קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסיפור הזה של שר התיירות מיקי זוהר, שהחליט פתאום לבטל את המימון של פרויקטים באמת מקסימים, שמנגישים את מוסדות הציבור, מוסדות התרבות בחינם בשבתות ובעצם מאפשרים לחלקים נרחבים בציבור, לא רק לחילונים, ליהנות מתרבות ומורשת בשבת – בכל מקרה, כל האירוע הזה שהיה עם מיקי זוהר ב-24 השעות האחרונות גרם לי לחשוב על ירושלים, שזו העיר שבה נולדתי ובה אני מגדלת את משפחתי, את ילדיי.
אז ירושלים היא עיר באמת מאוד מאוד מיוחדת, שמתאפיינת בזה שרוב-רובה סגור בשבת. יש אוכלוסייה חרדית ענקית בירושלים, סדר גודל של שליש מתושבי העיר. עכשיו, ירושלים היא בעצם סוג של תמונת העתיד של החברה הישראלית כולה תוך 30, 40 שנה. הדמוגרפיה בעצם עושה את שלה, ויותר ויותר ערים סביר להניח שייראו דמוגרפית כמו ירושלים. יש כאלה שאוהבים את זה, יש כאלה שלא – לא משנה, אלה העובדות. אז זה הזמן להזכיר לכולם את האמת שהיא כואבת: למרות שהממשלה שופכת סכומי עתק של כסף על העיר הזו, מיליארדים על גבי מיליארדים במנגנונים שאין לאף בעיר אחרת בישראל, עדיין, למרות כל הכסף הזה, ירושלים היא עיר ענייה. היא ענייה מאוד, היא ממוקמת בדרגה סוציו-אקונומית 2 מתוך 10, אוקיי? מתחתיה יש בעיקר יישובים חרדיים, ערביים ובדואיים.
בירת ישראל היא באמת – אני כל כך אוהבת את העיר הזו, העיר הכי יפה וגם מגוונת, עם היסטוריה ומורשת מדהימה.
נכון, עיר מדהימה. אבל אחרי שאמרתי את כל זה, היא גם עיר שבה משלמים ארנונה מופקעת. אתם יודעים למה? כיוון שלעשרות אלפי תושבים שאינם מתפרנסים מעבודה יש הנחה של עד 90% בארנונה, ולכן יש תושבים שכן עובדים ונאלצים לסבסד את זה. לפני 15 שנה הייתי שותפה לקבוצה מדהימה של צעירים ירושלמים. יחד הקמנו את "התעוררות בירושלים" במטרה לחזק את העיר ולהשאיר בה ציבור יצרני, ציוני, יצירתי. בנינו תנועה שגם נכנסה למועצת העיר ולפני כמה שנים זכתה באמת למספר שיא של מנדטים, וכמעט אפילו הצליחה לקחת את ראשות העיר.
אני במידה רבה חושבת שלאור ההתפתחויות שקורות, מדינת ישראל כולה צריכה הרבה התעוררויות כאלה, שיילחמו על האופי היצרני הציוני של מדינת ישראל. ואני באמת מאמינה שההסכמים הקואליציוניים שכולנו ראינו, שנחתמו זה עתה, עם באמת מיליארדים על מיליארדים להנצחת העוני החרדי, עם סעיפים שמובילים לכפייה דתית, ועכשיו גם הניסיון הזה למהפכה משטרית שלצערי זוממים כאן – אני באמת מאמינה שזה יוביל להתעוררות כזו. אני מתפללת שמדינת ישראל תשכיל לשנות את הכיוון, זו לא גזרת גורל. ירושלים, שהיא הבירה הנצחית והאהובה שלנו, היא גם תמרור אזהרה לכולנו לגבי מה יקרה אם לא נקום ונעשה מעשה. תודה רבה.
396 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.