הודעת הממשלה בדבר הקמת משרד ירושלים ומסורת ישראל ומינוי שר

תודה. אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, 11 שופטי העליון ישבו בדין לפני ארבעה ימים על המינוי של חבר הכנסת אריה דרעי על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. והם העבירו לנו, לכולנו, שיעור חשוב מדוע אנחנו חייבים לבטל את עילת הסבירות, כפי שהציע שר המשפטים יריב לוין. ולמה שיעור חשוב? שימו לב, אזרחי ישראל, מה היה לנו בפסק הדין הזה?

היו לנו שבעה שופטים, אדוני היושב-ראש, שחשבו שהמינוי הזה הוא לא סביר באופן קיצוני. אני מצטט את הנשיאה חיות: "אומר כבר בהתחלה", היא כותבת, "ההחלטה חורגת באופן קיצוני במתחם הסבירות". ולפחות שני שופטים אחרים שחשבו שהמינוי הזה דווקא לא חורג ממתחם הסבירות. כלומר, אסתר חיות, פוגלמן, עמית, שופטים נוספים, חושבים ששיקול הדעת של חבריהם להרכב – דוד מינץ, אלרון, אולי גם דפנה ברק ארז – הוא לא סביר באופן קיצוני. הרי זו ההגדרה שלהם למי שלא רואה במינוי כזה מינוי בלתי סביר. וזו כל הבעיה עם עילת הסבירות של אהרן ברק. זו לא סבירות, אזרחי ישראל. זה רק שם כיסוי, מסך עשן לדבר האמיתי.

והדבר האמיתי, אדוני היושב-ראש, הוא השפיטות, הדוקטרינה שהכול שפיט. בשם הסבירות בא ברק והחליף את שיקול הדעת של ראש הממשלה, של הרמטכ"ל, של כל רשות אחרת, בשיקול הדעת של האדם הסביר. ומיהו האדם הסביר? כמובן, פרופסור ברק או הדומים לו, תמיד המילה האחרונה תהיה שלו.

ומסתבר שזו לא הפעם הראשונה שהסבירות-שפיטות הזאת היא שרירותית לגמרי, אפילו בקרב אלו העליונים שהתקבלו למשפחה; גם כשהם יושבים באותו הרכב, באותו בית משפט, יש כאלו שמבחינתם להרוס בית של טרוריסט רוצח זה דבר סביר, ויש כאלו, כמו מני מזוז, שלהרוס את הבית של זה שרוצץ את גולגולתו של עמית בין יגאל, זה דווקא לא סביר. זאת שרירותיות.

ולמה אני אומר את זה? כי אני דווקא בעד ששופט יפעיל את שיקול הדעת שלו. זה מובן מאליו וזה מחויב. ולפני שברק, במסגרת המהפכה, הביא לעולמנו את עילת הסבירות קראו לזה "שיקול דעת משפטי", ושיקול דעת משפטי הופעל לא במקום שיקול הדעת של רשויות אחרות אלא כאמת מידה – לא עילה עצמאית להתערבות, לא הייתה עילת סבירות שהיא עילה עצמאית, אפשר להתערב, סביר, לא סביר, אלא כאמת מידה – – –

העיקר לא שתאהב, העיקר שתבין את העיקרון, מיכאל. העיקרון הוא שאהרן ברק קידש עילת סבירות כעילת התערבות עצמאית ולא כאמת מידה, כפי שהיה לפניו, לעילות ספציפיות, כמו תקינות ההליך, כמו האם הייתה חריגה מסמכות, האם הייתה עילה אחרת המנוגדת לחוק. לכן, כשבית המשפט בבריטניה, בפסק הדין המפורסם וונסברי החליט להרחיב את שיקול הדעת, הוא קבע, אדוני היושב-ראש, שזה רק במקרה של אי-סבירות קיצונית, שלא יהיה אדם, לא יהיה אדם שיכול להעלות על דעתו הכרעה כזאת. הוא לא העלה על דעתו סבירות כזאת כמו של ברק, שבה הכול הופך לשפיט ושבה הכול הופך לשרירותי.

ולכן – –

אני מסיים. – – לא לחינם הגענו, חבר הכנסת ביטון, במדרון הזה למצב הבלתי-סביר – – –

עכשיו אני מגיע לנקודה, תקשיב לה טוב. תעמיק עכשיו. הדוגמה הזו תסביר לך הכול. אם נמנמת קודם אז הינה, עכשיו זה מגיע. לא לחינם הגענו במדרון הסבירות הזה למצב שבו יועץ משפטי לממשלה, מיכאל, דוקטור, דוקטור, כותב במלוא הרצינות לשר משפטים בישראל שיש – –

הינה דוגמה. – – שיש רק אדם אחד, אחד, במתחם הסבירות שיכול להיות ממונה לפרקליט מדינה. יש אלפי פרקליטים, יש עשרות רבות בתפקידים בכירים, אבל רק אחד במתחם הסבירות, מומי למברגר. זה כמובן בלתי סביר, והסבירות הזאת – אני מסכם, אדוני היושב-ראש – הסבירות הזאת פוגעת בכולנו.

במקרה של דרעי היא פגעה בזכות היסוד לבחור ולהיבחר, אבל לא פחות חמור – היא פוגעת אנושות בבית המשפט, שהוא הופך להיות מגדלור של שרירותיות במקום להיות משכן צדק שמבטא שאיפה לאובייקטיביות. ולא לחינם ולא בכדי אמון הציבור בבית המשפט צנח אחרי המהפכה החוקתית לתהומות – – –

ואני מסיים בציטוט מהמחקר של פרופ' גבעתי, המחקר החשוב של פרופ' גבעתי – – –

אם מפריעים לי זה לא על זמני.

מיכאל, אתה לא חוזר לירוחם הלילה בכל מקרה. לפחות תקשיב. לפחות תקשיב.

לא, אבל כשאתה מדבר אתה לא יכול להקשיב.

לא בכדי אמון הציבור בבית המשפט צנח אחרי המהפכה החוקתית המהוללה של פרופ' ברק. ויש מחקר מאוד חשוב של פרופ' יהונתן גבעתי ואהרן גרבר, ואני מצטט: שיעור התושבים בישראל בעלי אמון רב בבית המשפט – הם עשו מחקר מ-1991 עד 2018 – צנח ב-30% מאז המהפכה החוקתית. ובדיוק בגלל זה, אזרחי ישראל, בקדנציה הזאת אנחנו מתכוונים להחזיר את הסבירות למתחם הסבירות, להחזיר את האיזונים לדמוקרטיה, להחזיר את הסמכות של כל רשות בהתאם לאחריותה ולהחזיר את האמון לבית המשפט. ואנחנו נעשה את זה, כמו שאמר פעם מישהו, בנחישות וברגישות. תודה רבה.