קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיימה שביתה בת 24 שעות של ההסתדרות הרפואית. השביתה נבעה מהסיבה של האלימות כלפי הצוות הרפואי בבתי החולים. חשוב לציין שכל החקיקה בנושא – אין חקיקה משמעותית, מרתיעה ומגינה על הצוות הרפואי, אותו צוות שמטפל בנו, דואג לנו, לנשים, בלידה, והאלימות כלפיהם היא בלתי נסבלת, ויש חובה למגר את התופעה הזאת.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשתף אותך שבשנת 1985 הייתי אחות במקצועי. הייתי אחראית משמרת ערב, חודש חמישי להריוני, ואני שומעת מישהו מהחדר קורא: "אחות", "אחות". אני ניגשת, אני שואלת במה אני יכולה לעזור. "אני רוצה רופא", "כואב לי". אמרתי לו: אוקיי, ניגשתי, התקשרתי לרופא התורן, ואז נאמר לי שהוא נמצא במיון בשל תאונת דרכים קשה. חזרתי למטופל, אמרתי לו: הרופא יגיע קצת יותר מאוחר כי כרגע יש תאונת דרכים, הוא במיון – וזה בדיוק מה שממחיש את התופעה ואת הקושי בכמות הרופאים שיש – ושאלתי אם אני יכולה לעזור בדרכי שלי, אולי לקבל אישור לאקמול, והוא כל כך זעם עליי. הוא ניתר מהמיטה, ומצאתי את עצמי רצה, בורחת, חודש חמישי, ומסתתרת במחלקה הצמודה. זה היה ב-1985. אני יכולה לומר לכם בפה מלא שעד היום הטראומה הזאת קיימת, וזה רק מראה כמה יש צורך להגן על הצוות הרפואי שלנו, לדאוג שיהיו שם אנשי אבטחה על מנת שלא יקרו תופעות מטרידות כאלה.
אני מקווה שהכנסת והממשלה הקרובה תיקח את הנושא הזה בצורה משמעותית, תגן על הרופאים ועל הצוות הרפואי ובכלל. אנחנו רואים את התופעה של האלימות – וחבל לי שהשר בן גביר לא נמצא כאן, כי זה לא נגמר רק בחוץ, אלא בכל הארץ, ולכן יש צורך מיידי לטפל בתופעה, כי לא יעלה על הדעת שאנשים שבאים לטפל בנו, להציל את חיינו ולהביא ביחד איתנו חיים חדשים, יהיו חשופים לתופעות מסוכנות של אלימות ומסכנות. תודה, אדוני.
280 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.