, חביבי, אתה תחזור, אנחנו נעשה כל מאמץ. הרי הוא יודע מה הוא אומר. הוציאו אותו מהדלת – הוא יחזור מהחלון, ואם לא מהחלון – מהתקרה.

ואני אומרת לכם, הנערה הצעירה הזאת צריכה לגשת למבחן, ואני לא יודעת מה היא תעשה, המסכנה הזאת, היא וחבריה. כי אין כל קשר בין מה שהיא למדה מספרי הלימוד ומה שהיא הבינה למה שהיא רואה במו עיניה שקורה בעת הזאת.

התפקיד שלנו, כבוד היושב-ראש, הוא להגיד בקול רם וצלול לאותם צעירים שאנחנו אמורים להוות עבורם דוגמה אישית: מה שאתם רואים זה לא מנהיגות; מה שאתם רואים זה לא הדבר הנכון שאנחנו רוצים לחנך אתכם על פיו. מה שאנחנו נעשה פה כאופוזיציה לוחמת שתיאבק זה להחזיר את המנהיגות ואת הערכים שאתם ראויים להם. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפני שאתחיל את דבריי, הייתה כאן חברת הכנסת יוליה מלינובסקי ושאלה לאיזה ליכוד להאמין, לזה של הבחירות או לזה שאחרי הבחירות. אז יוליה יקירה, אם את שומעת אותי, אני לא הייתי מאמינה לא לאלה ולא לאלה, כי לא היה אפשר להאמין לשום מילה שהם הוציאו במהלך מערכת הבחירות – אגב, גם לא לפני מערכת הבחירות – וגם אי-אפשר להאמין לשום דבר שהם אומרים עכשיו, אז התשובה היא מאוד פשוטה. מקווה שעזרתי לך לפתור את זה.

חברת הכנסת אורנה ברביבאי דיברה על הרשויות. את יודעת, כל פעם שאני חושבת על הממשלה הזאת, את יודעת במה אני נזכרת? במשחק שהיינו משחקים כשהיינו ילדים, פק-מן. קודם כול זה התחיל בזה שכל החברים בממשלה כל היום בלעו את כל מה שהם אפשר. כאילו, לא מספיק להיות סגן במשרד אחד אם אפשר להיות סגן בכמה משרדים;

אי-אפשר להיות רק שר במשרד אחד אם אפשר להיות שר בכמה משרדים. בכל משרד יש כמה שרים. בקיצור, כל הזמן הם בלעו, בלעו, בלעו, ועכשיו הם בולעים את הרשויות. בלעו את הרשות המחוקקת, רוצים לבלוע את הרשות השופטת. ואנחנו רואים שהם עדיין תקועים במשחק של פעם, וחושבים שאנחנו ב"פקמן".

אבל אני בכלל רציתי לדבר על כך שבממשלה הנוכחית "עוד זה מדבר וזה בא". כל יום אנחנו קמים למשהו חדש. עוד לפני שהם בכלל הקימו את עצמם הם היו עסוקים בחוקים פרסונליים: חוק דרעי, חוק בן גביר, חוק סמוטריץ'. פירקו משרדים על ימין ועל שמאל. גם כאן, היום, אנחנו נמצאים בפירוק של משרד שפורק כבר בעבר ומפרקים אותו עכשיו עוד קצת. כי אם אפשר לפרק עוד טיפה, אז מפרקים עוד קצת. העבירו תכנים חינוכיים לאבי מעוז, אדם עם תפיסות חשוכות. נכנסו למשרדים והתחילו לבטל. ביטלו את הרפורמה במערכת החינוך, לפחות לפי ההצהרה של שר החינוך. אני מבטיחה בחוק הבא לעלות ולהסביר בדיוק מה הוא עשה או לא עשה.

נכנסה שרת התחבורה, ביטלה את הנת"צים. נכנס שר התקשורת, ביטל את הסלולר, רוצה לבטל את התאגיד. שר החינוך – אין חינוך מיוחד, אין אתגרים של כוח אדם, אין משברים במערכת. הדבר הכי חשוב ומרכזי זה הגדלת התקציב לחרדים. תוכנית משפטית שאם אנחנו מסתכלים פנימה, יחד עם סתימת הפיות של שר התקשורת ויחד עם הרצון של השר לביטחון פנים להגביל את ההפגנות ואת זכות המחאה, אנחנו רואים פה הפיכה משטרית.

רצו לבטל את "שבת ישראלית". אגב, שר התרבות לא חזר בו. ראש הממשלה החזיר אותו בו. שרים קיצוניים שתוקפים את שר הביטחון רק על זה שהוא אוכף את החוק, כי הרי החוק הוא קצת זר לממשלה הנוכחית. ואז איסור הכנסת חמץ. וכל זה בפחות מחודש מיום הקמת הממשלה.

אני מייד מסיימת. ואז אני שואלת את עצמי, איפה הביטחון האישי שדיברו עליו? איפה המשילות? איפה יוקר המחיה? כל הדברים האלה, אפרופו תשובה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי, וכל מה שאנחנו רואים כאן זו ממשלה של אנשים שדואגים אך ורק לעצמם, אפס דאגה לציבור, ובעיקר – ממשלה שבאה להרוס. תודה רבה.