אני מוכנה. הנאום מוכן, אני מוכנה לשעה וחצי.
בדיוק, פיצוי. קמנו הבוקר לידיעה נוספת על פגיעה בתרבות בממשלת המלא מלא, מלא חרטא. פגיעה בתרבות. שר התרבות הודיע שהוא מבטל את פרויקט שבת ישראלית, שר התרבות, שברמה האישית אני מאוד מחבבת אותו, אבל רק לפני כמה חודשים הוא בעצמו הוציא סרטון תמיכה בשבת התרבות.
המשכנו משם במהלך היום לישיבת תמיכה, ישיבה ענקית בכנסת, שבה בעצם חברי הקואליציה וראש הממשלה בכבודו ובעצמו ישבו באיזה מפגן תמיכה – במה הוא היה? בשר הפנים, שר הבריאות, משנה לראש הממשלה. "לא נוותר". הורשע פעם שלישית על ידי בית המשפט, נחזיר אותו מהדלת, מהחלון. מי שמתכוון להשתמש בכוחו כנגדו יגלה שהדבר מתהפך עליו. איזו גאווה מביאה לנו ממשלת מלא מלא הזו. בושה וחרפה. כדי שכל ילד וילדה במדינת ישראל, שמחנכים אותם לשמור על החוק, יראו את הממשלה הזאת.
ולמה זה מצטרף? למשטרה על הכוונת בממשלה הזאת, בחודש שלה; בתקשורת על הכוונת, כן, כן. שר התקשורת, למה אתה לא יושב בשולחן הממשלה? תתכבד; ביועמ"שית על הכוונת; בחופש ההפגנות על הכוונת; בתרבות על הכוונת אמרתי. והכיוון כולו ברור, למטה – – –
אתה, חבר הכנסת סעדה, שמעתי אותך מספיק. יש לי הרגשה שאם היית נהיה ראש מח"ש היית מזמר זמירות אחרות.
ועכשיו אנחנו בדיון על חוק משרד ירושלים.
ועכשיו צריך להיזכר בדיון על שר – מה? ירושלים ומסורת, כי יש לנו כבר שרה למשימות לאומיות, שר לביטחון לאומי, שעבד בעיקר בטיקטוק.
ועכשיו אני רוצה לשאול אתכם, דווקא בדיון הזה על שר ירושלים, איך הגעתם לכאן – דרך בגין? דרך רחוב ז'בוטינסקי? דרך רחוב בן-גוריון? אז בואו נזכיר לכם כמה מאמירות של המנהיגים האלה – בגין, ז'בוטינסקי – בעצם אנשי הרוח של מפלגת החירות והליכוד. ואני רוצה לצטט מדברים של השר לשעבר דן מרידור, שר המשפטים בממשלת הליכוד לשעבר, יו"ר ועדת חוקה לשעבר, כלומר, היה מעורב בחקיקת חוקים וכל חוקי-היסוד, שבאים לרסק את האחיזה שלהם בחברה הישראלית.
ואני מצטטת מדבריו של דן מרידור, שהיה מזכיר הממשלה של בגין: בגין סיפר לי סיפור, שניגש אליו ראש השב"כ בשנים הראשונות של המדינה ואמר: בן-גוריון שלח אותי אליך להגיד לך שהוא הולך לעצור במעצר מינהלי את אורי אבנרי, עורך העיתון העולם הזה, כי הוא כתב מאמר שמזיק מאוד לביטחון – אנשים זוכרים מי היה אורי אבנרי, איש שמאל מאוד קיצוני – וחשוב לו שתדע. בגין אומר: אין בעיה, תלך עם זה לראש הממשלה ותגיד לו שאני לא אשתוק, ואני אעמוד על כל במה ואצעק נגד מעצר עיתונאים בישראל. כי למרות שהעיתונאי אורי אבנרי נוגד את כל מה שבגין האמין בו מבחינת השקפת עולם – הוא הראשון שדיבר על הפלסטינים, לפני כולם – ההגנה על העיתונות הייתה יותר חשובה.
שנייה. דוגמאות אלה ורבות מספור ניתן למצוא מימי האצ"ל ואילך. אנחנו מדברים על סיעת הליכוד מ-1993, כשנתניהו נבחר להיות ראש ממשלה. מתפארים והתפארנו במהפכה החוקתית שעשינו, והוחלט להמשיך אותה ולהכניס את כל חוקי-יסוד: החקיקה שהוגשו אי-שם בממשלת שמיר. אני באופן אישי לא האמנתי – ואני מסיימת, היושב-ראש – אומר דן מרידור: הייתי בהרבה מאבקים וויכוחים בקואליציה ובאופוזיציה אבל מעולם לא האמנתי שכל המפעל הענק והמרשים הזה של מערכת המשפט שנבנה במשך 75 השנה האחרונות עומד לפני הרס. לא ניכנס לדיונים העמוקים, אבל לא יאומן שהליכוד שינה את פניו. זהו לא הליכוד שאני מכיר.
509 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.